4 בינואר: יום עצמאות שמח למכבי ת"א
"לא מדובר ב'קוף' שירד מהגב של האוהדים, אלא בגוף שלם שניתק מהם והותיר אותם לראשונה מזה כמעט שני עשורים, לבד בכוחות עצמם". שרון דוידוביץ' על יום חגם של האוהדים הצהובים
בסביבות השעה 13:15 אתמול (ג'), קיבלתי את הודעת הדובר של מכבי תל אביב המודיעה באופן רשמי על סיום דרכו של אבי נמני במועדון.
הטלפון הראשון היה לחבר טוב שלי, אוהד שרוף של מכבי שהיה בקריית אליעזר וראה מקרוב את התבוסה המשפילה למכבי חיפה. הוא סינן אותי מאז הלילה, כי לא רצה לדבר עם איש, בטח לא עם החבר העיתונאי החוכמולוג שלו.
"זה חשוב מאוד" סימסתי, ורק אז חזר אליי בחוסר רצון משווע. "אני רוצה להקריא לך הודעה שקיבלתי עכשיו", אמרתי לו ושמעתי שתיקה רועמת בקו השני: "מועדון מכבי ת"א מודיע על ההחלטה לסיים את דרכו של אבי נמני בתפקיד המנג'ר...". אפשר היה לשמוע את החיוך שלו.
"אני לא מאמין, יש לי צמרמורת. עשית לי את היום, את השבוע, את השנה, יש!!". זו היתה תגובתו של אוהד שרוף של מכבי ת"א, כששמע לראשונה על סיום דרכו הארוכה של הסמל נמני בקבוצה. בדוגמה אחת קיבלתם את התחושה הכללית של מאות אלפי צהובים ברחבי המדינה - אנחת רווחה.
אפשר לנשום
לא מדובר ב'קוף' שירד מהגב של האוהדים, אלא בגוף שלם שניתק מהם והותיר אותם לראשונה מזה כמעט שני עשורים, לבד בכוחות עצמם. הרוב הכמעט מוחלט של הקהל הבין בשנתיים האחרונות ש'המפלצת' שיצר במו ידיו מכרסמת ביסודות המועדון אט אט. גם בראייה לאחור הנזק עלה על התועלת.
נמני היה הדמות החזקה ביותר בספורט הישראלי, חזקה מדי. שלמה שרף, ניר קלינגר, רן בן שמעון ויוסי מזרחי, כולם קרסו בצילו הכוחני ששלט ביציעים, בחדרי ההלבשה ובמסדרונות ההנהלה וכך גם הקבוצה. עד שהגיע מיטש גולדהאר שהזכיר לכולם כי מי שמחזיק בכוח, הוא למעשה מי שמחזיק בכסף ומשלם את החשבונות לכולם.
לא משנה מי הוא המאמן אשר יגיע בסופו של דבר לקריית שלום, הסיכויים שלו להצליח גדולים בהרבה מקודמיו בתפקיד. הוא אמנם יגיע לאדמה חרוכה, אבל כזו שתאפשר תנאי עבודה הגיוניים בקבוצת כדורגל, בלי מאבקי כוח ביציעים ובלי דמות על להילחם בה.
זו כמעט הרגשה בתולית של מועדון כדורגל שנולד מחדש. לאמריקנים יש את ה-4 ביולי, לצרפתים את המפכה של ה-14 ביולי ולישראל את ה' באייר. מהיום, למכבי ת"א יש יום עצמאות משלה - 4 בינואר, 2011. תחל שנה וברכותיה.
נמני, כבר לא להיות איתך
וכמה מילים על אבי נמני האיש. אף אחד, בוודאי לא נמני עצמו, לא היה מאמין שכמעט 20 שנה
היו מגיעות לסיומן בשיחת טלפון בינלאומית עם כמה מילים לקוניות: "האחריות עליך, לא עמדת בציפיות".
אפשר לומר שזה בהחלט סוף עצוב. השנים האחרונות הפכו את התרומה של נמני מנכס לנטל. האוהדים היו מעדיפים לראות את מספר 8 האגדי עוזב כמו המלך שהיה במשך השנים, ומתפטר בגאווה במחשבה למען עתיד הקבוצה. גולדהאר פשוט הקדים אותו ומנע את התהליך העצוב שקרה למשל למשה סיני בהפועל ת"א.
"אני יכול להפסיד יותר מאשר להרוויח", אמר בזמן שמונה לפני עונה וחצי למנג'ר המקצועי. אמר וצדק. בסיום היממה הכמעט היסטורית הזאת, נשארת רק שורה תחתונה אחת: ההפסד של נמני הוא הניצחון של מכבי ת"א.
לפנייה לכתב/ת 
