שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    למה קשה להתמודד עם פרידה ללא קלוז'ר

    בתהליך של פרידה מצוי עולם ומלואו - אבל, אובדן, בדידות, בלבול. קראתי מספר טורים שנכתבו באחרונה על פרידה "לא סימטרית", והייתי רוצה לדבר על הקושי שמצוי בבסיס ההתמודדות עם פרידה מסוג זה, פרידה ללא מסר סיום ברור

    קראתי מספר טורים שנכתבו בשבועות האחרונים בערוץ יחסים על פרידה "לא סימטרית" ועל הקושי להתמודד עם פרידה כשלא היה קלוז'ר ברור. כך, למשל, אדמונית החורש בחרה לכתוב מכתב פרידה (כשבן זוג אהוב נעלם יום אחד, ללא כל הסבר), ואילו טל ורד ניסתה להשיב על שאלות מטרידות בהקשר (נזרקת? איך לענות לעצמך על שאלות מטרידות) התחושות המובעות לעומק מתוך הכאב והתובנות הנגזרות מהחוויה הן מרגשות ומהוות תזכורת לפגיעוּת ולאנושיוּת של כולנו.

     

     

    למעשה, בתהליך של פרידה מצוי עולם ומלואו - אבל, אובדן, בדידות, בלבול. הייתי רוצה לדבר על הקושי שמצוי בבסיס ההתמודדות עם פרידה מסוג זה, פרידה ללא מסר סיום ברור.

     

    הקושי המהותי שמפריד בין פרידה ללא קלוז'ר לפרידה שבסופה נעשתה שיחה כנה עם "סגירה" של הקשר בין הצדדים הוא הצורך להתמודד עם אי ידיעה. אי הידיעה מתבטאת בקושי של הצד שחש נעזב להבין "מה עשה לא בסדר" וגם מתבטאת בתקווה שאולי משהו ישתנה, שאולי הפרידה היא זמנית.

     

    פרידה יכולה להוות קרקע נהדרת לצמיחה מחודשת בעתיד. רבים מתארים פרידה מזוגיות משמעותית או שיחת פרידה לאחר קשר קצר כאחד הדברים שעזרו להם בהמשך דרכם. המשותף לכולם הוא התחושה שהפרידה, והתהליך לאחר מכן, כללו למידה על חווייתם בתוך מערכת היחסים שעברו. עבור אלו שרוצים להתפתח וללמוד, שיקוף הוא אחד הכלים החשובים ביותר לתהליך זה - היכולת לקבל מהאחר שהכיר אותנו משהו באשר ל"למה זה לא עבד" יכולה לעזור לחלק ההגיוני שבנו לבחון ולאסוף כוחות ובכך להשפיע בהמשך על מערכות יחסים עתידיות.

     

    להיוותר עם הרגשה שמשהו בנו לא בסדר

    עם זאת, כאשר במהלך הפרידה צד אחד חש נעזב ולא מקבל פידבק, כל הסיפור מתפקשש. מעבר לקושי הטבעי שבפרידה, האדם נותר בלי יכולת ללמוד ועם הרגשה קשה שמשהו בעצמו לא בסדר. יותר מכך, עליו להתמודד עם פגיעה רצינית ביכולת לבטוח באנשים ובמערכות יחסים. הרי בכולנו קיים אמון בסיסי בכך שהאדם שמולנו מראה את מה שהוא מרגיש, ושהחוויות שלנו עם האחר מושתתות על משהו מציאותי. כשהאמת בתוכה האדם חי הופכת לאשליה, זה מדגיש עד כמה הוא לבד, עד כמה לא ראה את התמונה במלואה, כך שכל החוויה הזוגית הופכת לסרט מרוחק ולא ממשי. ממש מטורף.  

     

    התקווה שהאחר יחזור לא מאפשרת לצד הנעזב להתמודד עם הפרידה ומשאירה אותו תוהה, כמו תלוי בין שמיים לארץ. לפעמים, הצד העוזב רוצה לשמר את התקווה הזו מאחר שנוח לו לדעת שיש מישהו שרוצה אותו, או שיש לו לאן לחזור במקרה הצורך. אבל במקרים רבים, פשוט לא אכפת לו מספיק והוא מעדיף להתנתק. כפי שכתבה ללי בלו בטור הודיני בתחפושת של גבר, קשה לאנשים להתמודד בפועל עם זה שהם פוגעים באחר. יותר קל שהאחר ייפגע בשקט, ואם הוא צורח - אז שבבקשה לא יעשה זאת בסביבה הקרובה.

     

    אנשים יכולים למצוא את עצמם תלויים באוויר למשך שנים, כשהתחושה שאולי אותו אדם יחזור הופכת אותו לאידיאלי ומורם מעל כולם. במצב זה קשה להתנתק ולהמשיך, מפני שהרבה יותר קל להתאהב באידיאל או בפנטזיה ששוכנת לנו בראש מאשר בבן זוג מציאותי בשר ודם.

     

    אז מה עושים?

     

    אין נוסחת קסם להתמודדות עם פרידה ללא קלוז'ר, אבל בעל הקושי עושה צעד חשוב מאוד כשהוא משתף אחרים בתחושות וברגשות שלו סביב הנושא. שיתוף זה מאפשר הוצאת קיטור, החצנה של התמודדות פנימית לא פשוטה עם מצב בו זוגיות הפכה בן רגע לפנטזיה, וגם עדות לכך שהאדם המשתף עדיין סומך ומסוגל לתת אמון באחרים. אני מניח שהאדם שחש נעזב מרגיש שעשה את כל שביכולתו כדי לקבל תשובה ברורה מאותו אדם שעזב, וכעת הוא שרוי בחוסר הבנה סביב הנושא. לכן ההתמודדות חייבת להיות גם פנימית.

     

    הפרידה הלא ברורה מפגישה את האדם עם סיפור האהבה שבנה ושאינו עומד במבחן המציאות. הקלוז'ר אמור במצב זה להשלים את הפער ולספק את הסיפור האמיתי. כשאין קלוז'ר, בעצם חסר הסבר. בשלב זה טבעי לנסות ולמצוא אלפי תשובות לשאלה "למה זה נגמר", אבל למעשה האדם מחבר באופן לא מודע בין השאלה "למה זה נגמר" לבין חוסר היכולת להפנים ש"נגמר".

     

    חשוב להבהיר: אנשים בדרך כלל אוהבים ללמוד על עצמם ומחפשים הסברים מדויקים וברורים לחייהם. אבל בתכל'ס, אף אחד לא היה משקיע אנרגיה כה רבה בלנסות ולהבין "למה זה נגמר" אילו היה מכיר בזה שבאמת "נגמר". במקרה כזה, האנרגיה היתה עוברת לפחות בחלקה למקום אחר.

     

    השאלה "למה זה נגמר" היא שאלה מאוד חשובה כשיש יכולת לאסוף עליה אינפורמציה כלשהי. כשהצד השני לא מספק תשובות, ואין יכולת לאסוף מידע זה, השאלה "למה זה נגמר" היא סוכן סמוי של הקושי לקבל את העובדה שהקשר נגמר, וחשוב להכיר בכך. במצב כזה, שווה לבדוק מה מידת ההתעסקות בשאלה הזו, ואם היא תופסת חלק נרחב ומהותי מחיי האדם ולאורך תקופה ממושכת - לנסות ולהפחית את העיסוק בה.

     

    כל זה לא בא להפחית מכך שפרידות הן דבר קשה, וטבעי שיהיה תהליך של אבל למשך תקופה שאורכה תלוי במרכיבים רבים, כמו משך הקשר, האינטנסיביות שלו ו/או מידת הפתאומיות של הפרידה.

     

    בפעם הבאה: עצות מעשיות להתמודדות

     

    • עמית באומל הוא פסיכולוג ומרצה בתחום של אושר, צמיחה ודרכים לשינוי עצמי. מייעץ ומלווה אנשים המבקשים לעבור שינוי בחייהם ומדריך הורים במגוון רחב של תחומים. אתם מוזמנים לשלוח שאלות לאימייל תוך טשטוש הפרטים המזהים ולציין שהשאלה נועדה לפרסום בערוץ. תשובות נבחרות יתפרסמו. לצערי אין באפשרותי להגיב אישית לכל הפניות.


     

    *המוצג במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ או לטיפול נפשי, ובוודאי שאינו מכיל את כלל הפתרונות האפשריים. בשל כך המחבר אינו נושא באחריות כלשהי.
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    למה הוא לא מתקשר?
    צילום: index open
    למה היא מסננת אותי?
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    עמית באומל
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים