אלמנת הרוג בכרמל: למה ביבי מפחד מוועדה?
כמה מבני המשפחות של נספים באסון הכרמל הפגינו מול המקום בו יערך טקס הסיום של קורס הצוערים. אלמנתו של ירון ברמי: "אני חייבת תשובות לילדים שלי". אביה הפנה טענות קשות למפקד הקורס: "למה הוא לא היה עם הצוערים?"
ביום שבו היו אמורים להשתתף בהתרגשות בטקס סיום הקורס של ילדיהם, הגיעו הבוקר (יום ה') כמה מבין בני משפחות הנספים באסון האוטובוס בכרמל לבית הספר לקציני שב"ס ברמלה. הם ערכו במקום הפגנת מחאה על ההחלטה שלא להקים ועדת חקירה לבדיקת האירועים שהובילו לאסון. הם העלו טענות נגד ראש הממשלה וגם נגד מפקד קורס הצוערים.
"היינו אמורים להיות כאן עם הבנים והבנות שלנו, שהיו אמורים לסיים את הקורס", אמרו המפגינים. "אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית". בין המפגינים היתה גם עינב ברמי, ששכלה את בעלה ירון באסון. "אנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית בה נדע את כל האמת. רק וועדת חקירה ממלכתית תגיע לחקר האמת".
היא שלחה מסר לראש הממשלה: "אני לא מבינה ממה ביבי מפחד. ביבי תגיד לי, ממה אתה מפחד? תגיד לי ממה? אני חייבת תשובות לילדים שלי, אין לי שום דבר נגד אלי ישי". היא התייחסה גם לאירוע הזכרון בבית-אורן, בו נאלץ שר הפנים לעזוב את הטקס: "הוא אשם כמו רבים אחרים. הוא לא היחיד שהיה צריך לצאת החוצה. כל שתי השורות הראשונות היו צריכות לצאת החוצה".
אביה של עינב, צדקי נתן, הפנה אצבע מאשימה למפקד קורס הצוערים, אמנון ווהבי. "הוא אמר לנו שהיה 400 מטר מהאירוע, כאשר בפועל גילינו שהוא שהה בכלא דמון בעת שנשרף האוטובוס, שהיה כקילומטר ו-800 מטרים משם. מפקד צריך ללכת בראש ולא להפקיר את חייליו. יכול להיות שאם הוא היה במקום, הדברים היו נראים אחרת, שכן ידוע לנו כיום שהאוטובוס ניסה להסתובב במקום. אילו היה ממשיך קדימה, אולי בנינו היו בחיים". לדבריו, מפקד הקורס לא ביקר את המשפחה השכולה.
מהשב"ס נמסר בתגובה לטענות: "כשיתאפשר יוצגו כל התחקירים וכל הממצאים למשפחות. במקביל וללא קשר, נמשיך לתמוך וללוות את המשפחות".
ההפגנה מול המקום בו יערך הטקס (צילום: אבי מועלם)
רק 14 חניכים מתוך 49 יקבלו היום את דרגות הקצונה, אחרי ש-35 מחבריהם נספו בשריפה במורדות כלא דמון. מה שתוכנן במקור להיות אירוע חגיגי ומרגש עבור כל החניכים ובני משפחותיהם, לציון סיום מסלול ההכשרה של בוגרי הקורס שנערך לראשונה במתכונתו החדשה, יצויין באיפוק רב ובתחושות קשות בטקס צנוע.
הצוערים במחזור א' נבחרו בקפידה כדי שהיו דור המפקדים הבא של שב"ס. כולם היו אמורים להתייצב במגרש המסדרים ולענוד בהתרגשות את דרגות המישר, ומשם להמשיך איש איש לדרכו, לטובת מילוי המקצוע הייעודי שנקבע. מי שיעמדו שם היום יהיו שני צוערים וקצינה ששימשה מדריכה בקורס וניצלו מהלהבות, לצד צוערים נוספים שלמרבה מזלם, לא עלו על האוטובוס ובכך ניצלו חייהם.
מתכונת הטקס תהיה מצומצמת עד כדי כך שאפילו בני משפחות הבוגרים לא הוזמנו לאירוע. גם המשפחות השכולות, שיקיריהן קיבלו את הדרגות אחרי מותם, לא יהיו שם. מיד עם סיום הטקס, יפוזרו הקצינים הטריים בין יחידות שב"ס השונות, ויחלו בהכשרה למילוי תפקידם הייעודי - כשהם נושאים עמם שכול וכאב שנראה לעולם לא ירפו.
לפנייה לכתב/ת 
