לשמור על הזוגיות מפני יועצים וחברים טובים
יש לנו דחף לחלוק את הפרטים של תחילת הקשר עם חבר טוב, אמא, אח, סמכות שתאשר לנו שאנחנו פועלים כשורה. לפעמים מדובר בחבורה שלמה של יועצים, שאולי כוונותיהם טובות, אבל האם הם באמת שוקלים מילים ונוהגים בזהירות באחריות הגדולה הזו שאנחנו מפילים עליהם?
אחרי שתי שיחות עם כל אחד מהם שכללו פרטי מידע שונים, כל אחד נקב בשמו של השני, הצלבתי מידע וגיליתי ששני החברים שלי יוצאים זה עם זה בלי לדעת שאני חברה של שניהם, אשת סודם. ברגע שירד לי האסימון שהוא זה הוא, והיא זה היא, הכל השתנה.
החלטתי שאני לא יכולה לשמוע, ולא לייעץ לשניהם. אני אוהבת אותם באותה מידה, ושניהם יקרים לי. מה גם, שממש לא מתחשק לי להיות גורם משפיע, כי בדרך כלל מעניק הייעוץ החברי הצמוד הוא זה שמואשם בפשע שלא ביצע אם משהו משתבש. ובכל זאת, אני מודה שמאז שראיתי את "יחסים מסוכנים" מ-1998 אני מעריצה של גלן קלוז, השתעשעתי ברעיון למשוך בחוטים.
יצא לי שם של ורדה רזיאל ז'קונט בקרב חבריי. הם מרגישים בנוח להתייעץ איתי בנושאי זוגיות, ואני משתדלת בעיקר להקשיב, כי בדרך כלל הם כבר יודעים את התשובות. יש לנו נטייה לבלבל את עצמנו בכל מה שקשור ליחסים. אנחנו רוצים להתייעץ עם מישהו כדי שיאמר לנו שמה שאנחנו חושבים אכן נכון.
נסו לומר לחבר שלכם משהו ביקורתי על בת זוגו האהובה, והטלפון הבא שלכם אליו יסונן. אנחנו לא תמיד רוצים באמת או מוכנים לשמוע חוות דעת שונה משלנו, אלא אם אנחנו אמיצים ודוברי אמת מול עצמנו. ובכל זאת, אנחנו אוהבים את הברברת וההתעסקות בקשר עם גורם חיצוני. אצל גברים זה יכול להיות חבר טוב אחד, אצל נשים מדובר בסוללת יועצות ואמא.
החלטתי להפסיק לייעץ, או לפחות לנסות
לכל בחור או בחורה שהחלו לצאת עם מישהו חדש יש לוביסט או לוביסטית שלוחשים על אוזנו. זו הסיבה לכך שלא פעם אתה יכול לצאת עם בחורה, ולאחר שלא ראית אותה במשך סוף שבוע קצרצר אחד היא חוזרת עם חקירה צולבת ממלאי השאלות שהוכתבו לה על ידי חברתה.
ואת, אם שמת לב שהחבר החדש שלך שואל אם את מכירה בחור מסוים, זה כי יועץ סתרים רמז לו שיצאת עם חבר משותף וזה ממש ביאס אותו.
כל תחילת קשר גוררת קבוצת דיון שמנתחת מה הדבר הנכון לעשות ולומר. מאיפה נובע הצורך שלנו לשתף גורם שלישי בכך שהכרנו מישהו, וליהנות לחלוק את הרגעים הכי קריטיים עם צלע שלישית מיותרת? משום מה אנחנו אוהבים לקבל חוות דעת נוספת כאילו הלכנו לרופא שיניים. אנחנו מפסיקים לסמוך על החושים והאינסטינקטים, מפקיעים את הכוח שלנו ונותנים אותו לאחר.
לא מזמן, ולאחר מחשבה, החלטתי שתי החלטות: להפסיק לייעץ, ושבפעם הבאה שאני בארוחת בוקר בבית במלון אני לוקחת תפוז וקפה בלבד. מיותר לציין שממש לא עמדתי באף אחת מההחלטות, וכבר בתור לבופה של הגבינות יעצתי לחברה שלי מה ללבוש לדייט שני עם בחור, כי היה חשוב לה לשמוע את דעתי, אבל בחיי שניסיתי.
למחרת בשיחה עם ידיד נוסף ביקשתי ממנו שלא ישתף אותי במה שקורה לו עם חברה שלו. ייעצתי לו לשמור על הקשר מכל משמר, לקדש אותו. אמרתי שאם יש משהו שמפריע לו בבת זוגתו, שיאמר לה, ולא לי. היא אמורה להיות החברה הכי טובה שלו, ואם הוא לא מסוגל לומר לה אם יש דברים שמפריעים לו, יש בעיה של פתיחות בקשר.
לא פעם אני שומעת שיחות של אנשים על בני זוגם בהם הם חושפים אותם, חולקים מידע אודותיהם בכלל ואודות חולשות שלהם בפרט, ואני תוהה אם הצורך שלנו לספר לא פעם מחבל בקשרים שלנו. רוב הזמן יש לנו השפעה גדולה על החברים הקרובים לנו, כי הם מעניקים לנו אותה. צריך להיות זהירים מאוד איתה, ולשקול מילים.
לא חייבים לערב גורם שלישי במשהו שהוא רק שלכם
משפטים כמו "מגיע לך יותר אחי" יכולים לבוא מקנאה, או מפחד לאבד את החבר. חברים עלולים לומר משהו גם ממניעים לא נקיים, ובעיקר בגלל שהם חסרים מידע. ייעוץ יכול ליצור גם ריב עם היועץ עד כדי ניתוק קשר, כי בינינו, איזה חבר מאוהב יקשיב באמת לעצה שתתן לו על הפרחה שהוא יוצא איתה?
היועצים נמצאים ביציע כמו צמד השופטים מהחבובות ומחווים דעה על בן או בת הזוג בלי שיהיו להם את כל הנתונים, ניזונים ממידע חד צדדי, שמגיע ממישהו שהם בדרך כלל אוהבים ומכירים, ורוצים בטובתו. כמה אובייקטיביות באמת יכולה להיות שם, וכמה עוול עושים היועצים לצד השני השקט, שאינו יודע שדנים בו וטוחנים את אישיותו עד דק. עד כמה זה הוגן כלפי אותו צד?
האם היועצים באמת מבינים את האחריות שניתנה להם? כמה אנו משקיעים באמת בייעוץ הזה, שלעיתים נאמר תוך כדי ביס מהפיצה. אלו מילים שמשפיעות על מי שביקש לשמוע אותן, ולא ברור כמה מחשבה אנחנו משקיעים כשאנחנו שולפים אותן מתוך ארסנל קבוע, כאילו יש לנו את כל התשובות הנכונות.
חברי הטוב איתן אלחדז אמר לי דבר יפה בנוגע לזוגיות: בכל פעם שגבר מכיר אשה הם בונים יחד בניין משותף. עם הזמן מתווספת עוד לבנה בקיר, ועוד אחת, ואם יש אהבה, השקעה בעבודה ומזל, מגיעים לבנות את הגג וליצור בית שלם שהוא רק של שניכם.
איתן אומר שאם הקשר לא מצליח, אף אחד אינו אשם. זה לא אומר שמישהו אינו טוב, אלא שפשוט שני אנשים לא הצליחו לבנות בניין משותף, שאולי יצליחו לבנות עם מישהו אחר. זו מחשבה יפה שאין בה צדדים רעים.
וכעת, תארו לעצמם שלבניין הזה בו אתם בונים יחד, מצטרף פועל או פועלת חסרי ידע, בדמות אמא, חברה טובה או אח, שעלולים להרוס את הבניין. המילים שלהם הן לבנים זרות באתר הבנייה המשותף שלכם, והן משפיעות בשלב בו מניחים את אבני היסוד של הקשר.
האם אתם באמת רוצים שהבניין הפרטי שלכם יכיל אתכם יחד עם היועץ שלכם?
לפנייה לכתב/ת 
