נוסע לחו"ל, איך אשתי תסתדר עם הכל בלעדיי?
עוד לא יצא לי להשאיר מאחור בת-זוג שרגילה שיש מי שמבשל, מכבס, מקלח, מכין כריכים לגן וקם בלילה להתמודד עם הבנדיטים הקטנים ועם התפעול השוטף של הבית. דאגות פולניות, שממש נדירות אצלי בימים רגילים, צצות: מה אם הרכב ייתקע? אם מכונת הכביסה תציף את הבית?
אבל ככל שהתקרבה שעת השין, וההכנות הדחתניות לנסיעה התרבו והעמיסו על סדר היום שלי שגם בלי זה לא נראה קייטנה, החששות והתהיות התחילו לכרסם.
זו אמנם נסיעת עבודה ויש הכנות רבות ויעדים, חששות מקצועיים ומרכיב של חוסר ודאות, אבל אוביקטיבית זה סוג של צ'ופר. סן פרנסיסקו הוא לא יעד כזה גרוע, בהתחשב בכמה יעדים אליהם נשלחים חברים שלו, כל מיני חורים במזרח אירופה, מערב אפריקה, אזרבייג'ן, קירגיסטאן, או איזה "סטאן" אחר. גם וויקאנד סקי המתוכנן ליד סולט לייק סיטי לא נשמע משהו שאפשר להתלונן עליו. אבל לאט לאט, מתחוור לי שאני יותר ויותר מבועת מהנסיעה.
אם חלילה מישהו יחלה או שיפרצו לבית?
וזה לא שאני לא יודע טיסות מהן: הדרכון (או יותר נכון דרכונים) שלי עמוסים חותמות מיעדים אקזוטים, סולידים ומה שביניהם. אני יודע ומכיר את הפרוצדורה וגם מסתדר לא רע. אבל האמת היא, שעוד לא יצא לי לעזוב ככה "בסטטוס החדש", להשאיר מאחור בת-זוג שרגילה שיש מי שמבשל, מכבס, מקלח, מכין כריכים לגן וקם בלילה להתמודד עם הבנדיטים הקטנים ועם התפעול השוטף של הבית. דאגות פולניות, שממש נדירות אצלי בימים רגילים, מתחילות לעלות. מה יהיה אם הרכב ייתקע? אם מכונת הכביסה תציף את הבית? אם הילדים ישגעו אותה? אם חלילה מישהו יחלה או שיפרצו לבית? והיו מקרים...
האמת היא שכן יצא לי לעזוב לתקופה דומה, אבל אז הייתי "רק" נשוי+1 וזה היה למילואים. אז ריחמו עליי, בכל זאת, דצמבר בצריח של נגמ"ש ברמת הגולן זה לא הדבר הכי נחמד להעביר בו את הלילה. ועכשיו? עכשיו רגשות אשמה מחלחלים בי שאני עלול עוד ליהנות מהמסע הזה חס וחלילה.
ועוד חשש יש לי, מגעגועים. עד כמה שזה נשמע שמאלצי, הגעגועים גדלים ככל שהמרחק גדל. וכך, עשרה ימים במרחק 200 ק"מ מהבית אינם שווי ערך לעשרה ימים במרחק 5,000 ק"מ, ועוד באנגלית.
געגועים זה דבר מסוכן. געגוע לילד יכול לרסק את הכליות. געגוע לאשה יכול לקרב את הצינתור בכמה שנים. אבל בגלל "הסטטוס", דבר אחד הרסני ואכזרי נחסך ממני: הקינאה. היא תהייה כל כך עמוסה ועייפה מהלו"ז והתיזוז, שהסיכוי שהיא תפזול לאנשהו הוא אפסי. וגם אם חלילה יקרה הגרוע מכל, אחרי תפעול שני ילדים ולילה לבן, גם אם בראד פיט בכבודו ובעצמו יציע לה את המיטה, אין סיכוי שהיא תצליח להישאר ערה. מקסימום היא תזרוק לו:
"תעמיד מכונה ותכסה את הילדים לפני שאתה בא", ועד שהוא ימצא את דרכו חזרה, כבר לא יהיה לו עם מי לדבר.
לפנייה לכתב/ת 
