הטבע Vs טבע האדם
בעודם נאבקים באיתני הטבע מתחת לאדמה, הדרמה האמיתית של גיבורי "סאנקטום" מתחוללת בתוכם. השאלות המוסריות שעולות במהלך קרב ההישרדות ראויות, אך התשובות מרתיעות
אין ספק שג'יימס קמרון הוא אדם מורכב ורב פעלים. המשיכה שלו לסיטואציות קיצוניות של הישרדות, והשינוי המוסרי המתחייב מהן ניכרת כבר מסרטו המשמעותי הראשון "שליחות קטלנית". הדחף ההרפתקני של קאמרון, אהבתו לצלילה מתחת למים, וחווית הגילוי של עולם חדש בתהליך זה ניכרת ב"מצולות", ומהדהדת גם ב"טיטאניק" ו"אווטאר".
כל ההיבטים הללו מצויים גם ב"סאנקטום" ("Sanctum"), סרט שעליו קאמרון חתום כמפיק, והמשתמש בטכנולוגיית התלת ממד, שאותה הוא מנסה להפוך לסטנדרט בהפקות קולנועיות.
אבל קמרון הוא עוד דבר - במאי מוצלח, אך במקרה של "סאנקטום" הוא העדיף להתבונן מהצד כמפיק בבמאי הסרט, אליסטר גרירסון, למרות שאין ברשותו ולו קמצוץ מהכישרון של פטרונו. בסיפורם של חוקרי מערות, שנלכדים ונפגעים ברצף אסונות, יש אלמנטים שיכלו ליצור סרט סוחף, אך הדמויות הלא מעניינות, וסט הערכים המרתיע המצוי בבסיסו, מכשילים את התוצאה הסופית.
הישרדות - פפואה ניו גיני
פרנק מגווייר (ריצ'ארד רוקסבורג), מוביל משלחת מחקר לתוך נבכי מערכת מערות עצומת מימדים בפפואה ניו גיני. אל המשלחת מצטרפים ג'וש (רייס ווייקפילד), בנו בן ה-17 הנוטר טינה כלל לא כבושה לאופיו הנוקשה של אביו; קארל (יואן גרופאד), המיליונר השחצן שמימן את משלחת המחקר; ויקטוריה (אליס פארקינסון) היפה, חברתו ההרפתקנית של קארל ועוד מקבץ דמויות, שישמשו כבשר תותחים בהתאם להתפתחות העלילה.
צוללים למעמקי האדמה והנפש ב"סאנקטום"
מערכת המערות שחלקים ממנה משוקעים בתוך מים מחייבת שילוב בין פעולות סנפלינג, טיפוס וצלילה. הקושי העצום הופך לקטסטרופה כאשר סערה המתחוללת מחוץ למערה יוצרת הצפה הלוכדת את המשלחת במעבה האדמה. העלילה מציבה את הדמויות, אחת מול השניה, במלחמת הישרדות אכזרית.
רק לאחרונה התבשרנו כי סרטו האחרון של דני בויל, "127 שעות", הנכלל ברשימת עשרת המועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר, לא יופץ להקרנות סדירות בארץ. המניע להחלטה היא רתיעתו המשוערת של הקהל הישראלי מאירוע מרכזי בעלילה, שבו מטייל הלכוד מתחת לסלע נאלץ לחתוך לעצמו את הזרוע. בהשוואה לזוועות שחווים חוקרי המערות ב"סאנקטום", "127 שעות" הוא מה שמכונה "feel good movie".
טיול שורשים מתחת לאדמה
המיתות המתרחשות ב"סנקטום" אינן נופלות באכזריותן מאלו המרחשות בסרטי אימה. אך אין זה סרט אימה המכיל דמויות מעוותות ורצחניות, ובוודאי שלא סרט אימה במובן של התרחשויות על טבעיות. הסיטואציה מציאותית בבסיסה, ומשמעות הדבר היא שאנו צופים באירועים הקשים בלי המעטפת המגוננת של הז'אנר, מעטפת המאפשרת לנו לחוות גם זוועה כבידור.
אב ובנו במסע אל תוך האדמה ולתוך עצמם
בסרט האימה המוצלח של ניל מארשל "The Descent" מ-2005, מטיילים שנכנסים למערה נתקלים ביצורים מפלצתיים הטובחים בהם. כסרט אימה הוא לא רק מכיל ממד מבדר, אלא גם יכולת לעצב את האירועים כדימוי מוקצן, אולי אף אלגורי, לטראומות ואפשרות ההתגברות עליהן.
ב"סאנקטום", לעומת זאת, ההחלטות המוסריות של הדמויות הן הדבר עצמו. הצגת אירועים (כלומר, יותר מאחד) של המתת חסד לאדם פצוע אנושות, והתהליך הדרמטי המרכזי שבו גיבור צעיר ממיר את המוסריות האנושית באינסטינקט הישרדות חייתי - כל אלו אינם רק קשים לצפייה, אלא נובעים מתוך תפיסת עולם מרתיעה, שבה מצודד הסרט ללא כחל ושרק.
חרון הקודש
פירוש המושג "סאנקטום" הוא מקום מקודש ופעמים רבות הכוונה לאתר עליה לרגל. אך בסרט אין למערכות המערות ולעצם המסע כל משמעות אנתרופולוגית או ארכיאולוגית המקשרת את המקום לקדושה. מימד זה לא עולה בצורה ישירה בסרט, אלא רק באופן בו סביבה אכזרית זו מניעה את התהליך הדארוויניסטי המתחולל בתוכה. כשהאחר הופך למכשול בפני הישרדותך שלך, ההתעלות הדתית מקבלת את צורת הטרנספורמציה לחייתיות.
"סאנקטום". מקום לא מקודש כלל וכלל
בגרמניה של שנות העשרים של המאה הקודמת היו סרטי הרים ז'אנר פרוטו-פשיסטי פופולארי.
בסרטים אלו נקלעו מטפסי הרים למלכודות של חיים ומוות ונדרשו לאקטים של הקרבה, שרימזו על ערכי המשטר הנאצי הקרב. אך גם בסרטים אלו המסרים מעולם לא הוצגו בצורה כה בוטה וכה מרתיעה.
בידיו של במאי מופרע אך מוכשר כמו מל גיבסון, האפקט של סרט ממין זה יכול היה להיות משמעותי, אך חולשותיו הבסיסיות של הסרט מכשילות את יומרותיו. ללא עניין בדמויות ובמה שקורה להן, הדארוויניזם המטאפיזי הופך לרצף אכזרי של אירועים שהצופה הסביר יכול רק לייחל לסיומם המהיר, כך או אחרת.
רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו
