שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    נופל וקאמבק

    חזרתו המדהימה לעניינים של אמינם היא למעשה הקאמבק המוצלח הראשון בהיפ הופ. בעקבותיו, מהרהר מולדאבי בחזרות מזהירות אחרות: אלביס, דילן, פייג' ופלאנט ואפילו הפיקסיז

    מחר בערב (א') יחולקו בלוס אנג'לס פרסי הגראמי, ולאמינם מספר המועמדויות הרב ביותר, עשר. נראה שתעשיית המוזיקה האמריקנית תתגמל אותו בנדיבות על הקאמבק שלו בשנה שעברה, וזה קאמבק חשוב, אפילו מעבר לסיפור האישי שלו.

     

    מלבד גיחות בודדות וקצרצרות של חזרה למצעדים של אל.אל.קול ג'יי ושל ראן DMC, זה בעצם הקאמבק המוצלח הראשון בתולדות ההיפ-הופ. הוא מוכיח שגם בתרבות הזו, שהפכה כמובן לפופולרית ביותר בארצות הברית, יש לאמנים סיכוי לתוחלת קריירה ארוכה, לשרידות אחרי נפילות, ולפיתוח יחסים בני עשרות שנים עם המאזינים.


    אמינם. הקאמבק המוצלח בתולדות ההיפ-הופ (צילום: AP) 

     

    זו הזדמנות מצוינת להיזכר בקאמבקים הגדולים שקדמו לאמינם, ובחרתי להתמקד פחות בהצלחות המסחריות, אם כי גם בהן, ויותר באמנים שבאמת הצליחו להתעלות משפל יצירתי בהתחיות אמנותית מחודשת. כל אמן והקאמבק הייחודי שלו, אבל יש מוסר השכל שעולה מכולם ביחד: מיותר ומטופש ביותר למהר ולהספיד אמן, יהיה מצבו בהווה עגום ככל שיהיה.

     

    נכון, לא כל המוזיקאים בכלל ידעו טרם ההידרדרות שיאים כמו של אמני הרשימה הזאת - מבוב דילן לבאדי גאי, ממריאן פיית'פול לפורטיסהד, מלו ריד לג'וני קאש. ובכל זאת, יש עוד עשרות רבות של מקרים דומים, אלו רק המייצגים הבולטים. איך אמר מיק ג'אגר ב"קאמבק" של הסטונס ב-1989? "חלק מהעיתונאים שהספידו אותנו בשנות השבעים כבר מתו". אז הנה, בהצדעה לאמינם, הקאמבקים הגדולים של ענקים שקדמו לו:

     

    אלביס פרסלי - 68' Comeback Special

    אחרי שהשתחרר מהצבא האמריקני בראשית שנות השישים, המוזיקה והסרטים של אלביס צנחו בעקביות, הן באיכות והן במכירות. מוביל הגל הראשון של הרוקנ'רול זז הצידה כשהגיח הגל השני, עם הביטלס והסטונס ובוב דילן.

     

    הקאמבק של אלביס: צפו ב-"Heartbreak Hotel"

     

    אבל כאן, במופע טלוויזיוני מסמא עיניים ואוזניים, הוא המציא את מתכונת ה"אנפלאגד", וגם חוזר בחלק אחר לחשמל עם להקתו הוותיקה. אלביס שב לארוז עצמו במדי העור השחורים של מלך הרוקנ'רול והתגלה במלוא גדולתו, אם כי, למרבה הצער התחייה האמנותית הזו הסתברה כקצרת מועד.

     

    מריאן פיית'פול - Broken English

    בגלגול הראשון שלה הציג אותה אנדרו אולדהאם, המנג'ר של הרולינג סטונס, כמלאכית עם קול בתולי. אבל אחרי עשור של הירואין, לינה ברחובות ומצוקה חומרית שמעט מאוד אמני רוק וותיקים טעמו כמותה, פיית'פול חזרה עם קול צרוב ניסיון, עומק, חוכמת חיים וצלקות נפשיות. הפעם, איש התעשייה המיטיב היה כריס בלאקוול, הבעלים של חברת "איילנד", ופייתפול ממשיכה עד היום לנהל קריירה עתירה בהבעה, בשורשים תרבותיים עמוקים ובחדשנות והרפתקנות.

     

    מעט מאוד אלבומים שבו והציגו לעולם אמן שעבר מהפך תכני, קולי ורגשי שכזה. לטעמי, לפחות מסחרית, פיית'פול עדיין נותרה אמנית פחות מדי מוערכת ומתוגמלת.

     

    לו ריד וג'ון קייל - Songs For Drella

    דרלה היה כינוי החיבה של אנדי וורהול, פטרונם של ריד וקייל ב"וולווט אנדרגראונד". מותו השיב אותם ליצירה משותפת מופלאה. הם החלו להופיע ב-1989, שנה אחר כך יצא האלבום, ושנתיים אחרי איחדו את הלהקה עם כל החברים (החיים אז), בהופעות, שלמרבה שמחתי נכחתי בשתיים מהן.


    עטיפת Songs For Drella. ריד וקייל במפגש מחודש

     

    אבל שיא המפגש המחודש בין שני האמנים האדירים האלה לא קרה על הבמה, אלא בשיריהם המשותפים החדשים שעסקו, בעצם, בבחינת הקרביים של כל צמיחה אמנותית, של כל חיים יצירתיים, ושל שאלות מורכבות על כישרון ועבודה, מזל והתמדה, אמונה פנימית וביקורת עצמית. "דרלה" גם הוביל לשיאים מאוחרים נוספים של ריד באלבומים שיצר מיד אחריו לבדו, כמו "קסם ואובדן".

     

    בוב דילן - Oh, Mercy

    כפי שהעיד על עצמו באוטוביוגרפיה הנשגבת "כרוניקות", דילן הגיע לסוף שנות השמונים בתחושה ש"עשר השנים הקודמות הותירו אותי מובס וגמור מקצועית. היה בתוכי אדם נעדר והייתי מוכרח למצוא אותו".

     

    למרות שעבד בעבר עם נגנים מעולים ומפיקים מוזיקליים מצוינים, ולמרות שנעזר כמה שנים קודם במארק נופלר (שניגן איתו באחד משיריו המאוחרים הגדולים ביותר, "בליינד ווילי מקטל"), דילן נחלץ כתוצאה מבחירה חדשנית בקריירה שלו. לראשונה הוא חבר למפיק מוזיקלי עם סאונד מאובחן משלו, כזה שלא רק ישרת את דילן, אלא שדילן ייפגש איתו באמצע הדרך בין שני החזונות האישיים שלהם.

     

    בונו הוא ששלח אותו לדניאל לנואה, ובאולפן של האחרון בניו אורלינס נוצר אלבומו הטוב ביותר של הוד דילניותו מאז "Blood on the Tracks" מ-1975. כמה שנים אחר כך השניים יצרו אלבום מופת נוסף, אבל "או מרסי" היה יריית הפתיחה של אלבומי "גיל הזהב" ברוק, יצירות של אמנים שנכנסו לעשור השישי של חייהם והוכיחו שהם לא צריכים למות לפני שיזדקן.

      

    רוברט פלאנט וג'ימי פייג' - Unleaded

    אחרי "No Quarter - Unleaded" באו גם האיחוד ההיסטורי והחד פעמי של לד זפלין ושני אלבומי קאנטרי-בלוז-פולק חזקים של פלאנט. אבל שם, בעלק-אנפלאגד המשותף שהקליטו ל-MTV ב-1994, פייג' ופלאנט הוכיחו לראשונה עד כמה הדחפים היצירתיים והסקרנות והתעוזה שלהם ממש לא תמו עם מותו הטראגי של ג'ון בונהאם וסופהּ של לד זפלין ב-1980.

     

    פייג' ופלאנט מבצעים את "קאשמיר"

     

    מעטים האמנים שהפגישו כמותם בין מזרח למערב, בין צפון לדרום, במפץ סינרגיה שכזה.

     

    ג'וני קאש - American Recordings

    בסוף שנות השמונים, חברת "קולומביה" שחררה את האייקון האמריקני מחוזה ההקלטות אצלה, כאילו היה חפץ ישן שאין מה לעשות בו. שנתיים אחר כך, הקליט עם U2 שיר שכתבו במיוחד בשבילו.


    קאש. אייקון אמריקני (צילום: Gettyimages) 

     

    ב-1994, בהקלטות בביתו, יצא לדרך המשותפת עם מפיק העל ריק רובין, שתסתכם בשישה אלבומים עד כה, כולל כמה שיצאו לאחר מותו. קאש ורובין חיברו מסורת וחדשנות, עבר והווה, זרם מרכזי ושוליים, בהקלטות לא פחות מהיסטוריות, שגם הביאו את קאש לאוזניים חדשות וצעירות וגם לימדו את כל בני דורו כי הדור של יוצרים גדולים לא בהכרח פוחת והולך.

     

    הפיקסיז - Loud Quiet Loud

    ב-2003, כעשור לאחר פירוקה, החל להתגלגל אחד מאיחודי הלהקות הכי מעניינים בהיסטוריה. הפיקסיז עוד לא ממש חזרה לפעילות מלאה של כתיבה והקלטות וחבריה לא קטעו את העבודות האחרות שלהם, אבל הם היו ראשוני המתקאמבקים מרשימה עצומה של אמני שנות השבעים, השמונים והתשעים, שחזרו לפעילות במהלך העשור שעבר.

     

    הקאמבק הזה איפשר צדק כלכלי היסטורי, כשחברי הלהקה הרוויחו מאמנותם יותר מאשר בזמן יצירתה, ואיפשרו למאות אלפי אוהדים צעירים לחזות בהם בהופעה.

     

    הטריילר לסרט התעודי "Loud Quiet Loud". מסמך חלוצי נוקב

     

    כללתי את הקאמבק הזה כאן בעיקר בגלל הסרט האכזרי, המופתי והכה כואב, שתיעד את הצדדים הפחות סימפטיים של תעשיית הרוק והיה מסמך חלוצי ונוקב בפני עצמו. הפיקסיז, מהלהקות האחרונות שבאמת תרמו משהו יצירתי חדש לתרבות הרוק, נחשפה בו כשהצד האנושי, הפרטי, המתלבט, המצוקתי והחלש של החברים מדבר וזועק לא פחות מהאמירות האמנותיות הכבירות שלהם.

     

    במובן הזה, השם "רעש-שקט-רעש" התייחס לא רק למבני השירים, אלא גם לניגודיות המטורפת בין עוצמתם כקולקטיב לבין שבירותם כיחידים.

     

    פורטיסהד - Third

    שלושה אנשים, אחרי עשר שנות הפסקה מעבודה משותפת, בניגוד לכל הסיכויים, חזרו ב-2008 בעבודתם השלמה והמושלמת והטובה ביותר. איני מכיר עוד תחייה יצירתית כזו של להקה כלשהי, שמגיחה משתיקה היישר להנחתת יצירת מופת תובענית שכזו.

     

    באדי גאי - Living Proof

    לא מעט ענקי בלוז וסול, למשל ג'ון לי הוקר וסולומון ברק ז"ל ואל גרין יבדל"א, נהנו מאלבומים מאוחרים שקצת החזירו אותם לתודעה ולפעמים אפילו למצעדים. אבל איש לא העפיל לגובה של באדי גאי, שבגיל 74 רושף אש שכזו במיתריו.


    באדי גאי. אגדה חיה (צילום: Gettyimages) 

     

    אלבומו המצוין מהשנה שעברה מדבר, בין השאר בדואט מרגש עם בי.בי. קינג, על הגיל המאוחר ועל כך שאולי זה הבהוב אחרון בטרם פרידה. אבל אלו לא רק המילים הכנות והאמיצות, זו בעיקר נגינת הגיטרה אחוזת הדיבוק והלהט שלו והגישה הסקרנית וחסרת הפשרות של גאי, שהופכים את "הוכחה חיה" לאחד מאלבומי הגיטרות הטובים ביותר של השנים האחרונות. אכן, אגדה חיה.

     

    • רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פיית'פול. מלאכית ומצולקת
    צילום: ירון ברנר
    פייג' ופלאנט. מפץ סינרגיה
    עטיפת אלבום
    דילן. בחירה חדשנית בקריירה
    צילום: Danny Clinch
    לאתר ההטבות
    מומלצים