שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הסְפָר וכלכלת המכרות
    המדינה כולה תיפגע מכך שמרחבי הפרא האחרונים שלה ונכסי טבע ייחודיים כים המלח נהרסים בידי חברות הכרייה. כריית הפוספטים ליד ערד תסתיים בעוד כשני עשורים, אך ההרס יהיה בלתי הפיך

    הסְפָר הוא אזור רחוק. רחוק מליבת המדינה ורחוק מעיניה, אך אינו רחוק מכדי לנצל את משאביו. מושג הספר ב"עולם החדש" נחווה באמצעות חדירה לאזורים לא נודעים לאדם הלבן ומפגש עם העמים הילידים, בני המקום. היה זה מושג שלווה בדימויים של חירות, "מרחבים ריקים" וסכנה; חלוציות, הרפתקנות ורעות גברית; וככזה, הפך לסמל מלכד של רוח האומה הצעירה.

     

    • הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet

     

    מושבות, כאוסטרליה, קנדה וארצות-הברית, אימצו מדיניות חלוצית של חדירה למרחבים "הריקים", התנחלות בהם וניצול משאביהם. הם הפכו את הספר לארץ נושבת בה החלוצים משתלטים על משאבים ומנצלים אותם באמצעות עיבוד חקלאי וכריית

     אוצרות טבע, שהמדינה הפיקה מהם רווח. זאת, בעוד אוכלוסיית הילידים מושמדת, מנושלת ונדחקת לאזורי שוליים בהם אמצעי המחייה מוגבלים.

     

    הספר הציע הזדמנות כלכלית ואוטונומיה פוליטית, בהיותו מרוחק תרתי משמע מהמרכז השלטוני. עם זאת, רוב תושביו חיו ביחסי תלות כלכלית עם המדינה. אך עם קבלת העצמאות של המושבה וסיום הסכמי הגבולות שולב הספר במדינה הריבונית והשתלב בכלכלתה ובתהליכי המודרניזציה שעברה.

     

    בדומה, הנגב הוכרז כאזור ספר עוד לפני קום המדינה. קריאתו של דוד בן-גוריון לנוער להתיישב בנגב בשנות ה-50 של המאה ה-20 הושבה ריקם. לכן, כדי לאכלסו ביהודים הוקמו ערי הפיתוח והמושבים שאוכלסו במהגרים ממדינות צפון אפריקה. הם הובאו באישון ליל ישירות מהאנייה בלא אפשרות לבחור מקום מגורים. הבדווים בני המקום שנשארו לאחר המלחמה רוכזו באזור הסייג. פיתוחו הכלכלי של האזור נשען על ניצול משאביו - חקלאות וכלכלת מכרות, אך ההון שהפיקה כלכלה זו נצבר במרכז המדינה ואילו הנגב לא שולב במדינה ונותר ביחסי תלות בה. הפערים החברתיים כלכליים שנבעו מכך הלכו והתרחבו.

     

    אל תפגעו בנגב

    כיום, לאחר למעלה משישים שנה, עדיין נחשב הנגב לאזור ספר, אלא שברבות השנים כלכלת המכרות שהותוותה לו כמקור משען עיקרי הפכה אותו לספר שולי - חלש, עני ומאיים והוא נשלט מלמעלה. המתקפה הרב-כיוונית של חברת כימיקלים לישראל כדי לממש את הקמתו של שדה הפוספטים "בריר" מעלה את הדיון בספר הנגב ועתידו הכלכלית ביתר שאת. במבט ראשון נראה כי גם הנגב ירוויח מפתיחתו של השדה:

     

    החברה תרוויח מהמשך ניצולם של משאבי הספר וצבירת ההון מהכרייה. הממשלה תרוויח שקט תעסוקתי בנגב לתקופה נוספת, מבלי שתצטרך להשקיע באזור. כביכול, ההון והשלטון הם בעלי אינטרס משותף במקרה זה.

     

    אך במבט מעמיק ומרחיק טווח יפסיד הנגב מהמשכה של כלכלת המכרות בספר הנגב? אזור הנגב, שתחת פיתוחו העתידי הוא ממשיך לסבול מגישה נצלנית, שאינה משאירה את ההון באזור; משימור תעסוקה של כוח אדם לא מקצועי וחסר אפשרויות קידום - ולכן, מאוכלוסייה ברמה נמוכה ביחס לממוצע הארצי. גם הדורות הבאים ניזוקים על כך שאינם נלקחים בחשבון בעת ניצול משאבי הטבע והרס נכסי טבע במדינה. הממשלה העתידית תצטרך בטווח הרחוק לחפש דרכים חדשות עתירות הון לפיתוח מקורות תעסוקה בנגב ולהשקיע ביתר שאת לסגירת פערים חברתיים-כלכליים.

     

    במיוחד יפגעו תושבי ערד שבריאותם ומקורות התעסוקה שלהם יפגעו

     קשות וכן תיפגע קשות התדמית של עירם, על שיפורה הם נאבקים. המדינה כולה תצא ניזוקה מכך שמרחבי הפרא האחרונים שלה ונכסי טבע ייחודיים כים המלח נהרסים בידי חברות הכרייה. כריית הפוספטים תסתיים בעוד כשני עשורים, אך ההרס יהיה בלתי הפיך.

     

    לאור מאזן זה של רווח והפסד יש לשקול האומנם להון ולשלטון אינטרסים זהים? האם לא הגיעה העת לתכנן את הנגב סוף סוף כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ולהבין שנגב עני ומפגר מחדיר את תכונותיו אלה גם למרכז והן עוברות אל המדינה כולה?

     

    ד"ר בתיה רודד, החוג לגיאוגרפיה וחינוך סביבתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תושבת ערד

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים