שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    למה ממשלות פוחדות מהרשת?
    האצבע השלטונית ברחבי העולם קלה על כפתור הכיבוי של הרשת. ויש להם סיבה טובה: הרשת היא כלי נהדר לערעור תשתיות חברתיות ישנות. אבל כמה זמן היא יכולה להשאר כך? לקראת כנס איגוד האינטרנט, שייערך היום
    בשבועות האחרונים אנו עדים למהפכות בחלק מארצות ערב, ובראשן המהפכה במצרים, שהסתיימה, לשמחת ההמונים, בסיום שלטונו של הנשיא מובארק. בכך היינו עדים לגל המהפכות הראשון בהיסטוריה, שנתמך ברובו על ידי האינטרנט והרשתות החברתיות. אנו עדים למלחמות הראשונות שיוזמים השלטונות המותקפים כלפי האינטרנט בכלל, וכלפי אתרים מסוימים בפרט. מצרים חסמה את הגישה לאינטרנט בקהיר, איראן שולטת שליטה מלאה באמצעי התקשורת בארצה, וכמובן סין, מעצמה מתקדמת, שפועלת ללא הרף לצנזור תכנים ברשת העשויים, לשיטתה, לאיים על השלטון.

     

    מחד, ניתן לומר שהממשלות משכללות ללא הרף את שיטותיהן לפיקוח על רשת האינטרנט. עובדה: מצרים הצליחה לנתק חלק גדול מתושביה מהאינטרנט. ארצות הברית הצליחה להפיל את אתר ההדלפות ויקיליקס, אם רק לשעות ספורות. סין מצליחה לחסום דיונים בפורומים פתוחים, אתרי הנצחה שונים, עשרות אלפי אתרי פורנו, והיד נטויה. באיראן נחסמה הגישה לג'ימייל, למנועי חיפוש, ליוטיוב ולאתרים נוספים.

     

    מאידך, אתגר גדול מאוד עומד בפני הממשלות והשלטונות הללו, המעוניינים בבקרה על השימוש באינטרנט. אמנם הבנו את הקלות של יד הריבון על ה"שאלטר" של האינטרנט, אך גם נוכחנו לדעת שלא תמיד התוצאה משיגה את המטרה. עובדה: "מקרה מצרים" הוכיח שרשת האינטרנט אכן הופלה, ואפילו בקלות, אך הדבר לא סיכל את ההפיכה. משתמשי האינטרנט במדינה הצליחו להישאר מחוברים לעולם החיצון בשלל דרכים: החל מעקיפה פשוטה של חסימת האינטרנט, בעזרתם "האדיבה" של האקרים מצריים וקהילת האינטרנט ברחבי העולם, עד לאמצעי תקשורת מסורתיים כמו טלפון קווי, משדרי רדיו , ועד לשילוב מוצלח עם אמצעי המדיה ההמונית, ששיתפו פעולה. בסופו של דבר, המנהיג הודח ופייסבוק תויגה כנותנת חסות למהפכות המונים.

     

    אך אל תמהרו לשמוח: הפיכת האינטרנט לכלי המייצר מהפכות, וכפועל יוצא גם לכרית ניגוח עבור שלטונות מאוימים, דחקה הצידה את היעוד השיתופי והחופשי אותו הוא הוביל בתחילתו. ממשלות ברחבי העולם חוששות מהאינטרנט ומנסות לשלוט בו - גם בשם הגנה על אזרחיה. עולה חשש כבד שרשת האינטרנט, בעלת אופי פתוח וגלובאלי המאפשרת תקשורת בין אנשים ושיתוף מידע, הופכת אט אט לסגורה ולוקאלית. בעוד עשור שנים, ייתכן והאינטרנט עלולה להיות נשלטת אף יותר על ידי ממשלות ותאגידים עסקיים, ופתוח פחות לשיתוף, העברת מידע, שיטוט חופשי והבעת דעה חופשית. האינטרנט שאנו מכירים תשנה את פניה.

     

    המארק זאקרברג של הדור הבא הוא כיום ילד רך בשנים, קרוב לוודאי. אולי אפילו עוד לא נולד. בעוד כעשרים שנה הוא יקום וינסה להוציא לפועל את הכלי התקשורתי החדשני שהמציא. לצערי, אינני בטוח שיהיו לו אז את הבמה, היכולת והחופש לעשות זאת, כפי שהיו למארק זאקרברג של היום.

     

    לאדמונד ברק מיוחסת האמרה: " לניצחון הרוע, מספיק שהאנשים טובים ישבו ולא יעשו דבר". עובדה אחת אינה נתונה לויכוח: ניתן באמצעות האינטרנט לערער תשתיות חברתיות ישנות. ההשפעה כבר אינה נתונה רק בידי בעלי הכוח. האתגר האמיתי הניצב בימים אלה מול מובילי הדעה, הוא השאלה: האם האינטרנט, שנועד לשיתוף וקישור בין אנשים, יכול גם לשמש לבניית תשתית החברתית החדשה?

     

    רימון לוי הוא נשיא איגוד האינטרנט הישראלי. לוי יפתח היום את הכינוס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי במעמד שר התקשורת ובכירי המשק.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "למה ממשלות פוחדות מהרשת?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי
    באדיבות: איגוד האינטרנט הישראלי
    מומלצים