את ביאליק מתחילים לשכוח, אותי מתחילים לזכור
החיים של אברהם שיין, מנהל בנק לשעבר, השתנו כאשר הבוס שלו שם קץ לחייו. המקרה גרם לו להסתכל על החיים מחדש, ולבחור להיות משורר רחובות. "אני יוצא כל יום חמוש במחסנית השירה, ופורק אותה לאנשים", הוא מספר בראיון ל-ynet
המשורר אברהם שיין הוא טיפוס בלתי שגרתי בנוף התל-אביבי. מי שהיה מנהל בנק במשך שנים רבות, אך עשה הסבה למשורר רחוב ייחודי, מוכר לתושבי השכונה ואף לאנשים מרחבי המדינה המהווים לו לקוחות קבועים, ונחשפים לשיריו באופן יום יומי.
"כשהבוס שלי דפק לעצמו כדור בראש הבנתי שאני עומד מול החיים שלי", מספר שיין. "חשבתי לעצמי,
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, והחלטתי להיות משורר שמוכר את השירים שלי ברחובות".
מנותק מבוס ומכל מערכת ממסדית אחרת, שיין כותב שירים בלילה ומוכר אותם ברחובות במשך היום. "המחיר הוא מאגורה ומעלה, וכל אחד נותן כמה שהוא רוצה, כי אמנות אסור לחלק בחינם", הוא אומר.
"כל משורר ששותה ומעשן, או לוקח סמים ועוסק כל היום ביחסי הציבור של עצמו, הוא טכנאי שירה ולא משורר", טוען שיין. "אני לא רוצה שום פרס. עצם זה שאני קם בבוקר והולך לשכב בלילה מאושר, זה הפרס". את שיריו הוא מוכר לרופאים, שופטים, וגם לזונות ונרקומנים. "כולם צורכים את הסם הזה, שהוא הסם האמיתי".
שיין, יליד ראשון לציון, משורר רחוב מ-1992. הוא מוכר את ספרי השירה שלו לעוברים ושבים, ומפרסם את שיריו גם באינטרנט בעזרתה האדיבה של טובה אריאל. בין ספריו: "נפגשים ליד השער החדש", "כל הלילה היית עסוק בלחפש לך שם חיבה" ו"עושים אהבה עם הרחוב התל-אביבי".
