שחאדה, אחריות ומוסר
אנשי מודיעין ותכנון מבצעים אחראים לתוצאות המבצע, הן מבחינת השגת המשימה והן מבחינת מוסר הלחימה. אך כל עוד אינם מודעים לאחריותם הם עלולים להוביל למעשים לא מוסריים כמו "סילוק שחאדה"
מי יאמין שהצבא זקוק לוועדת חקירה חיצונית, לאחר כשמונה שנים, כדי להבין ולדעת מה קרה ולמה קרה ב"סילוק הממוקד" של סלאח שחאדה (אומר בסוגרים, אינני יודע מה הוא המחיר שמצדיק את סילוקו). אין סוף תחקירים, בדרגי הביצוע, הפיקוד התכנון והמודיעין, הפכו כל אבן וחשפו כל פרט. אסתכן ואודיע לכם שלאחר ימים ספורים, נגיד שבוע, כבר היה ברור מה קרה, למה קרה, היכן נמצאה האחריות ואיך לתקן את הטעון תיקון.
היכנסו לדף הפייסבוק של ynet
אם הכל היה כה ברור - מדוע העובדות והמסקנות לא דווחו לציבור הרחב? תופעה ידועה ומובנת היא שאין אדם, קבוצה או ארגון שישמח
הצבא כמו ארגונים אחרים מתקשה לפעול על פי ערכים מופשטים, ערכים שאין להם משמעות מעשית מיידית אינם כלי עבודה. הצבא מעבד אותם למערכת חוקים, תקנות וכללים שהופכים את המוסר לנישה במשמעת הצבאית. והכלי לאכיפת משמעת הוא מערכת המשפט הצבאית. כך הופך כל ערך מוסרי לעוד "סעיף קטן" בחוק השיפוט הצבאי ותו לא.
לכן במעט שאין דיון נוקב בשאלות מוסר בתוך הצבא, אלא אך ורק בסוגיות של פקודות קבע (פק"ל) של משמעת ושל משפט.
להטמיע את "מוסר התהליך"
אולם בתוך הצבא ובעיקר בדרגי הפיקוד, התכנון, המודיעין והביצוע (העלית של צה"ל), ישנם הרבה אנשים ערכיים ומוסריים שרע להם כשהם שומעים או רואים אזרחים לא מעורבים הרוגים. אלא שהם אינם מודעים למהפכה במוסר הלחימה, לכך שאנשים וגופים שאינם מחליטים, ואינם מבצעים, הפכו למרכיב מרכזי במוסר הצבאי. למה הכוונה?
עד היום ידענו על מוסר הכוונה שעליו אחראים קובעי ההחלטות, ומוסר התוצאה שעליו אחראים הלוחמים שמבצעים את המשימה. אולם כפי שמטיחה בפנינו "ועדת שחאדה" דווקא גורמי המודיעין, שאין להם שום אחריות לפי התפיסה הקיימת, "אנחנו רק ממליצים" יגידו כמה מהם. בצדם מסתופפים אנשי התכנון המבצעי שגם הם "רק מביאים חלופות" להחלטה, וגם הם אינם אחראים; אך בפועל המלצותיהם הן שקובעות את ההחלטה ואת הביצוע. כשאינם מודעים לאחריותם הם עלולים להמליץ על מבצעים לא מוסריים. ואכן כך קרה ב"סילוק שחאדה".
שומה על צה"ל ומפקדיו הגבוהים ביותר להטמיע את "מוסר התהליך", את אחריות המטה המבצעי - שמורכב מאנשי מודיעין ומבצעים - לתוצאות המבצע הן מבחינת השגת המשימה והן מבחינת מוסר הלחימה.
אבל מה קרה לנו? נביאי המוסר הצבאי שהצבא אימץ אותם והם אימצו אותו, הפכו מקוראי תגר למליצי-יושר, לסנגורים מטעם שמצדיקים כמעט כל עוול ותוצאה פאטאלית. איש מוסר אינו מחויב לאיש, אינו מחויב לארגון, הוא מחויב רק לאני מאמין שלו, לערכיו וכמובן למדינה ולחברה. אבל אם בנביאי המוסר נפלה שלהבת מה יגידו מפקדי צה"ל וחייליו?
שמואל גורדון, ד"ר למחקרים אסטרטגיים ויחסים בינלאומיים ואל"מ במיל' בחיל האוויר
לפנייה לכתב/ת 
