האם אהבה עושה אותנו לאנשים טובים יותר?

• הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים וסרטונים
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
  

נראה אפילו שאהבה גורמת לנו, לעתים קרובות, להיות דווקא פחות מוסריים. הדוגמאות הבולטות הן בגידה ומה שמכונה "רצח על רקע רומנטי".

אהבה היא רגש, ומוסר הוא עניין תבוני. רגש ותבונה לא הולכים תמיד ביחד. רגש הוא יותר ספונטני, בלתי נשלט לפעמים, מפתיע לעתים קרובות, בעוד שמוסר דורש חשיבה תחילה. לפני שאתה פוגע בחברך, חשוב על כך שגם הוא עלול לפגוע בך, ולכן מוטב שאל תעשה לרעך את השנוא עליך. אהבה היא מה שטוב לי להרגיש, בעוד שמוסר הוא מה שנכון לכולם לעשות. פילוסופים ביוון העתיקה ניסו לאחד בין הטוב והנכון, אבל הם היו יותר מדי בשמיים ופחות מדי ארציים.

ועדיין, בניגוד לכך, קשה לחשוב על אוהבים במנותק מהמוסר. אהבה באה ביחד עם אחריות, התחשבות, שאיפה למסירות, צורך בנאמנות, ורצון עז לתת, לפעמים יותר לתת מאשר לקבל, כולם צרכים שנראים בדיוק כמו מוסריים. "עשו אהבה ולא מלחמה", אומרת הסיסמה המוסרית הידועה.

קשה להגיד שאהבה מחוברת למוסר, כמו גם שהיא מנותקת ממנו. אבל אולי, איכשהו, יש ביניהם איזה קשר משמעותי.

"מבט שאלף אנחות באות בעקבותיו"

אני מעורר את השאלה הזאת בעקבות ספר חדש, "לילות ערב – מבחר מאלף לילה ולילה, כרך ב'", תרגום לעברית חנה עמית כוכבי (מערבית) ורמה איילון (מצרפתית), בהוצאת בבל. יש בספר הזה דוגמאות מטרידות של אוהבים שהם בה בעת רגישים ואכזריים.

הסיפור שפותח את הספר הוא על אהבתם של עלי שַאר והנערה זמרד. זמרד היא שפחה, שאדונה מאפשר לה לבחור למי היא רוצה להימכר ובאיזה סכום. היא נמכרת לעלי, המרושש מנכסיו, והשניים מתאהבים. זמרד היא לא רק נערה יפת תואר, כלילת השלמות, אלא ניחנת גם בחוש לעסקים. היא ואדונה מתעשרים, כל עוד הוא פועל לפי הנחיותיה, עד שיום אחד הוא פעל אחרת. הטעות האיומה הזאת הובילה לכך שזמרד נחטפה והיתה לשפחתו של אדון אחר, רשע ואכזר. אלא שהסוף באגדות נוטה להיות טוב. זמרד נהפכה, בדרך לא דרך, לסולטאן, בלי שהאזרחים יודעים שהיא אשה, וניצלה את כוחה וסמכותה כדי לנקום בחוטפיה ולחזור אל חיקו של עלי. הם חיים מאז באושר ובנעימים.

בדרך אל האושר פועלת זמרד, כבר בתפקידה כסולטאן, כנוקמת אכזרית. מצד אחד, היא מביטה על עלי "במבט שאלף אנחות באות בעקבותיו", ומאוחר יותר היא מצטטת בפניו את שורות השיר הבאות: "לו אך רצו לשמור את נפשי/ היו מסתירים במסווה את פניך" (כי אהבה היא לא עניין קל), ומצד שני היא מצווה לתלות את חוטפיה על דלתות ביתם, להפשיט את עורם, למלא אותו בתבן ואז לחפור בור מחוץ לעיר ולשרוף בו את בשרם ועצמותיהם ולהשליך על השרידים אשפה ופסולת.

אפשר להעלות על הדעת שאשה שמביטה על אהובה במבט של אלף אנחות יכולה להיות אכזרית כל כך? לא מתחבר לי.

היכולת להכיל את האחר

אפשר, במקרה הזה, להתחמק לכאורה מהשאלה העקרונית. רבים יגידו שכך היה נהוג בימים ההם. משפט צדק של עין תחת עין לא נחשב בזמנו לאכזריות. מי כמונו יודעים. זמרד הגזימה אמנם בנקמנותה הפיזית, אבל אין ייסורים שאפשר להשוות לייסורי אהבה.

אלא שאהבה היא תמיד אהבה. סימנתי לעצמי ציטוטים למכביר מתוך הספר שיכולים להוכיח עד כמה האהבה של אז היא בדיוק כמו אהבה של היום. חפשו בעצמכם בספר, מומלץ ביותר, ותמצאו את כל מה שאתם צריכים כדי לנסח היום את מכתבי האהבה שלכם. תשכחו מהר מאוד שהסיפורים האלה נאספו בראשונה, לפחות חלקם, לפני יותר מאלף שנים וממגוון של תרבויות עתיקות.

אהבה היא היכולת להכיל את האחר. אין אהבה אחרת. אין רצח על רקע רומנטי. יש רצח מתוך שנאה, רכושנות, קנאות וכבוד, בלי שמץ של אהבה. אהבה נהפכת בדרך כלל לאכפתיות, גם כשהיא נגמרת, בניגוד למה שמקובל לחשוב שאהבה נגמרת בשנאה. בגידה מתוך אהבה אינה חייבת לבוא על חשבון אכפתיות גדולה כלפי הצד הנבגד.

ומה זה מוסר אם לא היכולת להכיל את האחר? נראה, לכן, שאין כמו אהבה כדי לעודד התנהגות מוסרית. ניתן לצפות שאוהבים ינהגו בפחות קשיחות אל הזולת, עם פחות רוע ואולי בלי אכזריות בכלל. אוהבים נקמניים, שאינם בוחלים במעשי אכזריות, חשודים בעיניי יותר כרודפי כבוד ורכושניים מאשר כאוהבים. אכזריות מפחיתה את היכולת לאהוב בכך שהיא מערערת את היכולת להכיל אדם אחר. כך זה נראה.

"פטורים האוהבים מאש הגיהנום"

מה אני אומר בעצם? אני מאוד לא פסקני. מצד אחד, "מי יגנה את האוהבים", ו"פטורים האוהבים מאש הגיהנום, כי בעולם הזה מה רב סבלם" (מתוך הסיפור על עלי שאר והנערה זמרד), לאמור, בפרשנות מרחיבה שלי, שאין לשפוט את האוהבים בכלים מוסריים בלבד. מצד שני, קשה שלא להטיל ספק ברגש האהבה של אדם חסר רחמים. איפה הלב הרך שיצרה לו האהבה?

אהבה דומה למוסריות, אבל היא לא בהכרח מוסרית. אולי אפשר לומר שאהבה היא מעין אחות לא-תאומה של המוסר.

• יש לכם דילמה בתחום אהבה ויחסים? כיתבו לנו ואולי נתפלסף על זה כאן.