לחסל את "תג המחיר"

אתמול ניפצו מתנחלים שמשות של עשרות מכוניות בחברון, בגלל הריסה של מבנים בחוות גלעד. מדיניות הפגיעה של המתנחלים, שהם מכנים "תג מחיר", מספרת לעם ישראל כמה דברים על מבצעיה:

ראשית, מדובר בחבורה של פחדנים. למה פחדנים? משום שכשאינם מקבלים בדיוק מה שהם רוצים מהשלטונות, הם הולכים לפרוק את זעמם על מי שנתונים למרותם המוחלטת (בשיתוף הצבא), סובלים מנחת זרועם המתמשכת, ונמנע מהם בכוח מלהגן על עצמם - הלא הם הפלסטינים. לשרוף שדות כשהצבא מכוון נשק אל בעליהם? לשבור שמשות במכונית שבעליה נתון תחת עוצר? לתקוף אנשים חסרי מגן שייעצרו אם יימצא על גופם סכין? ממש אריות-יהודה, אין מה לומר.

שנית, מדובר באנשים שאין להם אלוהים, לא מוסר ולא גבול. מתנחלי תג-המחיר ניתקו מזמן את הקשר בין סיבה ותוצאה, מעשה ותגובה. הממשלה הרסה מאחז? הפלסטינים יסבלו. מתנחל נעצר? הפלסטינים יסבלו. החלטה לא רצויה בכנסת? איך ניחשתם - הפלסטינים יסבלו. כלומר, מה שהתקשורת מכנה בצייתנות לא מובנת "תג מחיר" הוא סתם פוגרום מתמשך שמבצעים מתנחלים קיצוניים בשכניהם הפלסטינים.

רוב רובם של אנשי הימין הקיצוני הם, כידוע, חובשי כיפות; אלה שבמאחזי המערב הפרוע של הגדה אף מתהדרים בכיפות גדולות, מפוארות, ומתיימרים לפעול בשם קדושת הארץ, בשם ציווי ישראל לעם היהודי. אך הם לועגים לאנושיות ומחללים אותה; באלימות הנוראה ללא סיבה, בשנאה העיוורת, שנאת החינם, הם מעוותים את צלם האדם וחותרים תחת המוסר האנושי הטבעי. אצל האדם הדתי אלה אמורים לעורר לא רק דחייה, אלא תחושה של חילול-קודש ממש.

שלישית, מדובר בקבוצה שלמרות חתירתה נגד החוק והדמוקרטיה, עדיין שואבת את כוחה גם - ואולי בעיקר - מהגיבוי (ולו בשתיקה) שהיא מקבלת מהממשלה ומכוחות הביטחון. הימין הקיצוני בישראל אינו חסיד של שלטון החוק. כשתוצאות המשחק לא מתאימות לו, הוא פשוט משנה את הכללים: כך ברצח אמיל גרינצווייג, כך עם המחתרת היהודית, כך בהתנחלויות במזרח ירושלים ובהתנחלויות בכלל, כך גם ברצח רבין, ולא חסרות עוד דוגמאות.

לא מדובר כאן בסרבנות, אלא באלימות פוליטית קיצונית. חבורות הפוגרומצ'יקים ששורפים שדות של פלסטינים בכל פעם שאיזה מח"ט (או ראש-ממשלה) לא מציית להם פשוט ממשיכות מסורת של גניבה, תקיפה ואלימות קשה בחסות החוק מול פלסטינים - ושל אלימות כמכשיר פוליטי גם בגבולות ישראל. בכך הם אינם נבדלים מהקבוצות הכהניסטיות התוקפות פלסטינים אזרחי ישראל ביפו, צפת וערים אחרות.

כמעט לא מעמידים לדין

ולכן, התמשכות מדיניות הפוגרום המכונה "תג מחיר" אינה מעידה רק על מבצעיה, אלא גם על החברה שבה הם משגשגים ועל השלטון שתחתיו הם פועלים. ראשית, ברור כי כוחות הביטחון - שב"כ, צבא ומשטרה - אינם מתאמצים להביא את האחראים לפוגרומים לדין.

לא ייתכן שחבורות פורעים יפעלו במשך שנים, בשטחים פתוחים המכוסים אמצעי מעקב ומצלמות ושבהם פועלים אלפי אנשי כוחות ביטחון, ולא יובאו לדין; לא ייתכן שתתקיים תשתית מסועפת שכזו, שמנהיגיה הרוחניים מדברים אל הציבור הרחב, ולא תיעקר מן השורש; לא ייתכן שחייהם של בני-אדם יקופחו, והארץ לא תסער. לא ייתכן - אלא אם לא אכפת. אנו שומעים על חקירות שאינן ממוצות, עדויות שנגבות רק כעבור שנים, מערכת המעודדת שלא להגיש תלונות, מיעוט כתבי אישום, הרשעות בודדות, ועונשים מגוחכים - שלטונות ישראל ו"כוחות-הביטחון" שלה מסמנים לאגודות-הפורעים היהודיות להמשיך ולפעול.

ההקשר החברתי אינו שונה בהרבה: הישראלים ממשיכים לממן רבנים שפורטים

 את נעימות הפתיחה לפרקים החשוכים ביותר היסטוריה של אירופה. רבים אף פונים לעצת אותם רבנים בענייני היום - כאילו מי שמטיף לאלימות כנגד לא-יהודים ראוי לפסוק בעניינים שבינו לבינה, או ללמד פרק בשאלות של מוסר. אך גם חילונים אינם נזעקים. ההפגנות האנטי-כהניסטיות מתעוררות, אך אינן מושכות עדיין אלפים. הציבור הישראלי היהודי עדיין אדיש מדי, והרחובות בוערים. והתקשורת הישראלית משתמשת בטרמינולוגיה של "תג מחיר" כאילו האלימות הגזענית היהודית המאורגנת נגד פלסטינים היא תגובה, משקל-נגד, טיעון בוויכוח.

חבל לאמץ את הפחדנות, הגזענות והפרימיטיביות של פורעי "תג-מחיר". תחת זאת יש לייצב מולם חזית של התנגדות בלתי-מתפשרת - מימין ומשמאל, של זרועות השלטון, התקשורת, והציבור גם-יחד.

נעם הופשטטר, דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.