שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    בטיחות רוכבים - המשטרה משחקת בסטטיסטיקה

    אגף התנועה במשטרה בחר אתמול, מספר שעות לאחר התאונה בה נהרג הרוכב טל שביט, לפרסם נתונים המציגים את רוכבי האופנועים כ"קבוצה המסוכנת ביותר בכביש". העובדות מראות אחרת? מותר כנראה להתעלם מהן בדרך לכותרת צעקנית

    רוקדים על הדם. זמן קצר לאחר התאונה בה נהרג אתמול (ד') טל שביט, מבכירי הרוכבים בישראל, הזדרזו באגף התנועה במשטרת ישראל לפרסם מצגת תחת הכותרת "נתוני תאונות אופנועים". במצגת נקבע כי "לפי מחקר שנערך באגף התנועה בשנת 2009, הקבוצה המסוכנת ביותר על הכביש היא ללא ספק זו של אופנועים (הדגשה במקור, ש.ה)". הנתונים שצורפו המחישו את הסכנה הדו-גלגלית שמייצרים הרוכבים, ואת הסיבה לה. "37% מהתאונות הקטלניות (בהן מעורבים רוכבים) מיוחסות לאובדן שליטה בגלל מהירות מופרזת", כך המצגת.

     

    • נפרדים מטל שביט: מסע הלוויה על אופנועים

     

    אלא שבאופן תמוה, בחרו באגף התנועה שלא לפרסם נתונים אחרים, המוכרים היטב לכל מי שעוסק בבטיחות בכלל וברכיבה בפרט. למשל שמרבית התאונות בהן מעורבים אופנועים, נגרמות בגלל טעות או עבירה של נהג רכב אחר. ולא כתוצאה מהתנהגות רוכב כלי דו-גלגלי.

     

    אין גם כל אזכור לכך שתשתית הכבישים בישראל אינה מותאמת לשימוש כלי רכב דו-גלגליים, ואינה סלחנית לטעויות רכיבה. וחמור מכל: המצגת מתעלמת לחלוטין מכך שלמרות עלייה בשיעור הרוכבים בקרב ההרוגים בתאונות דרכים בשנים האחרונות, מדינת ישראל עושה מעט מדי כדי לדאוג לבטיחותם.


    אגף התנועה: "הקבוצה המסוכנת ביותר - אופנועים" (צילום: גיא אסיאג) 

     

    "עדיף שאופנועים לא ייסעו בכלל"

    מי שמכיר את עמדת ממסד הבטיחות בישראל, לא הופתע לקרוא את נתוני המשטרה שעוררו סערה גדולה בקרב הרוכבים אתמול - בין היתר עקב התזמון המכוון והבוטה. עמדה זו סוכמה היטב על-ידי ד"ר דן לינק, עד לאחרונה בכיר ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בדיון בוועדת הכלכלה באוקטובר 2009: "מבחינת הבטיחות בדרכים, עדיף היה שאופנועים לא ייסעו בכלל".

     

    אין כמובן כל ספק באשר לסכנות שמייצרת רכיבה: כלים דו-גלגליים פחות יציבים ממכוניות, יש להם בעיית נראות, וההגנה שהם מציעים לרוכב מועטה. אגב, זו בדיוק הסיבה העיקרית לכך ששיעור מעורבותם בתאונות קשות וקטלניות, גדולה מחלקם במצבת כלי הרכב. אלא שמכאן ועד קביעה כי אופנועים הם "הקבוצה המסוכנת ביותר על הכביש", המרחק רב. למעשה, המחקר שפרסם אגף התנועה מטעה ויוצר מצג-שווא, שכן הוא מתמקד בצד אחד בלבד של משוואת הבטיחות.

     

    דווקא המשטרה, שתפקידה לחקור תאונות ולמצוא אשמים, צריכה הייתה להסביר לציבור - ובעיקר לנהגי מכוניות - כי ברוב התאונות עם אופנועים, האשמה בנהג. המשטרה עשויה הייתה להיעזר למשל בנייר עמדה שפרסמה הרשות לבטיחות לפני כחצי שנה, ובו נקבע כי "כ-50% מהתאונות בהן מעורב אופנוע נגרמות כתוצאה מהתנהגות לא בטיחותית ו/או חוקית של נהג הרכב האחר, וכ-40% מהתנהגות רוכב האופנוע".

     

    נתונים אלה אינם חדשים, ומוכרים היטב לכל העוסקים בבטיחות כבר שנים ארוכות. אחד המחקרים המשמעותיים ביותר שנערכו בעשור הקודם בנושא בטיחות אופנועים, והתבסס על חקירת עומק של תאונות בחמש מדינות באירופה, מצא כי ב-50% מהמקרים הסיבה העיקרית לתאונה הייתה "טעות אנוש של נהג הרכב האחר". לעומת זאת, ב-37.4% מהתאונות הייתה הסיבה העיקרית "טעות אנוש של רוכב הדו-גלגלי".

     

    "נקודת ראות של רכב ארבע-גלגלי"

    לתשתית הכבישים יש תפקיד מכריע בבטיחות הרוכבים, אך בעיית חוסר ההתאמה של התשתית בישראל לאופנועים, מוכרת באופן טבעי בעיקר לרוכבים. כך למשל, עבודת מחקר שנערכה עבור קרן רן נאור בסוף 2009, העלתה כי "מרבית הבעיות שצוינו על-ידי הרוכבים שנסעו לאורך צירי התנועה, היו בעיות במיסעה (שכבת האספלט, ש.ה)". אלא שמדגם של תיקי חקירה משטרתית שנבדקו במסגרת אותה עבודה, הביא עמו תוצאה מדהימה: "ב-93.5% מהמקרים, בוחן התנועה ציין כי המיסעה הייתה במצב תקין".

     

    הפער הוסבר כך: "מנקודת ראות של אופנוע, מדרגה קטנה בכביש עלולה להוות סיכון, בעוד שנהג ברכב אחר יכול אפילו לא להבחין בה. יתכן שהמעורבים האחרים בתאונת אופנוע, ואולי אפילו בוחן תאונות, אינם רגישים לפגמים קלים שעלולים לגרום לסטייה של אופנוע". יתרה מכך - חול או חצץ, שעבור אופנוע עלולים להוות סכנה ואילו במכונית כלל לא יורגשו, יכולים להיעלם עד הגעת בוחן תאונות: "כאשר הבוחן מגיע, כעבור מספר שעות או ימים או שבועות, הלכלוך כבר איננו, ולכן הוא לא יציין אותו".

     

    בעיה דומה התגלתה בכל הנוגע לגיאומטריית הכביש. "בכ-85% מהתאונות שמדגם הגיאומטריה הייתה תקינה, לפי קביעת בוחני התנועה. ב-15% לא ציינו בתיק
    את מצב הגיאומטריה". גם במקרה זה, מדגם שנערך על-ידי רוכבים ב-180 ק"מ של כבישים העלה תוצאות שונות לחלוטין: לא פחות מ-64 בעיות גיאומטריה התגלו, ובהן 25 עקומות חדות, 15 שיפועים אורכיים-חדים, ו-9 מקרים של ראות לקויה. "גיאומטריית הדרך מתוכננת בעיקר מנקודת ראות של רכב ארבע-גלגלי", מציינים עורכי המחקר. "למתכנן, למבצע ולמפעיל הדרך חסרה אולי נקודת הראות של רכב דו-גלגלי".

     

    והנה עוד משהו שמרבית נהגי המכוניות כלל אינם מודעים לו: מעקות הבטיחות שמוצבים בחלק מהכבישים בישראל, מתוכננים על-פי תקן שלמעשה אינו מתייחס לבטיחותם של רוכבים - ולכן נחשבים לכאלו שאינם "סלחניים" לאופנועים. זאת, בזמן שבאירופה כבר נכנסו לשימוש מעקות העומדים בתקנים מודרניים יותר, ומתוכננים לצמצם את הפגיעה גם ברוכבים. ראוי לציין כי לבעיית המעקות יש השפעה חמורה במיוחד על היפגעות רוכבים: על-פי נתוני הרשות לבטיחות, בכ-9% מתאונות האופנועים הקטלניות בין 2003 ו-2007 נהרגו רוכבים כתוצאה מהתנגשות במעקות בטיחות.

     

    "מה בעצם עושה המדינה?"

    במרבית מדינות המערב ניכרת בעשור האחרון ירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. למרות זאת, במחקר שפרסמה לאחרונה הרשות לבטיחות, מצוין כי מספר רוכבי האופנוע ההרוגים - בישראל כמו-גם בעשר מדינות אירופיות שנבדקו - "נשאר יציב ואפילו עולה". אותו מחקר גם קובע כי למרות ההחמרה היחסית בבטיחות הרוכבים, מדינת ישראל אינה עושה די כדי למנוע את היפגעותם בתאונות.

     

    עורכי המחקר מציינים כי "למרות שבעיית בטיחות רוכבי אופנוע בולטת גם בישראל, בדומה לרוב המדינות, מספר האמצעים המיושמים עד כה (לשיפור בטיחות הרוכבים) קטן יחסית". כך למשל, מהמחקר עולה כי בישראל לא מחייבים כיום את התקנתם של מעקות בטיחות "ידידותיים" לרוכבים בכבישים חדשים או אף במוקדי סיכון. עוד נמצא כי תחזוקת הכבישים אינה מותאמת לצרכים של הרוכבים, וכי שיפורים הכרחיים בלימודי הרכיבה אינם מיושמים. ומתברר כי אפילו אכיפת מהירות, המהווה את אחד מעיקרי הפעילות של אגף התנועה, אינה יעילה מספיק בכל הנוגע לרוכבים.

     

    טל שביט: "המדינה לא עושה כלום"

    המחקר של הרשות לבטיחות ודאי לא היה מפתיע את טל שביט, כתב הרכב הדו-גלגלי של ynet, שנהרג אתמול מפגיעת רכב שככל הנראה סטה מנתיבו. שביט, אשר שנאבק מאז שנות ה-80 למען הגברת בטיחות הרוכבים, לא הסתיר את דעתו על התנהלות המדינה. כך אמר בדיון שנערך בחודש שעבר בוועדת החינוך של הכנסת, לזכרו של אבי כהן - שנהרג בתאונת קטנוע בדצמבר 2010:

     

    "מה בעצם עושה המדינה כדי להגביר את הבטיחות ברכב דו-גלגלי? כלום", הסביר שביט לחברי הוועדה. "במשך שנים התשתיות לא ידידותיות לרכב דו-גלגלי - גדרות מגן שהורגות רוכבים במקרי תאונה, מעברי חצייה עם צבע מחליק... בתחום ההדרכה, לימוד הנהיגה, הרמה היא מתחת לכל ביקורת... (ו)אין שום עידוד אקטיבי של הבטיחות. נעזוב רגע את השאלה, האם זה נכון או לא נכון להשתמש ברכב דו-גלגלי... השאלה היא, מה עושים כדי להגביר את הבטיחות. (ו)זה אפשרי וקל".

     

    אלא שנראה כי מאבקו של שביט לא הטריד במיוחד את מי שהחליט דווקא אתמול לפרסם מצגת, ממנה עולה כי אין בכביש סכנה גדולה מהרוכבים. אך גם לכך אפשר למצוא תגובה הולמת בדברים שאמר בעבר שביט. בישיבת ועדת הכלכלה באוקטובר 2009, שבה הצהיר אותו בכיר ברשות לבטיחות כי עדיף שאופנועים לא ייסעו בכלל, הסביר שביט כי "כלי הרכב שמסכן הכי פחות את סביבתו על כבישי ישראל, זה אופנוע... בשלוש שנים לא נפגע נוסע או נהג במכונית בצורה קטלנית על-ידי אופנוע. אף לא אחד".

     

    נתונים שכאלה לא נכללו במצגת שפרסם אתמול אגף התנועה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טל שביט ז"ל: "המדינה לא עושה כלום"
    צילום: רונן טופלברג
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים