איך להכין פיצוץ מבוקר של רגשות על אדם קרוב

את סוחבת כבר עשר שנים ביקורת שלא העזת להגיד לבן זוגך? יש לך הר של כעסים על ההורים? אתה מת להגיד לחברה שלך כמה שהיא פוגעת בך כשהיא מלגלגת עליך? כמו המדור המיתולוגי בשבועון לאשה "מכתב שלא נשלח", לאנשים רבים יש מכתב כזה שמלווה אותם בדמיונם שנים ארוכות. אבל מה קורה כשלא מספיק לשלוח מכתב אנונימי? האם זה אפשרי? האם זה כדאי? איך להימנע מפיצוץ ביחסים בעקבות שחרור של רגשות לוחצים? המאמר הזה נכתב בתגובה לכמה פניות שעסקו בשאלה של "האם ואיך להוציא כעסים גדולים וישנים בתוך מערכות יחסים קרובות".

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים וסרטונים בלעדיים
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
  

אתם מגלגלים שוב ושוב סרט דמיוני

מדובר במטענים של מחשבות וזכרונות שגוררים איתם עוצמות של תסכול, עלבון, הרגשת עוול או קיפוח, אשמה ובושה, שמתרוצצים בראש כמו בית דין פנימי. אתם מגלגלים שוב ושוב סרט דמיוני שבו הכל נאמר, הצדק יוצא לאור וגזר הדין נחרץ. לעתים אלו רגשות שהיו לא מודעים, ומתגלים במהלך הזמן, כמו אירועים מהעבר הרחוק, שרק בתור מבוגרים אנחנו קולטים כמה צלקות ומטענים הם הותירו אצלנו.

דרוש תהליך הכנה שיעזור לבנות את "בור הביטחון"

קודם כל, יש לזכור את הפער העצום שיש בין המוסר למקבל, זה שאמור לשמוע את דברינו, ועשוי להיות המום כשייתקל בפעם הראשונה בתכנים שלנו. אדם שמגלה סוד, חושף רגשות, דומה למי שיוצא מהארון; הוא עבר תהליכי התכוננות והתבשלות עם המידע שהוא עומד להוציא לאור, הוא דמיין אלפי פעמים את הרגע הזה של החשיפה. לעומת זאת, הנמענים – הורה, חבר, בת זוג – אינם מוכנים לפצצה שעומדת לנחות עליהם. אז כלל ראשון, אם החלטתם להוציא מידע טעון, רגשות, סודות קשים לשמיעה, הזכירו לעצמכם שאתם והשומע נמצאים במצב מאוד שונה. אתם בסופו של תהליך ההתבשלות, והוא, המאזין, עוד לא התחיל בו. לכן דרוש תהליך הכנה שיעזור לבנות את "בור הביטחון" ויגדיל את הסיכוי שהדברים יגיעו לאוזני השומע:

• אמפתיה: שמרו על קשר עין ונסו להבין גם את רגשותיו של השומע, אל תיסחפו ואל תתלהמו. הכעס שהצטבר במשך שנים עלול לצאת בעוצמה, בסערה, ולסחוף את הדובר לתהליך של הגזמה והקצנה. ביטויים כמו "אתה אף פעם לא..." או "אני לא אסלח לך לעולם.." שלא לדבר על ביטויי שינאה, זלזול ובוז, יסיטו את השיחה לאפיקים אלימים או לנתק. נסו לשמור על מיקוד בעיקר, במסר שבאמת רציתם להשמיע.

• תגובת השומע: לאחר שהדברים הקשים נאמרו, טוב לאפשר זמן לתגובה, לעיבוד ראשוני. אם השומע מגיב בצורה קשה, כדאי לאפשר לו להירגע ולא להיכנס לקרב על צדקת דבריכם. הכוונה, כאמור, למצבים דרמטים, לא לביטוי של כעס קטן על הגרביים שנשארו על הרצפה. כאשר אנחנו טעונים בכעס ותיק ועתיק, השומע ירגיש את העוצמה, ייבהל, יופתע, ואולי ייכנס למיגננה ויתקוף בחזרה כדי לסנגר את עצמו. אין בעולם אדם שישמע כי כועסים עליו כעס גדול ויישאר נינוח, קחו בחשבון את התגובה. אתם מכירים את השומע, חישבו מראש מה התגובה הצפויה (יקום ויצא מהחדר? יבכה? יקרוס מרוב בהלה או אשמה? יתקיף ויאשים?) והכינו עצמכם לספוג את התגובה.

לעתים כדאי להיפרד בשלב זה, ולהגיד "אני מבין שזה שוק בשבילך לשמוע את הדברים, אני אתן לך לחשוב קצת, ואולי נדבר על זה מאוחר יותר". פחות זה יותר: מסר קצר ובהיר, אפילו חלקי, יש יותר סיכוי שיגיע לאוזניים של השומע, מאשר נאום ארוך, סוער וזועם שיביא להסתגרות והתנתקות של השומע.

יחסים שהיו חסומים מקבלים ממד יותר אמיתי וגלוי

הפרס על המאמץ הגדול להביע דברים קשים בדרך תרבותית הוא החדווה והקירבה שמרגישים מיד, כשיחסים שהיו חסומים על ידי סודות והסתרה מקבלים ממד יותר אמיתי וגלוי. זהו תגמול גדול, שמצדיק לדעתי את ההכנה הקפדנית והזהירות בכבודו של השומע. לפרוק על אדם קרוב מכולה של כעסים עתיקים, ולצפות ששומע יקבל, יבין, יעכל ויגיב יפה בתוך כדי שיחה אחת – זוהי משאלה תמימה וילדותית. ניהול רגשות הוא תהליך של מודעות ושליטה עצמית, שמביא פירות מרגשים וחמים של דו שיח אמיתי וגלוי בין אנשים קרובים שחולקים חיים משותפים.

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.