בלי כדורגל: הצצה לחינוך החרדי
החופשות קצרות, ההפסקות קצרות עוד יותר - אך יום הלימודים ארוך. כבר בגיל שלוש נכנסים הבנים למעגל הלומדים, ומתחנכים על מקצועות הקודש בלי משחקי כדור ובלי שיעורי התעמלות. הצצה לקודש הקודשים החרדי: החינוך
כשהוא בן שלוש – אך פעוט, נכנס הילד החרדי למערכת החינוך הנפרדת. עד מהרה ילמד לקרוא בסידור, ואחר כך בחומש. מהחומש יעבור ללימודי המשנה, ובכיתה ד' יתחיל ללמוד גמרא, שתהווה מעתה את מרכז עולמו. מרגע שייחשב בוגר דיו, ייאסרו עליו משחקי כדור (שמא יגלוש חלילה למשחקי כדורגל), והוא לא יידע את צורתו של אולם התעמלות.
מידי פעם בפעם נפתח צוהר קטן לעולם החינוך החרדי, לרוב בהקשרים ביקורתיים. כאלה היו פרשת עמנואל – אותה סערה
שפרצה בעקבות אפליית בנות ספרדיות בבית הספר בעיר, ופרשת "גדר ההפרדה" בגן הילדים שהדהדה כאן בשבועות האחרונים. כל פרשייה כזו מספקת לאזרחי ישראל הצצה לרגע לקודש-הקודשים של הציבוריות החרדית: החינוך.
אך מה באמת מתרחש מאחורי חומות הסגירות של תלמודי התורה? מדוע הם מתנגדים בנחרצות רבה כל כך להכנסת לימודי הליבה למערכת החינוך, ובכלל – מה לומדים שם? ד"ר אהוד (אודי) שפיגל, סוציולוגי פוליטי, החליט לצאת למסע בנבכי החינוך העצמאי, ואת תוצאותיו המרתקות הוא מעלה בספר חדש שרואה אור בימים אלה: "ותלמוד תורה כנגד כולם – חינוך חרדי לבנים בירושלים" (הוצאת מכון ירושלים).
יודעים ללמוד
ד"ר שפיגל, מרצה במכללה האקדמית ת"א יפו ועובד בקרן לירושלים, מבהיר כי מערכת החינוך החרדית שונה ברוב הפרמטרים מהחינוך הממלכתי המוכר. "מדובר באוסף אקלקטי של מוסדות הקמים ומתפרקים לפי צרכיהם", הוא מסביר. "זו מערכת אוטונומית במידה רבה, והם יכולים לעשות בה ככל העולה על רוחם, כל עוד יש את הסכמת ההורים".
ספרדים משנים את שמם כדי להיכנס למוסדות טובים יותר. הפגנה מחוץ לכלא מעשיהו סביב פרשת עמנואל (צילום: דודו אזולאי)
מערכת השעות של תלמיד חרדי מורכבת בעיקר משעות תורניות. מקצועות השייכים ללימודי חול כמו אנגלית, חשבון וכן הלאה – נלמדים בשולי היום. כשהילד מגיע לגיל 13 הוא עובר לישיבה קטנה, ובגיל 17 הוא ממשיך לישיבה גדולה.
"בסך הכל, תלמידים חרדים עוברים מסלול מאוד אינטנסיבי", ד"ר שפיגל אומר. "רוב שעות הערות שלהם הם במערכת הלימודים.
לכן בתחילת דרכם, הם לומדים איך ללמוד. זה תחום שאינו מוכר בחינוך הממלכתי. בחינוך החרדי שואפים ללמד אותם ללמוד באופן עצמאי, כי לפי השקפתם, האידיאל הוא ללמוד תורה מבוקר ועד ליל. השאיפה היא להנחיל לילד את הערך הטמון בכך, כדי שלא יפרוש לדברים אחרים".
חומות של סגירות
"הפרישה לדברים אחרים" היא אחד האיומים הגדולים על מערכת החינוך החרדית. כדי למנוע "זליגת מוחות" לעיסוקי חול, יוצר החינוך העצמאי הפרדה מוחלטת בינם - לבין כל מי שהוא לא הם. שפיגל מחדד כי ההפרדה הזו היא, בעצם, מנגנון הגנה.
"מערכת החינוך החרדית שואפת לבודד את תלמידיה מהשפעות זרות", הוא מסביר. "זה כמובן משתנה לפי מידת השמרנות והסגירות של המוסד. החינוך בעיניהם הוא דבר מאוד עמוק. לכן במוסדות שמחשיבים את עצמם, נאסר על לילדים מעל גיל מסוים לשחק במשחקי כדור, כי הם עלולים לשחק כדורגל, מה שעלול ליצור ברמה הרעיונית זיקה למגרשי כדורגל – וזה, כמובן, לא יעלה על הדעת.
"אין שיעורי התעמלות ואין אולמות ספורט, בחלק ממוסדות החינוך לבנים גם אין חצרות ואין חדרי מורים. יש להם מבנה מאוד פונקציונאלי, לעיתים, שכולל כיתות וחדר מנהל. הילדים גדלים סביב האתוס של לימוד התורה, כשמערכת החינוך שואפת, במקביל, לנתק אותם ככל האפשר מפיתויים, כדי שהם יחיו את עולם התורה, יעריכו ויעריצו אותו, ויעסקו בו".
אם בחינוך הכללי מתווכחים על יום לימוד ארוך, הרי שבחינוך החרדי הדבר היחיד הקצר זו ההפסקה. "כבר מכיתה ד' לומדים עד 16:00. מכיתה ו' - עד 18:00, ובתיכון עד הלילה" כך שפיגל. "הם לומדים בכיתות קטנות מאוד, שנעות סביב 20-25 תלמידים. כמעט ואין להם חופשות. החופש הגדול שלהם הוא בן 3 שבועות בלבד. זו מערכת זולה, ואם חושבים על כך שמרבית התלמידים שבה מגיעים ממשפחות גדולות - הרי שהיא ממלאת פונקציה מאוד חשובה".
חשיבה חד-כיוונית
קרוב למחצית מילדי ישראל לומדים במערכת החינוך החרדית, מה שאומר שכמחצית מילדי ישראל לומדים פחות מקצועות חול. "צריך להיזהר מאמירות כאילו המדינה צועדת לכיוון חומניסטי", אומר שפיגל, "וצריך לקחת בחשבון שגם בציבור החרדי דברים משתנים, וכבר היום אנחנו רואים יותר מסגרות המאפשרות להם ללמוד מקצוע".
עם זאת, הוא משוכנע כי העלייה במספר התלמידים בחינוך העצמאי תגרום לשינוי באופייה של המדינה: "אני מודאג בעיקר מסוגיות של דמוקרטיה וסובלנות. את נושא התעסוקה ניתן יהיה להשלים, אבל העובדה שיש פה אזרחים-לעתיד הגדלים במערכת מאוד לא דמוקרטית, וחיים בתרבות לא דמוקרטית, עלולה להוות בעיה. אדם שאינו מחונך לערכי דמוקרטיה וסובלנות, יתקשה להסתגל לכך בגילאים מאוחרים יותר.
"בנוסף, החברה החרדית משתנה והופכת מיליטנטית יותר. כתוצאה, ילדים רבים גדלים במערכת חינוך דתית קיצונית, המייצרת אזרחים עם חשיבה מאוד חד-כיוונית".
אז מערכת החינוך החרדית אמורה בעיקר להטריד את שאר הציבור הישראלי?
"בהחלט לא, כי אנחנו יכולים ללמוד מהם דברים רבים. למשל - ללמד ללמוד, לבנות מערכת על עלות כלכלית נמוכה שעונה על צרכי החברה, ולאמץ את שיטות הלימוד הטובות שלהם. הם למשל, לומדים בצורה של שינון טקסטים. הם יודעים ספרים שלמים בעל-פה. לשינון יש ערך זהותי. נכון שהיום כל המידע נגיש בלחיצת כפתור, אבל העובדה שאני יודע בעל-פה טקסטים מכוננים, משפיעה על חיי, ומעצבת את הזהות שלי.
"במקביל אנחנו רואים שמערכת החינוך הממלכתית עברה המון רפורמות, בשעה מערכת החינוך החרדית לא הושפעה מכל זה, ויש הטוענים כי בזה חוסנה – שהיא נמנעת מגחמות שונות. הם בנו לעצמם מודלים מוצלחים בחינוך, שחלקם כבר נלמדים במכללות כשיטות לימוד".
מקצינים והולכים
אך לצד הסופרלטיבים, אין ספק כי ההסתגרות החרדית מעידה, יותר מכל, על חוסר ביטחון. "השינויים בעולם הפכו אותו למפתה יותר, מה שמחזק בהם את הצורך להסתגר", שפיגל מסביר. "תהליכים דומים רואים גם בציבור הדתי-לאומי, שמתחיל אף הוא לשלוח את ילדיו לתלמודי תורה עם דפוס דומה לזה שקיים בעולם החרדי".
שפיגל מוסיף כי החינוך החרדי העלה את הרף של עצמו: "פעם הוצב הרף הגבוה של לימוד התורה למעטים בלבד. היום רבים מנסים לעמוד בו... בגין עשה צעד קריטי לחברה הישראלית, כאשר הכניס את המפלגות החרדיות לקואליציה, ופתח עבורם משאבים".
גם להם מגיע חלק מהעוגה, לא?
"הבעיה היא שהמערכת הפוליטית אפשרה את זה כמעט ללא תנאים, ללא פיקוח על תוכן הלימודים. כשכל זה התחיל, מערכת החינוך החרדית היתה קטנה יותר. עם הזרמת המשאבים, גדלו המוסדות".
עקרון ההפרדה
החיפוש אחר אשמים קיבל תאוצה בעקבות פרשת עמנואל. "כל מערכת החינוך לבנים בנויה על הפרדה בין קבוצות
חרדיות שונות", מבהיר שפיגל. "יש מוסדות לאשכנזים, ויש מוסדות לספרדים, וכולם יודעים את זה. החברה החרדית בנויה על עיקרון ההפרדה, ומורכבת מפלגים המתבססים על רמות של חומרות והקפדות. ככל שמוסד שמרני ונחשב יותר - כך יקפידו יותר על התלמידים הנכנסים בשעריו, וככל שלומדים בו יותר בני עדות המזרח - ערכו של המוסד יורד.
"הקריטריון בהפרדה הוא רמת הדתיות, ולספרדים יש דתיות אחרת. לכן קיימת תופעה שספרדים משנים את שם משפחתם, כדי להכניס את ילדיהם למוסדות טובים יותר. הבחירה במוסד החינוכי בגיל 3 גורלית, כי היא עשויה להשפיע על השידוך בגיל 18".
לפנייה לכתב/ת 
