העבר ורוד, העתיד בערפל. נשים במהפכות ערב
הן הובילו מחאה עממית בפייסבוק ובטוויטר ויצאו בהמוניהן לרחובות - חילוניות ודתיות - כדי להבהיר: "אנחנו לא קישוט". האם נשות תוניסיה ומצרים יכולות למנף את הישגי המהפכות כדי לקדם את מעמדן, או שמא ייאלצו לשוב בהכנעה לתפקידן המסורתי - בבית. הדעות חלוקות
הן ציפו למיליון נשים וגברים שיתייצבו במקום שהפך לסמל לעמידתו הנחושה של העם המצרי למען זכויותיו, אך רק כמה מאות הגיעו לכיכר א-תחריר בקהיר ביום האישה הבינלאומי שחל השבוע. הן ביקשו לנצל את המומנטום של המהפכה שבה ניצבו כתף אל כתף לצד הגברים כדי לקרוא לשיפור במעמדן, אך נתקלו בקריאות נאצה. האם זהו העתיד המצפה לנשים במצרים ולשכנותיהן בתוניסיה, גם לאחר המהפכה?
מהעבר השני - הנשים שמסביב למנהיגים הרודניים:
- סוזן סוזן. פרידה מהגברת הראשונה של מצרים
- "קלאודיה שיפר של המזה"ת". עיישה קדאפי
- המלכה ראניה על הכוונת: "מושחתת וגנבת"
- המהפכה טובה לנשים? דעתכם בפייסבוק של ynet
"הם אמרו שתפקידנו להישאר בבית ולגדל נשיאים, לא לרוץ לנשיאות", סיפרה פארידה הלמי, עיתונאית בת 24 לסוכנות הידיעות AP. מפגן הכוח הגברי הפך אלים והנשים שנאספו בכיכר כדי לתבוע שוויון זכויות וסוף להטרדות המיניות נאלצו להימלט על נפשן. "הן נסו על נפשן, והצבא ירה באוויר כדי לפזר את ההמון שרדף אחריהן", סיפר עד ראייה, מוסטפא חוסיין. חלק מהנשים הוכו ואחרות הוטרדו מינית על ידי הגברים.
"החוצה!" כך הסתיימה הפגנת הנשים בתחריר
הטרדות מיניות הן מכת מדינה במצרים. בסקר שערך ב-2008 המרכז המצרי לזכויות נשים דיווחו 83% מהנשים המצריות ו-98% מהנשים הזרות כי סבלו מהטרדה. 62% מהגברים הודו כי הטרידו מינית. בזמן ההתקוממות סיפרו נשים רבות כי כיכר תחריר חופשית מהתופעה, אולם תקיפתה של כתבת CBS, לארה לוגן, חשפה שוב את המציאות המטרידה.
"לא רוצות משטר כמו בפקיסטן"
"חשבתי שעומדים לחגוג את תרומתנו כנשות המהפכה", אמרה פסאנט רביע, מפגינה בת 23. "היינו נוכחות בימי תחריר, אם לא ניכלל במתרחש עכשיו, נעמוד בפני דיכוי".
פרופסור רות רודד, מרצה בחוג לתולדות האיסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית בירושלים ועמיתת מחקר במכון טרומן לקידום השלום, אומרת בראיון ל-Ynet כי בתחילת המהפכות בתוניסיה ובמצרים היתה תחושה אופטימית בקרב הנשים. "צעירות רבות, חילוניות ודתיות, וגם נשים מבוגרות, שולבו בעשייה ובארגון המחאה העממית בכיכרות ובפייסבוק והביעו תקווה לשינוי מצבן". אולם, "רגע לפני שהמהפכות בארצן הושלמו בהצלחה, הנשים הביעו חשש כי כוחות איסלאמיים יעלו לשלטון ויובילו קו דומה למשטרים באיראן, סודן ופקיסטן".
האופטימיות שלפני. הזמנה ביוטיוב ל"צעדת מיליון הנשים"
חששן של הנשים במצרים מהדרה פוליטית הולך ומתממש. "בוועדת המומחים שהוקמה כדי להמליץ על שינויים בחוקה אין אפילו אישה אחת. כל המומחים בה הם גברים", אומרת פרופ' רודד. "מצב זה מדאיג ביותר, שכן היה ניתן למצוא מומחית למשפט חוקתי שתשתתף בדיוני הוועדה. בממשלה החדשה שהושבעה מכהנת רק אישה אחת בתפקיד שרה, בניגוד לשנים עברו שבהן ישבו בקבינט ארבע-חמש נשים - ובתפקידים רבי השפעה".
א-סעדאווי - קול הנשים המדוכאות במצרים
ביקורת דומה נשמעה מפיה של אחת מפעילות הציבור המרכזיות במצרים - נוואל א-סעדאווי. השבוע בחר בה ה"גרדיאן" הבריטי כאחת ממאה נשים "מעוררות השראה". א-סעדאווי, רופאה, מרצה, סופרת ופמיניסטית, שבה בגיל 80 לרחובות להפגין לצד בני ארצה.
בילדותה עברה א-סעדאווי מילה, ובבגרותה הפכה לדוברת נחרצת נגד התופעה. הספרים שכתבה בנושא נשים הביאו לפיטוריה מתפקידה כאחראית על בריאות הציבור במשרד הבריאות המצרי.
דעותיה הפוליטיות הגלויות הובילו למאסרה. ב-1988 גלתה לארה"ב לאחר שקבוצות דתיות איימו על חייה ולימדה באוניברסיטאות יוקרתיות. ב-1996 שבה למולדתה.
"הצבא בחר שמונה גברים שמרנים ופשוטים לעצב את החוקה. את החוקה צריכים לנסח הוגים, אינטלקטואלים, אמנים ומשפטנים. נשים וגברים. לא היתה אף אשה בוועדת החוקה. זה הרתיח אותנו. כך שהמהפכה נמשכת", אמרה השבוע בראיון ל"גריטיוי". בזמן המהפכה נראתה א-סעדאווי בכיכר והתרגשה ממראה הנשים המפגינות: "חלק מהנשים כאן מעולם לא יצאו מבתיהן, חלקן מכוסות בניקאב, עכשיו הן יצאו החוצה".
א-סעדאווי בתחריר: "הנשים יצאו החוצה". צפו
התרגשותה של א-סעדאווי למראה הנשים היוצאות להפגין איננה דבר מובן מאליו. ד"ר מירה צורף, מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה וחוקרת בכירה במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מסבירה בראיון ל-Ynet את התפקיד החשוב שמילאו נשות מצרים ותוניסיה במהפכות המוצלחות בארצן - בניגוד לסטריאוטיפים שיוחסו להן קודם לכן.
הליברליות והמסורתיות מאחדות כוחות
"כשאנחנו מתבוננים במבט פנורמי על כל הארצות בהן התחוללו ועדיין מתחוללות המהפכות, באף לא אחת מהן נעדרו נשים מהמרחב הציבורי. מעניין היה לראות שמדובר היה בנשים מרקע שונה - הן במהות והן בצורה החיצונית. החל מנשים שמצטיירות כליברליות ועד לנשים מסורתיות עטויות חיג'אב (כיסוי הראש) לראשן", אומרת ד"ר צורף.
לדבריה, "המהפכות הללו פוגגו את הסטריאוטיפ על פיו נשים המבקשות להקפיד בכבודן - מן הראוי שתישארנה בתוך ביתן פנימה. לא זו בלבד שאותן נשים מסורתיות הניפו שלטים, כרזות וקראו קריאות בגנות המשטרים, אלא הן אף הנהיגו חבורות של צעירים אחריהן. היתה בכך אמירה מופרשת - אנחנו לא קישוט, אנחנו יוזמות!".
"תופעה חשובה נוספת הראויה לציון היא בכך שנורמות הכבוד והצניעות החלות על נשים - אותם ערכים עליהם שמרו בימים כתיקונם - כל אלה נחצו בימי המהפכה. נשים וגברים ישנו זה לצד זה בכיכר, התחככו זה בזה וכל זאת בחסות המהפכה", מסבירה ד"ר צורף.
"מלכת הפייסבוק שברה את מחסום הפחד"
על אף מה שאולי חושבים, ד"ר צורף טוענת כי מהפכת מצרים לא החלה ב-25 בינואר. לדבריה, "אם מסתכלים למשל על תנועת האופוזיציה 'ה- 6 באפריל', אחת ממקימותיה היא צעירה בשם אסרא עבד אל-פתאח, שזכתה לכינוי 'מלכת הפייסבוק'. היא סייעה לכך שמחסום הפחד נחצה כבר ב- 2008 לאחר שחתרה תחת המשטר באמצעות עמוד הפייסבוק שלה ואף הועלמה על ידיו לשלושה שבועות".
רבות דובר על השימוש שעשו צעירים רבים בתוניסיה ובמצרים באינטרנט וברשת החברתית כדי לעורר את גל המחאה בארצותיהם נגד שליטיהם הרודנים. בנושא זה, גם הנשים לא נותרו מאחור. "המרחב הווירטואלי הוא נוח לעבודה, במיוחד עבור נשים. כשמדובר בנשים שפועלות בסביבה מסורתית, המרחב הווירטואלי הוא לא פרטי כיוון שהן מנהלות שיח גלובלי, והוא גם לא ציבורי כיוון שהן פועלות מתוך מרחב פרטי לגיטימי לחלוטין", מסבירה ד"ר צורף. "מסיבה זו אין להן מניעה של ממש להשמיע את קולן.
ד"ר צורף מציינת כי נשות מצרים ותוניסיה לא לבד בשינוי הסדר מבית. "כבר לפני חמש שנים עסקו נשים בסעודיה באופן פומבי בסוגיות של נשים 'לא נורמטיביות' כמו נשים שהרו מחוץ לנישואין, גרושות וכו' וכן בסוגיות של אלימות נגד נשים. כך, למשל, הופיעה שדרנית טלוויזיה סעודית, שהוכתה על ידי בעלה, התייצבה מול המצלמות תוך שהיא חושפת את סיפורה האישי. כך יצרה שיח בסוגיית אלימות נגד נשים ואף הביאה למעצרו של בעלה המכה".
לא רק בפייסבוק. מפגינות בכיכר א-תחריר בקהיר (צילום: MCT)
"אין כל ספק שנדרש אומץ ציבורי ממדרגה ראשונה כדי לבצע מהלך מסוג זה", אומרת ד"ר צורף, "וכשמקישים מכך על המצב במצרים, שם החבל משוחרר יותר, מבינים מדוע ההישגים שם משמעותיים יותר. לדעתי, אין ספק שהמהפכה היא לא הסיבה אלא התוצאה של המאבק הרב-תחומי של נשות המזרח התיכון".
כיצד לשמור על הישגי המהפכות?
השאלה הגדולה עמן יצטרכו להתמודד הנשים במצרים ובתוניסיה היא האם הישגי המהפכות שלהן יסייעו לקידום מעמדן בחברה או שמא יתפוגגו כלא היו. "כשאנחנו בודקים אירועים אחרים בהיסטוריה של המזרח התיכון אנו יכולים למצוא מראות דומים של נשים שהיו מגוייסות כל-כולן למהפכות, לרוב נגד הקולוניאליזם ובסופו של דבר הוחזרו פנימה - לתוך הבית", אומרת ד"ר צורף.
עם זאת, לדבריה, "הסיפור המהפכני הוא שונה, מכיוון שהסיטואציה המגדרית איתה הגיעו הנשים אל הכיכרות היתה בשלה יותר. הן רשמו תמורות במעמדן עוד לפני האירועים האחרונים. הן הצליחו לרתום גם את הממסד הדתי לאג'נדה שלהן, ואילצו נשיאים לפעול ברוח דרישותיהן. במצרים, למשל, התמנתה אישה, תהאני א-ג'באלי, לשופטת בבית המשפט העליון עוד בשנת 2003. גם בכך יש משום שבירת ההבניה החברתית על פיה אישה שהיא לכאורה טיפוס לא רציונלי אינה יכולה לשבת על כס המשפט".
נורמות הכבוד והצניעות החלות על נשים נחצו בימי המהפכה (צילום: MCT)
ד"ר צורף מוסיפה כי "המערב שאינו מודע ואינו עוקב אחר ההישגים המגדריים לא האמין שאישה יכולה לשאת במשרה שכזאת במצרים, ובדיווחים האחרונים אודות השופטת א-ג'באלי התייחסו אליה כאל שופט זכר".
"הקולוניאליזם נעלם ועמו הנשים המהפכניות"
בניגוד לדבריה של ד"ר צורף, פרופ' רודד דווקא לא רואה סיבה לאופטימיות בנוגע למעמד הנשים במצרים ובתוניסיה, וגם היא מתייחסת למהפכות העבר באזור כדי להצדיק את טענתה. "השינויים שמתחוללים כיום במצרים אינם מבשרים טובות לנשים במדינה", אומרת פרופ' רודד.
לדבריה, "תפקידן של הנשים במהפכה עשוי להסתיים כמו במהפכות אחרות בהיסטוריה של המזרח התיכון, באלג'יריה למשל - הנשים היו פעילות במאבק נגד הקולוניאליזם הצרפתי, אך בסוף, לאחר שהמדינה קיבלה עצמאות, הן נדחקו הצדה. דבר דומה קרה לנשים הפלסטיניות שנטלו חלק באינתיפאדה הראשונה ב-1987. ככה זה כשאומרים לנשים: 'קודם נבנה מדינה או קודם נשים סוף לכיבוש הישראלי, ורק אחר כך נדאג לזכויות שלכן'".
האם העובדה שנפילתם של המשטרים הרודניים בתוניסיה ובמצרים תסייע למאבק למען קידום זכויות נשים? "אפליית הנשים במדינות ערביות אינה נובעת מאופיו של המשטר הקיים בהן - ריכוזי או דמוקרטי", אומרת ל-Ynet פרופ' בשמת יפת-אבשלום, המלמדת בחוג ללימודי האיסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית בירושלים, ובחוג ישראל במזה"ת ומדע המדינה במרכז האוניברסיטאי באריאל. "הסיבות הן תרבותיות וחברתיות".
"מלך ירדן מעדיף שקט בפרלמנט מאשר קידום נשים". עמאן (צילום: רויטרס)
פרופ' יפת-אבשלום מתארת מצב שבו השלטונות במדינות ערביות מוכנים לפעול יחד עם ארגוני הנשים כל זמן שקידומן משרת את האינטרסים של השלטון."לממשלים בירדן ובמצרים יש אינטרס שנשים יתקדמו בשוק העבודה ויסייעו בפיתוח כלכלת המדינה", היא אומרת.
זכויות נשים מתנגשות בערכים איסלאמיים? בעיה
אולם לדברי פרופ' יפת-אבשלום, "כל זמן שהזכויות שהנשים דורשות אינן מתנגשות עם ערכים איסלאמיים שמרניים, אין כל בעיה". למשל, כאשר בירדן נאבקו נשים על זכותן לתבוע גירושים מהבעל מבלי לספק עילה (מאבק שהצליח במצרים), לא היה למלך עבדאללה אינטרס להתנגש עם הפרלמנט שלו ועם הגורמים השמרניים בממשלו. מאבק הנשים נכשל".
בדברים שנשאה לרגל יום האשה הבינלאומי הבטיחה השבוע מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון כי ארה"ב תעמוד בנחישות על כך שנשים ייכללו בכל תהליך שייצא לפועל במצרים. לדבריה, המעבר משלטון יחיד במצרים ותוניסיה לא יהיה מושלם כל עוד הזכות להשתתף בשלטון נמנעת מחצי מהחברה.
לאן אם כן מועדות פניהן של הנשים במצרים? לדברי ד"ר צורף, "להיסטוריון אין הכלים לנבא את שיקרה בעתיד. אבל ניתן להצביע על תהליכי עומק ומגמות אפשריות לעתיד לבוא. כך, לדוגמה, אפילו בסבב המינויים האחרון מינה הנשיא, חוסני מובארק, שבוע לפני הדחתו, ארבע נשים לתפקידים שנתפשו עד לא מכבר כ'גבריים' במובהק בממשלת מצרים. נראה שחלחלה התובנה שאין תחום שנשים לא יכולות למלא, והסתלקה הדעה הקדומה כי גברים הם רציונליים ואילו נשים הן אמוציונליות.
"'האחים המוסלמים' לא יכולים להחזיר הגלגל לאחור"
ד"ר צורף מוסיפה כי "הוכשרה הקרקע לכך שנשים תיטולנה חלק בכל הצמתים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של קבלת ההחלטות. גם אם 'האחים המוסלמים' יחזקו את כוחם, ייקשה עליהם להחזיר את הגלגל לאחור.
והראייה לכך היא המצע שגיבשה הנהגת התנועה ומחמד בדיע בראשה, על פיה אשה ונוצרי-קופטי אינם יכולים להתמנות למשרת נשיא מצרים. ואולם, מיד לאחר הפיגוע נגד הכנסיה הקופטית בראשית השנה האזרחית, חזר בו הפלג המתון יותר בתנועה מן ההצהרות הללו כתוצאה מהצורך להפגין אחווה מוסלמית-קופטית".
"הזדמנות זו נוצלה גם כדי להצהיר על כך שאשה אכן יכולה להתמנות לנשיאה שכן אין מדובר במשרה הלכתית-דתית. לדעתי, ישנו יסוד סביר להניח שהתהליך המתרחש לנגד עינינו יהיה לינארי, וירשום לזכותו הישגים מגדריים משמעותיים נוספים", אומרת ד"ר צורף.
לפנייה לכתב/ת 
