מי אמר שצריך להיות תאריך תפוגה לאהבה?
האם זו האופנה, הנטייה להשתעמם מ"טרנד" ולחפש ריגוש חדש? האם זו תוחלת החיים שהתארכה והפכה את תאריך התפוגה של עצמנו ארוך מדי? ואולי זה לא חייב להיות ככה? השנים הראשונות אינן דבש טהור, והשנים המאוחרות אינן בהכרח מדבר שממה
מאין הפסימיות הזו? מי מדביק לאהבה "תאריך תפוגה"? האם זו האופנה, הנטייה להשתעמם מ"טרנד" ולחפש ריגוש חדש? האם זו תוחלת החיים שהתארכה והפכה את תאריך התפוגה של עצמנו ארוך מדי? ואולי זה לא חייב להיות ככה?
אם יורשה לי לקחת את הטור של טלילה כדוגמה, אפשר ממש לראות כיצד היא מכינה לעצמה את התסכול, כשהיא בונה תסריט עצוב ומייאש שמבוסס, על מה? על סרטים? על מגזיני נשים? על חברותיה המתוסכלות? הביטי טלילה, וראי את הפרדוקס בטקסט שלך עצמו.
מצד אחד את כותבת: "אני אוהבת את השתקנות שלו, את חוסר היכולת שלו סתם לרכל ולדבר כשאין על מה".
וכמה שורות אחרי כן, את מדמיינת את השקט הצפוי בתור תסריט אימה: "באותו יום בדיוק, אנשים דיברו סביבי על תאריך תפוגה של האהבה, אמרו שקשר בין גבר לאשה לא יכול להחזיק יותר מעשר שנים. תאריך התפוגה הזה הוא היום שבו אתם מתחילים לדבר בשפה תפעולית שמצומצמת למשפטים קצרים ויבשים בנוסח 'מתי עושים קניות' או 'מי לוקח היום את הילד מהגן'".
אז אני לא מבינה – שתיקות זה טוב אבל משפטים קצרים זה רע? שתיקות בשנה הראשונה זה רומנטי ושתיקות אחרי עשר שנים זה פאסה? גם לשתיקות יש תאריך תפוגה?
הקליניקה של הטיפול הזוגי מלאה בזוגות צעירים
וזו לא רק התעקשות קטנונית על הבנת הנקרא. בשם כל מי שנשוי יותר מעשר ו-20 שנה, אני רוצה לצאת במחאה על ההסתכלות הצרה, הלא הגיונית, בשחור לבן. הקליניקה של הטיפול הזוגי מלאה בזוגות צעירים, כי עם כל האהבה - גם בשנים הראשונות לקשר יש קשיים. בשנה הראשונה שאחרי הנישואים יש הרבה עבודה ואתגרים: צריך ללמוד להכיר ולהבין את השני, לפעמים יש מאבקים ומתח סביב החיים המשותפים שעוד לא מסונכרנים אצל שני אנשים שמכירים זמן קצר. יש תהליכי התפכחות כשמגלים עוד ועוד דברים על בן הזוג הטרי, ועוד. השנים הראשונות אינן דבש טהור, והשנים המאוחרות אינן מדבר שממה. לא בהכרח.
ועוד קצת הבנת הנקרא: משפט כמו "מי לוקח היום את הילד מהגן" שנראה לך כמו שממון גמור, בעיניי הוא משפט נפלא, הטומן בחובו המון: יש בו חברות, ושותפות, יש בו ילד, ילד אמיתי, ששני בני אדם יולדים ומגדלים, לוקחים אל הגן וממנו. השאלה "מי לוקח" משמעה שמדובר בשני אנשים שמחלקים ביניהם את נטל החיים, מרימים יחד את הפרויקט המשותף הזה שנקרא "משפחה". לילד אין תאריך תפוגה, לשותפות ולחברות שעומדת מאחורי המשפט הזה לא חייב להיות תאריך תפוגה. זה תלוי בך, בכם.
אין צורך לנתק את האהבה ממוסד הנישואים. האהבה היא שלב, ואחריה באים עוד שלבים, שנשזרים זה בזה, ולכל שלב יש את היופי שלו והקושי שלו. אם תשאלי קצת, תמצאי הרבה אנשים שממש לא מתגעגעים לשנות הנישואים הראשונות, אלא חשים הרבה יותר סיפוק ושמחה בקשר שלהם אחרי שהתבסס וצמח והבשיל.
אני מתנגדת לרומנטיזציה הדביקה, שמספרת לנו כי "שתיקות קסומות" זה נהדר, אבל שתיקות אחרי 30 שנה מעלות עובש. אולי זה הפוך? אולי השתיקה של אחרי 30 שנה היא שתיקה עם נפח, עם עומק, של היכרות וחברות ואמון ושלווה? כמו ההאדרה של הנעורים, המוגזמת, המזלזלת בכל מה שמבוגר, כך גם השתלטה בתרבות הפוסט-מודרנית אידאליזציה של שנות הזוגיות הראשונות. כן, ניצוצות והתאהבות זה כיף, זה נפלא, אבל גם בעשורים הבאים קורים דברים. דברים מעניינים, מורכבים, תהליכים שיש בהם נפח ועומק, אם רק מסתכלים עליהם בעיניים פקוחות ולא בזלזול מבטל. אחרי שמחזירים את הילד מהגן, ומבית הספר, ומהצבא, יש גם טיולים למזרח של זוג שילדיו גדולים, יש הליכה בחוף הים בלי לדאוג לבייביסטר כי הילד כבר באוניברסיטה. ותאמיני לי – זה כיף לא פחות מאשר לשבת עם בן זוגך הטרי בסלון, כשכל משימות החיים עוד ממתינות לכם בפתח.
עם הקרחת והכרס באים גם אוצרות
עם הקרחת והכרס, ועם המשפחה המתבגרת, באים גם אוצרות שאת לא מעלה בדעתך: נכסים חומריים ורגשיים שצברתם ויצרתם במו ידיכם, נסיון חיים, חוכמה וחויות משותפות, זכרונות של רגעים מרגשים ושל משברים שהתגברנו עליהם והמון שקט נפלא, שקט עמוק, של שלווה וביטחון.
עם מועד התפוגה של ההתאהבות הראשונית, נכנס לתוקף "תאריך הייצור" של הזוג עצמו, הפעולות שלו, היכולת ליהנות ביחד ולצמוח, להשתנות, להיות חברים טובים. התפוגגות הניצוצות מפנה מקום לצבעים אחרים, למבחנים שהקשר עומד בהם והרפתקאות של העשורים הבאים. לכל שלב יש את הטקסטים שלו והשתיקות שלו. השתיקות אחרי 30 שנה, טלילה היקרה, הן שתיקות באיכות של "גיל התבונה". גם מאחוריהן יש הרבה מאוד, ואני מאחלת לך שתכתבי בעוד 20 שנה בטור שלך: "בעצם, השתיקות של בן זוגי רק הלכו והשתפרו".
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית
, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות
, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
