על ערש דווי, תהתה שרה כץ: מה עם יודל'ה?

יותר מ-28 שנים המתינה שרה כץ למידע על גורל בנה יהודה, שנעדר מאז הקרב בסולטן יעקב, במלחמת לבנון הראשונה. אמש (יום ג') היא הלכה לעולמה בגיל 87. הבוקר היא הובאה למנוחות בבית העלמין בירושלים. "לא רוצה למות עד שאדע מה קורה עם יודל'ה, אך הכוחות לא עומדים לי", היא אמרה לבני משפחתה בימיה האחרונים.

כץ נולדה בהונגריה ובשואה איבדה את רוב בני משפחתה. בשנת 1947 היא עלתה ארצה, ואט אט בנתה מחדש את חייה. "כשהיתה נערה חרב עליה עולמה בשואה, רק עלתה וכבר במלחמת השחרור איבדה את אחיה הצעיר - יוסי. ככה היא התחילה פה עתיד חדש" סיפרה ל-ynet בתה

 של כץ, פרחיה היימן. היימן סיפרה כי אמהּ היתה אשה חרוצה. "היא פעלה בשקט ובחריצות ובנתה לה חיים ומשפחה חדשים. היא פילסה דרכה והפכה ספרנית יודעת ספר, בימים בהן נשים עוד לא יצאו לעולם הקריירה".

שרה כץ הקימה בישראל בית ושמפחה, עד אשר נחתה עליה מכה נוספת. בנה יהודה יחד עם זכריה באומל וצבי פלדמן, שנלחמו בקרב ביוני 1982, הוגדרו נעדרים.  "מאז, שנים ארוכות היא לא ויתרה. היא אמרה כי תלך בדרך של יהודה. בלי תלונות, רק עם אופטימיות ונחישות, עד אשר גופה ונפשה לא עמדו לה".

אמש ב-21:00 בערב נפטרה כץ בבית החולים מעייניי הישועה בבני ברק. "היא הלכה לעולמה כשכולנו לידה, אמרנו את הפסוקים הראויים, זה היה ממש מעמד הר סיני", סיפרה בתה. אף אחד בבית החולים לא נותר אדיש נוכח ההתרגשות הגדולה. "מכל רחבי בית החולים, שדוגל בכבוד האדם, נקבצו אנשים, היא נפטרה כשסביבה מלא הוד וקדושה".

עד היום נחשבים יהודה כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן נעדרים, אך ב-2004 קבע הרב הצבאי הראשי דאז, תת-אלוף ישראל וייס, שהם אינם בין החיים. יחד עם ראש אגף כוח אדם דאז, אלוף גיל רגב, פתח בהליכים להכרזתם כחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. המשפחות עתרו לבג"ץ, ובהמשך נקבע בפשרה שהבנים יישארו בגדר נעדרים, והמאמצים להשיבם יימשכו.

בתביעה שהוגשה לפני כשלוש שנים וחצי טענו הוריו, אחיו ואחותו של כץ כי הפעולות שקדמו לפשרה גרמו להם נזק, ודרשו פיצוי מהמדינה. בין היתר, ציינו את הידרדרות מצבה הבריאותי של אם המשפחה. ב-2009 סירב בית המשפט המחוזי בירושלים לקבל את רוב תביעות המשפחה, אך פסק פיצויים לטובתם בגין העובדה שלא נועצו עמם.

היימן סיפרה כי חוסר הוודאות לגבי גורלו של בנה, השפיע על שרה כץ. "המצב הזה הכריע אותה. היא עמדה בגבורה שנים ארכות, ובגיל 87, כשיש לה נינים נכדים ומשפחה ענפה, הוכרעה". למרות המצב הקשה שמרה האם על שפיות ואופטימיות: "היא היתה קטנה פיזית, אך גדולה ברוחה".

הבת סיפרה כי שרה היתה בקשר עם תלמידים, שהזדהו עם כאבה. "במשך השנים, המון ילדים שעשו עבודות על הנעדרים, פנו אליה במכתבים. היא הקפידה לענות לכל אחד, בשפה יפה שהייתה שגורה בפיה, ובהתייחסות אישית וסבלנית.

 מאות מכתביה פזורים בקרב בני נוער ומבוגרים", סיפרה היימן. "זו הייתה אמא - אשה שרק ידעה לתת, ועל רקע זה גדל יודל'ה ומשורשים עמוקים אלה ינק".

גם עורך הדין של המשפחה - ישי שריד, ספד בכאב לכץ וסיפר על אשה מלאת תקווה. "היא היתה אשה אצילת נפש, שלמרות הסבל שעבר עליה לא איבדה את התקווה. היא עשתה יחד עם יוסף בעלה מאמצים כבירים בכדי לנסות ולהשיב הביתה את יהודה. לצערי, הניסיון הכושל שעשה הצבא לפני מספר שנים להכריז עליו כחלל, גרם לה נזק קשה ופגע בבריאותה". אך למרות זאת סיכם גם שריד, כי יזכור אותה תמיד "כאשה נפלאה משכמה ומעלה, דוגמה ומופת לעם ישראל".