שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תמונות משושן
    כיסא המלך שהוא סיר לילה, המן בדמות השטן ושליחי אחשוורוש כחיילים טורקיים. מסע בין איורי המגילה - מימי הביניים ועד עכשיו
    לסיפור מגילת אסתר פוטנציאל ציורי גבוה: משתאות מפוארים והכנה מדוקדקת לתחרות יופי, שארכה שנה תמימה בהרמון הנשים. אך הסצינה המצוירת ביותר מתוך המגילה בתולדות האמנות, לא נבחרה בגלל הפוטנציאל הציורי שלה - אלא בשל חשיבותה הסיפורית. מדובר ברגע הדרמטי שבו יוזמת אסתר להיפגש עם אחשוורוש בחצר הפנימית של הארמון, מבלי שהוזמנה.

     

    יוזמה זו עלולה להמיט עליה אסון כבד: "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא, אַחַת דָּתוֹ - לְהָמִית. לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה (אסתר ד', י"א).


    (ז'אקופו דל סלאיו, המאה ה-15, צילום: באדיבות ויקיפדיה)

     

    צריך להבין שלמרות יופיה של אסתר ובחירתה, היא היתה רק אחת מעשרות נשותיו הפאסיביות של אחשוורוש, שישבו בהרמון והתייפו להן בנחת עד אשר יוזמנו
    להתייחד עם המלך. אחשוורוש לא הזמין אותה לחדרו זה כבר 30 יום, ולכן מחליטה אסתר ליזום איתו מפגש, מתוך תקווה שבדרך זו תצליח להציל את עמה.

     

    אסתר הולכת אל אחשוורוש ביודעה את גודל הסיכון שנטלה, ובליבה המחשבה: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי" (שם, ט"ז). למזלה של אסתר, המלך נעתר לה ומושיט לה את שרביט הזהב. לא זו בלבד שהיא ניצלת מסכנת מוות, אלא שמהלך זה גם הוביל, בסופו של דבר, להצלת העם היהודי.

     

    בסצינה הזו מגולם המהפך האישי שעברה אסתר - מהיותה בובה על חוטים, המופעלת על ידי מרדכי ואחשוורוש - ועד להיותה אישיות יוזמת, שהופכת את גורלה הלאומי. את סצינת המהפך אנחנו מוצאים במאות גרסאות מצוירות. ההתחלה הייתה בכתבי יד נוצריים ויהודיים מימי הביניים, וברבים מהם היה זה האיור היחידי שנבחר לאייר את מגילת אסתר. ההמשך - באמנות הרנסנס והבארוק, שם הדגישו הציירים את המתח הפסיכולוגי של אסתר על ידי העילפון שהיא חשה (אלמנט שלקוח מהאפוקריפה).

     

    גם באמנות העממית הארץ-ישראלית מן המאה ה-19, מתחיל סיפור המגילה ביוזמה של אסתר להיפגש עם אחשוורוש בחצר הארמון הפנימית. כל מה שקדם למפגש זה איננו מעניין, משום מה.

     

    באוספים אתנוגרפיים שונים בארץ ובעולם, ישנם מספר לוחות מצוירים או רקומים המכילים ארבע אפיזודות מתוך המגילה, ערוכות בסדר כרונולוגי מלמעלה למטה. כל מחזורי הציורים מתחילים במפגש הדרמטי בחצר הפנימית - וסופם בתליית המן ובניו. כזהו, למשל, ציור צבעי השמן על זכוכית שצייר רבי יוסף גייגר מצפת, בשנת 1893.


    (רבי יוסף גייגר, ציור לפורים, צפת, 1893 באדיבות מוזיאון ישראל)

     

    גייגר, כמו אמנים עממיים אחרים בתקופתו, צייר דמויות שטוחות בפרופיל. הציור נעדר פרספקטיבה, ומעל כל אפיזודה מופיעה כתובת מזהה מן המקורות. כל הדמויות השליליות בציורו - המן ועשרת בניו – מופיעים עם מדים של חיילים טורקים בני הזמן, שזוהו כמובן עם הצורר. סגנון אמנותי דומה מופיע בציורו של משה בן יצחק מזרחי (שאה), המתאר את עקדת יצחק.


    (משה בן יצחק מזרחי (שאה), ירושלים המאה ה-19, באדיבות יצחק איינהורן)

     

    גם בציור זה הדמויות הבזויות מופיעות במדים של חיילים טורקים. אלו הם הנערים שליוו את אברהם ויצחק בדרכם לעקדה, והתבקשו לשבת ולהמתין במרחק מה מן המזבח. המדרש מפרש את ציוויו של אברהם: " שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר" (בראשית כ"ב, ה') - כ"עָם החמור". כלומר הנערים שייכים לעם של חמורים, ולכן צוירו במדים של טורקים המעשנים נרגילה. כמאה שנים מאוחר יותר יושפע אליהו סידי מציור זה, ויצייר את אחשוורוש מעשן נרגילה בדמותם של בני עָם החמור.

      

    אליהו סידי הושפע מן המסורת הציורית הארץ-ישראלית של המאה ה-19. ברוח זו אייר את כל המגילה, וגם אצלו הציורים נעדרים פרספקטיבה, הדמויות שטוחות, ניצבות בפרופיל - כשמעל לכל סצנה מופיע ציטוט מן המקורות.


     

    (דף אליהו סידי, מתוך איור המגילה, באדיבות אליהו סידי)

     

    אלא שסידי פורץ את המסגרת המסורתית. ציוריו מלאי הומור משולח רסן. באיורי המגילה שלו, אחשוורוש יושב על כיסא מלכות שהוא לא אחר מאשר סיר לילה, וסיר נוסף מונח על ראשו במקום כתר. בתמונה זו בולט ההבדל בין אסתר הפאסיבית ואחשוורוש האקטיבי בשלל יצריו. אסתר מדומה לירח המקבל את אורו מן השמש. היא עוצמת עיניים וצבעה כחול כצבע הירח. אחשוורוש לעומתה, צהוב כצבע השמש, ומקרין עליה מאורו המפוקפק.

     

    בנוסף לציורי המגילה, צייר סידי ציור מיוחד לפורים בתוך סדרת החגים. בציור זה הוא חורג מהמסגרת המסורתית המציבה מספר אפיזודות בסדר כרונולוגי, ויוצר קומפוזיציה ממורכזת. סיפור המגילה מופיע כהצגת פורים שפיל. הסצינה המפורסמת של אחיזת השרביט תופסת את כל מרחב הבמה (איך לא?) אסתר ואחשוורוש אוחזים יחדיו את השרביט, ובכך יוצרים מעין שער גאולה. את תוצאת הגאולה הם מכילים בתוך השער: המן בדמות "סיטרא אחרא" מוביל את מרדכי על סוס מעץ. בחגורתה של אסתר נמצאים מפתחות המזכירים את מפתחות השמיים שהחזיק פטרוס בחגורתו.


    (אליהו סידי, סדרת החגים: פורים, 2002 באדיבות אליהו סידי)

     

    האיזון בין הגבר לאישה הוא מוטיב מרכזי בציורי הגאולה של סידי, בהשפעת תיאורי אחרית הימים הקבליים. זהו איזון קוסמולוגי בין השמש והירח, בין האוהל והשכינה ובין הזכר והנקבה; איזון שמהווה את הבסיס לבניית הבית השלישי.


    (אליהו סידי מתוך הסדרה 120 ברכות, 1995 באדיבות אליהו סידי)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פורים שפיל של סידי
    איור: באדיבות משפחת סידי
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    איורים למגילה
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מומלצים