שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    בדם חם, באקלים חם

    אהבת נעורים רגישה ונסערת בקיץ ניו-יורקי עומדת במרכז "חציית קיץ", ספר הביכורים שטרומן קפוטה גנז - אולי משום שהוא שייך לגלגול הסטרייטי שלו, לפני שהתפרסם כהומוסקסואל

    די החמצנו את "חציית קיץ", ספר הביכורים העמוק, הרגיש והנרגש של טרומן קפוטה, שנגנז בידי הסופר ופורסם שנים לאחר מותו. אולי תרמה לכך ההסתייגות המסוימת הנשקפת מהתקציר בגב הספר, ומאחרית-הדבר המעניינת שכתב כאן אלן שוורץ, ידידו ומנהל עזבונו הספרותי של קפוטה - וגם מכמה ביקורות שנכתבו אצלנו ברוח דומה - אשר הציגו את הספר, לצד השבחים המתבקשים, כ"סיפור קטן" וכמין מבוא לא לגמרי בשל ל"ארוחת בוקר בטיפאניס" המפורסם והנהדר בהחלט של קפוטה.

     

     

    אלא ש"חציית קיץ" עומד לגמרי בזכות עצמו, ולמעשה הוא שונה מאוד במהותו המופנמת מ"ארוחת בוקר" המוחצן והחוגג, סיפור הדגל של קפוטה (יחד עם "בדם קר" המאוחר והחצי דוקומנטרי). זה קפוטה, נזכיר, שהוגדר על ידי נורמן מיילר כ"סופר המושלם ביותר בדורי", ומי שבסוף שנות ה-60 "היה נושא השיחה הלוהט ביותר ואנשים נמשכו אליו בהמוניהם", כפי שמספר שוורץ באחרית-הדבר.


    קפוטה המוקדם - עומד בזכות עצמו (עטיפת הספר)

     

    הקסם כאן טמון במידה רבה בנפשה של הדמות המרכזית, גריידי בת ה-17, בת עשירים ניו-יורקית יפה ומרדנית, נוטה להתאהב, מקסימה בענווה שלה. עיקר הסיפור הוא על תנועת הרגש הדקה שלה כשהיא פורעת את סדרי משפחתה המיוחסת, היהירה והזהירה, וכשהיא מתאהבת בנער יהודי חסר אמצעים מברוקלין, שמראהו החסון ונפשו השתקנית מושכים אותה, גם אם רגשי הנחיתות שלו משבשים את אהבתם.

     

    עלילת הסיפור נעה באיטיות מסוימת בחלקו הראשון, כשעונג הקריאה העיקרי נובע מכושר ההתנסחות של קפוטה (משפטים ציוריים כמו "היא משכה על פניה את הצעיף העכבישי שהיה צמוד לכובעה, ומאחורי רשתו הקרינו עיניה בלבול קל", או אבחנות מסוג "'בטח שלא', אמרה וזהרה כולה בעליצות מזויפת").

     

    רק בחצי השני הופך הסיפור למותח ודרמטי יותר. ומה שהחל כהבטחת אושר בראשית האהבה ובראשית העונה החמה ("הקיץ הלבן המשתרע לפניה נדמה לה כגליל של בד ציירים"), הולך ומסתבך ככל שהחמסין נעשה כבד וקשה לחצייה (ומכאן השם: "חציית קיץ"), באותם ימים מעוטי מזגנים: "בשעות אחר הצהריים לפת החום את העיר ככף יד על פיו של קורבן רצח". וגם האהבה, אכן, מאיימת להירצח.

     

    עדין מתנועת עפעף

    למרות העוקצנות כלפי כמה מדמויות המשנה כאן, היחס של קפוטה לזוג האוהבים הוא אוהד לגמרי. משהו ששייך כנראה לתום הצעירות של ספר הביכורים הזה, לפני שמפלס הציניות והאלכוהול גאה בסופר ("ב-1984, השנה שבה מת... נותרו לו חברים מעטים בלבד, לאחר שהתיר ללשונו השנונה להיעשות ארסית והניח לדמיונו לעוות את המציאות", מספר שוורץ).

     

    עיקר ההתרחשות כאן הוא פנימי. אין כמו קפוטה להפתיע אותנו בסוג הדימויים. שימו לב למשל לרוך שבו נזכרת הנערה ברגע משברי מסוים באהובה הגברי: "קלייד סילק את השמיכות כדי להצטרף אליה והיה עדין יותר מתנועת עפעף שנעצם".

     

    והנה אחד מאותם רגעי משבר, כשהאהוב עוזב והיא מחכה לשמוע את צעדיו חוזרים: "היא הדליקה סיגריות, הניחה להן לגווע בין שפתיה, והשעות, קוצניות ומענות כייסורי צליבה, המתינו איתה, והקשיבו". ברקע הסיפור חיה ונושמת ניו יורק, ובעיקר הקיץ השרבי המסוים שנחת עליה בשנה שבה מתרחשת העלילה.

     

    חיפש את האשה

    אז למה בעצם התנכר קפוטה לסיפור האהבה היפה הזה? אם להשתעשע בהשערות
    פסיכולוגיות, אולי זה קשור לכך שהספר מייצג זהות קודמת שלו, סטרייטית יותר, לפני שהתפרסם כהומוסקסואל בספרו השערורייתי הבא, הראשון למעשה, "קולות אחרים, חדרים אחרים".

     

    ברור, למשל, שדמות המשנה ב"חציית קיץ", הנער החכם וחד הטעם פיטר, חבר ילדות של הגיבורה שמתאהב בה - מזכיר את הסופר עצמו. וברור גם לכל מי שמכיר את הביוגרפיה של קפוטה, שגריידי היפה בת ה-17 שנכנסת להריון מזכירה את אמו, שהיתה מלכת יופי מקומית וילדה אותו בגיל דומה.

     

    בהמשך נטשה האם את אביו ונישאה לאחר, שאת שם משפחתו אימץ קפוטה. "חציית קיץ" הוא במובן זה הספר שבו הוא עדיין חיפש אישה. האם, אגב, מתה בסוף מאלכוהוליזם. גם קפוטה.

     

    "חציית קיץ" מאת טרומן קפוטה. תרגום: איריס ברעם. הוצאת כתר, 157 עמ'

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קפוטה בצעירותו. כתב וגנז
    צילום: Gettyimages Imagebank
    לאתר ההטבות
    מומלצים