האסון ביפן יכול להיות המשמעותי בכל הזמנים

יש אירועים בהיסטוריה שנצרבים לנצח בזיכרון הקולקטיבי העולמי, ונכנסים לתחום שבו המיתוס פוגש את המציאות שוברת הלב. הטרגדיה של יפן היא אירוע כזה. כבר כעת, נראה הגיוני לסכם אותה כאחד מהאסונות המשמעותיים של זמננו - כזו שמשפיע על מדיניות, כלכלה, ואפילו פילוסופיה, במשך עשורים, בעולם שבו האנשים מחוברים זה לזה יותר ויותר.

• האסון המשמעותי ביותר? מדברים על זה בפייסבוק של ynet
   
  

ראשית, אלו התמונות הסוריאליסטיות לחלוטין מאזורי האסון: מכוניות על גבי גגות, סירות בתוך שדות אורז, מסוקים בקרב של דוד מול גוליית נגד כורים גרעיניים קורנים. בהמשך, זו הדרך שהמראות מציבים אותנו מול הפחדים הבסיסיים ביותר: מוות באסון טבע, מפולת, או נשורת גרעינית.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה שזהו משבר שהשלכותיו יורגשו בכל העולם: יפן היא אחת מהמדינות המפותחות שיש, הכלכלה השלישית בגודלה בתבל, יצואנית המכוניות המובילה וגם מספר שתיים ברשימת המדינות שמעניקות סיוע חוץ.

"לאירוע הזה יש את הפוטנציאל להיות אסון הטבע בעל ההשפעה הגלובלית החמורה ביותר בעת המודרנית", קובע רוב ורצ'יק, מומחה לאסונות באוניברסיטת לויולה שבניו אורלינס, ארצות הברית. "ובהקשר של הגלובליזציה, זה גם יכול להיות האסון המשפיע ביותר בכל הזמנים".

אם יפן פגיעה, מי לא?

בצונאמי באסיה ב-2004 נהרגו יותר אנשים, הפלת מגדלי התאומים הובילה לשתי מלחמות, התמוטטות חומת ברלין ביטאה את קצה של אימפריה. אבל המקרה של יפן מוליד הלם פסיכולוגי, אפילו פילוסופי, מעצם השילוב בין הטרגדיה האנושית והקטסטרופה הגרעינית, ומעלה כמה שאלות. אם מעצמה טכנולוגית כזו יכולה להיות כה פגיעה, מי לא? האם גם סיכון מינימלי שכרוך בכור גרעיני, הוא סיכון מוגזם? האם עלינו לחשוב מחדש על תפקידן של ממשלות להגנת הציבור?

לא לוקחים סיכונים‏ (צילום: רויטרס)

1

2

3

4

5

6

7

בעוד תפיסתנו המודרנית היהירה מתערערת, נכפה עלינו לחשוב אם אפילו החברות המתוחכמות ביותר, שיש להן אמצעי בטיחות קפדניים כמעט ברמה אובססיבית, תלויות באופן מעורר רחמים בחסדו של הטבע.

קריאת השכמה

דווקא בצל הטרגדיה, רואה הפילוסוף המדיני פרנסיס פוקויאמה, מחבר "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון", אפשרות לשינוי חיובי.

"אסון טבע כזה, משום שהוא מזכיר לכולם כמה פגיעים הם, יכול להיות הזדמנות לעצב מחדש את כל הטון והאופי של הפוליטיקה", הוא אמר ל-AP.

המחזה הבלתי ייאמן של יפן העשירה - המפורסמת ברכבות שמתקתקות כמו שעון, גאדג'טים משוכללים ודאגה לסדר ובטיחות - מוכה בידי כוחו האדיר של הטבע, היה קריאת השכמה. בסוף השבוע, ממשלת יפן הכירה בכך ששלוש המכות היכו בהלם מוחלט גם את מערכת החירום הענפה, המתוחכמת והמנוסה שלה. "לא היה שום תסריט כזה בתוכניות ניהול האסונות שלנו", הודה מזכיר הממשלה, יוקיו אדנו. 

החברות המתוחכמות ביותר תלויות בחסדו של הטבע (צילום: AP)

היתה עוד רעידת אדמה אדירה ששינתה את העולם: ליסבון, 1755. עשרות אלפים נהרגו אז, והוגי הדעות של תנועת ההשכלה שינו את תפיסותיהם לגבי תפקידי הממשלות והחברה. מומחים טוענים שהמשבר הנוכחי יכול להיות נקודת מפנה נוספת, שיוביל לתמורות בתפיסה של האדם את העולם ואת יחסי החברות השונות זו עם זו, בעידן של גלובליזציה.

"אחרי ליסבון, ממשלות הפכו אחראיות לעמיהן ולהגנת האנשים באופן שמונע על ידי החברה", אומר המומחה האמריקני לאסונות ורצ'יק.

"האם משהו כזה יכול לקרות עכשיו? אני חושב שכן. זה קשור לרעיון של הקהילה הגלובאלית".

בגלל העושר

כבר ימים אחדים אחרי האסון, מדינות רבות, בהן ישראל, הודיעו על בחינה מחודשת של שימוש באנרגיה גרעינית. "פוקושימה, 12 במרס, 15:36 - קץ העידן הגרעיני", היתה הכותרת על שער ה"דר שפיגל" הגרמני היוקרתי. בעוד הצונאמי באסיה ורעידת האדמה החזקה בהאיטי אשתקד הובילו לסימפתיה ותרומות מכל העולם, הקטסטרופה היפנית מתאפיינת בכך שאנשים במדינות מתועשות יכולים ממש לראות את עצמם בנעלי הקורבנות. 

קץ העידן הגרעיני? המתחם האטומי בפוקושימה (צילום: AP)

"אחד הדברים שהופכים את המצב הזה לייחודי, הוא שמדובר באירוע קטסטרופלי עם אובדן אדיר שמתרחש במדינה שהיא גם עשירה", אמר ורצ'יק, שכתב אחרי ההוריקן שהיכה בארה"ב את הספר "לעמוד מול הקטסטרופה: פעולה סביבתית בעולם שאחרי קתרינה".

לדבריו, תושבים רבים בניו אורלינס צופים באסון בתחושות קשות של הזדהות, כשאצל חלקם אפילו מתעוררים סימפטומים של פוסט-טראומה.

הצונאמי ביפן יירשם בהיסטוריה כאסון המשמעותי ביותר, טוען פרופסור ג'יימס אור, מומחה ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת באקנל. לא בגלל מימדים יוצאי דופן של קטל או סבל, אלא משום שתוצאותיו יורגשו ברחבי העולם באופן הישיר ביותר. "קתרינה היתה במובנים רבים אסון אזורי", הוא הסביר.

המהלומה העולמית הזו מתחזקת בשל המהירות ההיסטורית שבה תיעוד ההרס והזוועות הגיע לכל פינה בגלובוס. "אנשים בכל מקום יכלו לראות כמעט מיד את האסון", הזכיר ורצ'יק. "וזה מוביל לשינוי פסיכולוגי וחברתי ברחבי תבל".