שתף קטע נבחר

נטירת טינה פוגעת ביחסים החשובים ביותר שלנו

אנחנו עצמנו הקורבנות הגדולים ביותר של הטינה שאנחנו שומרים. היא מקשה לנו את הלב ומגבילה את יכולתנו ליהנות. ולמה שנניח לאחרים לתפוש מידה רבה כל כך כל שליטה על חיינו?

אנחנו מצווים שלא לנטור טינה. ומכיוון שזוהי מצווה, בוודאי שמדובר במשהו בר השגה שביכולתנו לעשות - שהרי ה' אינו דורש מאיתנו דברים בלתי אפשריים. ובכל זאת, כולנו מרגישים כמה קשה לנו להשתחרר מכעסים וטינה. כיצד נצליח, אם כן, לקיים את המצווה הזאת?

 

 

כמה שקשה לסלוח, וכמה שבאופן פרדוקסאלי נעים לטפח רגשות טינה, אנחנו יודעים שהכעסים מטילים צל קודר על חיינו, מקהים את הנאותינו ופוגמים במערכות היחסים שלנו. נטירת טינה פוגעת במערכות היחסים החשובות ביותר שלנו – עם בני הזוג, עם החברים ועם החברים לעבודה. היא מחספסת ואוטמת את נשמותינו.

 

הסליחה משחררת אותנו. אחריה אנחנו יכולים לפלוט את האוויר שנכלא בריאותינו ולהתחיל לנשום שוב בחופשיות. היא פותחת אותנו להתנסויות משמעותיות יותר ולמערכות יחסים עמוקות יותר.

 

יש דברים שעליהם צריכים לשוחח, אבל לרוב צריך לסלוח ולשכוח

סובלנות כלפי תכונות והתנהגויות מסוימות היא סוד ההצלחה של הזוגיות. לכל אדם יש תכונות שליליות והתנהגויות לא נעימות, והן קיימות גם אצל כל אחד מבני הזוג שלנו. כל אחד מאיתנו אמר או עשה דברים פוגעים (וגם כל אחד מבני הזוג שלנו), ואנחנו זקוקים ליכולת להחליק ולהמשיך הלאה.

 

לא תמיד. יש דברים שעליהם צריכים לשוחח, ויש כאלה שצריכים ליישב או לפתור, אבל לרוב אנחנו צריכים לסלוח ולשכוח, במיוחד אם היתה התנצלות. אנחנו צריכים להיזהר שלא לשמור רשימות, אפילו רגשיות, אותן נתחיל להריץ בראש בכל מקרה מתסכל.

 

לדוגמה, גם אם בעלי אינו זוכר את הפעם הראשונה שהוא פגש בי, למרות שהיו רק שלושה אנשים אחרים בחדר, למרות שהיינו שם במשך שעות, אני 'מחליקה' ולא מתכוונת להזכיר את זה שוב.

 

האפשרות הגרועה ביותר היא להגיד "את/ה תמיד...". טפלו רק בבעיה העכשווית, ואז תשכחו ממנה. החיים יותר מדי קצרים בשביל לשמור כעסים שוחקים, וגם הנישואים יותר מדי יקרים.

 

למיטב ידיעתי, אנחנו עצמנו הקורבנות הגדולים ביותר של הטינה שאנחנו שומרים. היא מקשה לנו את הלב ומגבילה את היכולת שלנו ליהנות. ולמה שנניח לאחרים לתפוש מידה רבה כל כך כל שליטה על חיינו?

 

אנחנו זקוקים ליכולת להתקדם מעבר לכעסים. פעמים רבות החפירה החוזרת שלנו הרבה יותר גרועה יותר מה"חטא" הראשוני. אבל איך עושים את זה? איך ממשיכים הלאה?

 

1. תמיד תתנצלו ראשונים. אל תחשבו יותר מדי, אל תיעלבו, אל תנטרו – ואל תדאגו יותר מדי מי באמת צודק. פשוט תגידו "מצטער/ת".

 

2. אל תבזבזו אנרגיה על הדברים הקטנים. רוב הדברים אפילו לא ראויים שנשים אליהם לב, שלא לדבר על לריב עליהם. התמקדו בתמונה הגדולה, במטרה הסופית. ודאי תהיינה כמה סוגיות שידרשו דיון נוסף, אבל בחרו בזהירות את המלחמות שלכם.

 

3. התמקדו ביתרת הזכות שבבנק - כל מעשי החסד וגילויי ההתחשבות מבני הזוג שלכם, במשך 30 שנה, למשל, אינם נמחקים במעשה פזיז אחד או שניים. במילים אחרות, הריצודים שעל מסך הרדאר שלכם, אינם תמיד ראויים לתשומת לב.

 

4. קבלו את מגבלותיהם של בני הזוג שלכם (או החברים – רוב הרעיונות במאמר הזה מתאימים גם לחברים), כפי שאתם מקווים שהם יקבלו את שלכם. לעתים קרובות אנו משקיעים יותר מדי זמן כדי להתרכז במה שחסר באחרים, ולא מספיק כדי להתמקד בחסרונות בהם אנחנו כן יכולים לטפל – החסרונות שלנו.

 

5. היו מודעים לעצמכם ודונו לכף זכות. רבים מהכעסים נובעים מרגישות יתר – נעלבתם? הם לא מתעלמים מכם, אולי הם פשוט עסוקים בעניינים שלהם.

 

6. אל תקחו כל דבר באופן אישי. רוב ההתנהגויות של בני האדם משקפות באופן עקבי את מהותם. אם אתם מרגישים שמישהו מתייחס אליכם בקרירות, ככה מרגיש כנראה כל מי שפוגש בו. זה לא קשור אליכם, ולכן אתם יכולים לשכוח מזה.

 

הטינה הורסת את כל מערכות היחסים, ובסופו של דבר גם את נושא הטינה בעצמו. אי שמירת טינה אינו רק קיום מצווה, אלא גם האינטרס האישי שלנו - לשכוח ולסלוח.

 

  • באדיבות אש התורה - www.aish.co.il - אתר עם חוכמת חיים

 


 

 

אמונה ברוורמן היא בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת טורונטו, ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת פפרדין. היא גרה בלוס-אנג'לס עם בעלה ותשעת ילדיהם.
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כעסים מטילים צל קודר על חיינו
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים