דייט ראשון: הלוואי שנגיע בלי משקעי העבר
אי אפשר לומר "כל הטובים תפוסים", או "כל הפנויות ביצ'יות מהגיהינום" ולהגיע לדייט עם תקווה. אם החלטתם מי שיושב מולכם בתוך חמש דקות מרגע המפגש - לא הגעתם נקיים
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים וסרטונים בלעדיים
בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
בדומה לראיונות עבודה, אנחנו מבליטים את החלקים הטובים שבנו. מפעילים את כל מערכות ההסתרה שלנו. מסתירים פגמים חיצוניים, מנסים להסוות את פגמינו הפנימיים. גברים אגרסיביים ועצבניים לא יביאו את העצבנות לפגישות ראשונות. נשים קנאיות ורכושניות יראו שהם נותנות ספייס, ורק בבית יכססו ציפורניים. לפגישות ראשונות אין כניסה לחששות שלנו, לתקוות שלנו. אנחנו עוטים מסכת סמיילי-קוּל. כל צד שומר בסוד את הקלפים במשחק הפוקר הזה, מנסה לגרום לצד האחר לחשוב שיש לו אסים מנצחים, סדרות של מלכים. בפועל, מה שיש לפעמים זה לב אדום מדמם מקשר קודם.
מי לא חולם להגיע לדייט "טבּוּלָה ראסָה"? לב נקי, אופטימי, מחכה באמת להכיר את מי שיושב מולו ולתת לו צ'אנס באמת. מי לא חולם להגיע לפגישה הוא עצמו. לפעמים, מרוב מסכות אנחנו לא מביאים את עצמנו באמת. אז את מי אנחנו כן מביאים בוודאות? את נסיון העבר שלנו, את האקסיומות שלנו, את אקסים, האקסיות, וההשוואות אליהם, עצות של מאמן אישי, פסיכולוגית, הורים, מחשבות מה החבר/ה תאמר עליו.
כמה מאיתנו מגיעים לפגישה עם אדם שלא הכרנו ובאמת מוכנים לראות אותו? להביט בו ולא לראות את הפנים של האקס/ית. לא להשוות. כמה מאיתנו באים עם לוח חלק במוח, לוח בו מרגע שנפגשים נכתב עליו סיפור חדש, למרות מחיקות העבר?
רוצים לדעת אם הגעתם נקיים לדייט? אם החלטתם מי שיושב מולכם בתוך חמש דקות מרגע המפגש - לא הגעתם נקיים. הגעתם לשחק את המשחק המכור מראש "חמש בום".
תמיד נכיר מישהו שיזכיר לנו מישהו
להחליט מי יושב מולנו בתוך חמש דקות משמעותו להביט בו, לחשוב הוא מזכיר לי מישהו שפגשתי כבר, ולהסיק מסקנה שהוא ודאי כמוהו. תמיד נכיר מישהו שיזכיר לנו מישהו. השיפוטיות היא אקט הישרדותי. כולנו רוצים דבר אחד - לא להיות מופתעים. אנחנו נזהרים כל כך שלא יפגעו בנו, עד ששוכחים לתת אמון, שוכחים שיש בין ההמון גם אנשים שרוצים לעשות לנו טוב אם רק ניתן להם להיכנס לחיים שלנו.
לא נוכל להגיע לדייט עמוסי אכזבה מקשר קודם ולצפות שמישהו יפתיע אותנו, מפני שהאכזבה כבר מגיעה איתנו כבת לוויה לפגישה. נארוב לכל משפט שיאמר לעברנו ואז נאמר לעצמנו הנה - גם הוא/היא כמו כולם. אי אפשר לומר: "כל הטובים תפוסים", או "כל הפנויות ביצ'יות מהגיהינום", ולהגיע לדייט עם תקווה. כי אותה השארנו בבית, ובאנו עם האקסיומה שתתגשם לנו מול העיניים.
יש גברים המגיעים כשוטרים, ויש בנות כחוקרות שב"כ
בנשף המסכות הזה יש גברים המגיעים כשוטרים, ויש בנות כחוקרות שב"כ אימתניות המשחקות את החוקרת הטובה והרעה. שאלה תמימה כמו: "מה אתה עושה בחיים?", משמעותה האמיתית היא מי אתה, וכמה אתה שווה. "מתי הקשר האחרון שלך הסתיים?" נועד לברר האם יש לך ביקוש בשוק. "היכן אתה מתגורר, באיזה רכב אתה נוהג?" משמעותן היא: "תלוש שכר בבקשה". "את רשומה במכון כושר?" משמעותה - המעיל שלך מסתיר, ואני מעדיף רזות. כל השאלות הכי פוליטקלי קורקט מסתירות את כוונת המשורר.
השאלות האלה לא מספקות מידע מהימן על מי שהיושב מולך. שאלות אלו אין להם דבר וחצי דבר שמעיד על טוב לב, חום, יכולת לאהוב. אלו פרטים טכניים שכדאי להשאיר לראיונות עבודה. לא כשאתה בא להכיר נשמה. בן/בת אדם.
אילו יכולנו לבא לדייט עם מוח נקי ממחשבות, רוב הסיכויים שהינו פוגשים באמת את מי שנמצא מולנו - לטוב ולרע. זה היה מקצר תהליכים. במקום לצאת חצי שנה עם מישהו/הי, בהם חודשיים רק מקלפים את המסכות, היינו מכירים מיד, ובתוך חודשיים יודעים אם יש לקשר עתיד.
אילו יכולנו לבוא לפגישה עם אדם חדש ולהבין שהוא אדם חדש, לתת לו הזדמנות באמת ובתמים, להביט בו במבט חדש ולתת לו הזדמנות להראות מי שהוא. ולהראות גם מי שאנחנו. בלי שאלות ראיון עבודה. בלי חשש, בלי אופטימיות מתפרצת שמייפה מציאות, אלא פשוט לבוא נקיים מפחדים, בלי להעמיס על הצד השני את כל התקוות והמאווים שלנו. מבלי לבקש ממנו שירפא את הלב השבור שמישהו אחר השאיר.
אז בפעם הבאה שמגיעים לדייט, תהיו אתם, תבוא לבד. תשאירו בבית את הפחדים את התקוות את ההורים, את החברים, את המאמנים, היועצים, את המסכות, את השריון, את הנסיונות להרשים. תבואו נקי, סחי, כמו שאתם. זה מספיק טוב.
>>> עוד כתבות וטורים על דייט ראשון ודייטינג בכלל
לפנייה לכתב/ת 
