שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: הילית כדורי

    מאוד רוצה להביא לקשר קלילות - ולא מצליחה

    כשאני מגיעה לקשר, אני רוצה מישהו שיראה גם את הילדה הקטנה והמבוהלת שבי ויסעד את הפחדים שלה. אני צריכה לספר לו עליה, כי כנראה שבעצמו, הוא לא יראה אותה. רשמים מהפגישה השישית עם ד"ר מרכוס

    עד היום למדתי שהחיים שלי מלאים בקלישאות, למדתי שילדה בת 15 מנהלת אותי הרבה פעמים, אבל למדתי גם איך לשוחח קצת עם הילדה הזו. גיליתי שיש לי חוסר ביטחון באהבה, ושליצור לעצמי מרחב משלי ישפר את ההרגשה הכללית שלי. כנראה שהגיע הזמן להיכנס קצת יותר לעובי הקורה, כי הפגישה השישית שלי עם ד"ר נורית מרכוס במסגרת אהבה במעקב לא משאירה אותי אדישה.

     

     

    קשר. כמה חשיבות יש למילה הזו בחיים שלי, ומעולם לא עצרתי לחשוב על מה זה אומר לי, מה המשמעות של קשר עבורי ומה זה בכלל. לא עצרתי, עד היום. קשר, התקשרות בין שני אנשים: שיכולים להיות שונים אחד מהשני או דומים, בעלי ערכים דומים או ללא ערכים בכלל.

     

    קשר יכול להיות כל דבר, ובעצם רק מעיד על רצונם של שני אנשים (או יותר) להתחבר אחד לשני באופן מסוים, להיות קשורים אחד לשני, לייצר ביניהם התקשרות מסוימת. זה נשמע פשוט כל כך, העניין הזה. חופשי, ונטול הגדרות ומחויבויות. קשר, שני אנשים והחופש של כל אחד להיות מי שהוא, קבלה של האחר כפי שהוא, צבעוניות המין האנושי.

     

    כל אלו עולים לי בראש כשאני מנסה לחשוב על המשמעות של קשר בעיניי, לפחות בתיאוריה. הרבה אהבה, אנשים יפים, כל אחד בפני עצמו, שהחליטו שהם רוצים להיות קשורים אחד לשני בדרך כלשהי. הם מיישמים זאת, מתוך שמחה ורצון הדדי לחלוק חוויות, טובות ורעות, להיות שם זה בשביל זה, להיות בקשר.

     

    יחד עם כל המחשבות היפות האלו, אני מבינה שאני עושה לעצמי עוול - אני לא נותנת לדברים להיות. אני חוששת להיפגע ולפגוע, לא נותנת לא לי ולא לצד השני זמן, ומרחב, פשוט להיות. כשאני מגיעה לקשר, אני רוצה להגיע עם כל הקלילות שדיברתי עליה קודם, אבל איכשהו זה קצת נהרס לי בדרך.

     

    אני מגיעה עם ציפיות (ולא, ציפיות זה לא רק לכריות), ומתחילה לבדוק את האדם שמולי, לבחון אם ההתנהגות שלו נעימה לי, תואמת את ההגדרות שלי, ואם אני נעימה לו, איך הוא מגיב לי. החופש, הקבלה, הצבעוניות, כל אלו קצת הולכים לי לאיבוד. איך אני מביאה את כל הרגשות היפים האלו שיש לי בפנים אל העולם האמיתי, מתרגמת אותם למעשים, ופשוט נותנת לדברים להיות?

     

    נורית אומרת שאני רוצה קשר "על יבש"


    להכניס קצת אוויר למערכות יחסים (צילום: Shutterstock)

     

    נורית מציעה שאתקשר עם הבחור שמולי ואספר לו על הפחדים שלי, ואני אומרת שכבר ניסיתי את זה בעבר, אבל זה תמיד יוצא ביקורתי משהו. "תתקשרי את עצמך", אומרת נורית, "לא אותו". "אל תאמרי לו מה לא בסדר בהתנהגות שלו, ספרי לו על ההתמודדויות שלך". אני מבינה שזה נכון.

     

    נורית מעירה את תשומת ליבי לכך שכפי שכבר דיברנו בעבר, יושבת לי בפנים, כמו לכולנו, ילדה קטנה שהרבה פעמים בתחילת קשר היא מבוהלת ולא רוצה לתת אמון, מפחדת לתת הזדמנות אמיתית. "את לא בדיוק מצטיירת כילדה מבוהלת ביום יום", אומרת נורית, וזה נכון, אני כל כך משתדלת להיות מלאת ביטחון עצמי, חזקה ואמיצה כדי להתנהל ביום יום שלי.

     

    ואז אני מגיעה לקשר, ורוצה מישהו שיראה גם את הילדה הקטנה והמבוהלת שבי, יראה אותה ויסעד את הפחדים שלה, ואני צריכה לספר לו את זה כי כנראה שבעצמו, הוא לא יראה אותה.

     

    "את רוצה קשר על יבש", נורית אומרת לפתע, ואני מבינה כמה שזה נכון. כן, אני מעדיפה קודם להכיר את הבחור ורק אז, אחרי שאבין אם הוא מתאים לי או לא, אם אני מתאימה לו או לא, אם יש סיכוי שזה יעבוד בשביל שנינו, רק אז אני מוכנה ורוצה להיכנס לזה באמת. זה לא יכול לעבוד ככה, ברור שלא, השאלה היא איך אני מסבירה את זה לילדה הקטנה שמנהלת אותי מבפנים?

     

    פתאום אני מתחילה לחשוב על שוקולד אוויר

    אני מבינה לאט לאט שהביקורתיות שלי גם מגנה עליי, מבקשת למנוע ממני להיפגע, אך מהצד השני היא גם חונקת אותי  ומונעת ממני לחיות. זו לא דרך לחיות, וזו לא דרך לחפש אהבה.

     

    וככה פתאום, באמצע הפגישה, אני מתחילה לחשוב על שוקולד אוויר. אני בכלל לא אוכלת שוקולד, כבר כמה שנים טובות, אבל כשאכלתי שוקולד, זה היה אחד הסוגים האהובים עלי. משהו בניגוד בין הכבדות של השוקולד, לבין הקלילות של האוויר, הבועות שנוצרות בתוך המסה הכבדה, יצרו בעיניי קסם שאין טעים ממנו.

     

    והנה, זה מה שנורית מבקשת ממני לעשות עכשיו. להיות שוקולד אוויר. לקחת את כובד הראש בו אני מתייחסת לחיים, לעצמי ולקשרים, לכל דבר בעצם, ולהכניס לשם קצת אוויר. לקחת מזה מרווח. הרעיון הזה נשמע לי כל כך קסום, שאני לא יודעת עדיין איך אוציא אותו אל הפועל (בעיקר להתבונן, אומרת נורית אחר כך, להתבונן בעצמי ובחיים).

     

    הרעיון הזה נשמע לי כל כך נכון, שאני ממש מתחילה להרגיש כאילו אני נהפכת לשוקולד אוויר. מתוקה, מתוקה, טעימה, טעימה, וגם קלילה, קלילה. טוב, נו, אם אני לא אוכלת שוקולד, לפחות אהיה שוקולד. ועוד שוקולד אוויר, נשמע לי טוב.

     

     


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המטרה: להיות שוקולד אוויר. שירי זולברג
    צילום: ישראל קליוסטרו
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים