סולמות ונחשים: איך מנסה ישראל לשפר מעמד?

נובמבר 2010, האיטי. מאות מקומיים צובאים על בסיס או"ם כ-250 ק"מ צפונית לבירה פורט-או-פרינס, עקב דיווחים כי החיילים הנפאלים המוצבים במקום הביאו עמם את מגיפת הכולרה לאי מוכה רעש האדמה. החיילים, 170 במספר, מזעיקים עזרה וכוח מיוחד של 21 שוטרים איטלקים וישראלים מגיע עם נגמ"שים למקום.

"הם כבר היו באמצע הדרך ללינץ'. המראות הזכירו לי את האינתיפאדה בשיאה", סיפר ל-ynet סנ"צ מאיר נמיר, מפקד משלחת השוטרים ששהתה בהאיטי במשך שלושה חודשים וחצי וזכתה לשבחים ועיטורים רבים על תפקודה. "היתה שם אלימות ברוטאלית. אבנים, הצתות וירי. השתמשנו באמצעים לפיזור הפגנות ואפילו בגז מדמיע. על אף שהיינו בסך הכל 14 ישראלים, הערך שלנו היה גבוה אלפי מונים. לקראת עזיבתנו, החיילים הזרים שאלו את מפקד הכוחות אם אפשר להביא עוד ישראלים", נזכר סנ"צ נמיר.

דגלי ישראל ואיטליה בהאיטי

שליחת כוח השיטור להאיטי הוא רק דוגמה אחת לתהליך שמוביל משרד החוץ בשנים האחרונות, ועיקרו הגברת מעורבותה של ישראל בסדר היום הגלובלי. הטיפול בסוגיות שמעבר לגבולות המדינה איננו צעד מובן מאליו לישראל, שבאופן מסורתי נוהגת לראות באו"ם כגוף עוין ובוחרת להתרחק מנושאים רבים שהוא מבקש להוביל. "או"ם שמום. לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים", אמר ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. גישה זו לא השתנתה במשך עשורים רבים. 

אז מה יש למדינה ששמה עולה על סדר היום של מוסדות האו"ם לעתים קרובות, ולרוב בנסיבות לא מחמיאות, לחפש בארגון כזה? נראה כי בבסיס המעבר מבדלנות למעורבות עומדת הסיסמה "אם אינך יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם", המקודמת על-ידי האגף לארגונים בינלאומיים (ארב"ל) במשרד החוץ.

"הפנמנו שהאו"ם איננו גוף שמקבל רק החלטות אנטי-ישראליות, אלא גם הרבה דברים נוספים. יש סוגיות כגון מלחמה במגפות, מדבור ושינויי האקלים שממשלה לבדה לא יכולה לפתור ויש צורך במאמץ גלובלי", מספר סמנכ"ל האגף, אביתר מנור. "יש דברים שהתמקצענו בהם. היינו מדינה מתפתחת הבנויה על חקלאות והיום אנחנו מעצמת היי-טק. אנו רואים באו"ם מכשיר לקידום מומחים ישראלים ופעילות כלכלית. זה גם לא פשע להשתמש בדברים החיוביים שאנו עושים כדי לחזק 'עוצמה רכה', ולהראות שאנחנו לא רק נטל על האו"ם. אנחנו מהווים גם דברים חיוביים".

על הכוונת: מועצת הביטחון

מעמדה הבינלאומי של ישראל מושפע באופן ישיר מפעולותיה המדיניות, לחיוב ולשלילה. בתקופות רגיעה של השתלבות אזורית והישגים מדעיים וכלכליים, מצליחה ישראל באופן טבעי להגיע לשיתופי פעולה נרחבים יותר. בתקופות של הסלמה או בהיעדר תוכנית מדינית ומשא ומתן - עוברת ישראל לעמדת בידוד. "סולמות ונחשים", נוהגים לכנות את התופעה במשרד החוץ. כעת, בשעה שישראל נמצאת בתקופת שפל מדיני מהחמורים שידעה, מנסים בירושלים בכל דרך למנף את המוסדות הבינלאומיים לשיפור מעמדה בעולם.

"אנחנו משלמים מדי שנה כ-44 מיליון דולר דמי חבר לאו"ם ולכוחות השלום – 0.382% מתקציב האו"ם. אנחנו מדורגים 32 מתוך 192 ברשימת המדינות וזה המון", מספרת מירב אילון-שחר, מנהלת המחלקה לעניינים מדיניים באו"ם. אך למרות הקושי הרב בבחירת דיפלומטים ישראליים לתפקידים יוקרתיים באו"ם, ההשקעה הישראלית כבר מניבה תוצאות. "מ-2012 נהיה בפעם הראשונה בוועד המנהל של UNDP (תכנית הפיתוח של האו"ם), ומ-2013 בפעם ראשונה בוועד המנהל של UNICEF (סוכנות הסעד לילדים)", מספרת אילון-שחר.

גולדה מאיר בפעילות מרכז כרמל בראשית שנות ה-60 (צילום: איציק יונה) 

גוף נוסף שעליו שם משרד החוץ תשומת לב רבה הוא UNWOMEN - הגוף לענייני מגדר של האו"ם שנולד לאחרונה. בירושלים כבר החליטו להגדיל פי 10 את גובה ההשתתפות הישראלית בדמי החבר, בתקווה להיבחר לוועד המנהל כבר ב-2014. על הפרק עומדות גם חברות בוועד המנהל של אונסק"ו - ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם - ולא מתביישים לפנטז אפילו על המוסד החשוב ביותר: מועצת הביטחון. "מועצת הביטחון היא הממשלה של העולם. הגוף האקסקלוסיבי ביותר. לפני 6 שנים הגשנו מועמדות ל-2019-2020, והבחירות יהיו בשנת 2018", מציינת אילון-שחר.

"הפוליטיקה היא כמו ביצה: אם אתה בפנים ולא מוצא חבל - אתה טובע. החבל שלנו הוא ההשתלבות באג'נדה העולמית ואנחנו משתמשים בכל המנופים שבידינו", מסביר מנהל המחלקה לסוכנויות מיוחדת בארב"ל, טיבור שלו-שלוסר. "בארגון הבריאות העולמי, למשל, יש לנו שם מצויין. לפני כמה שנים הצטרפנו ל'סיירת המטכ"ל' של האו"ם: קבוצה בינלאומית של מומחים לאסונות המפוזרים ברחבי העולם ומחכים לקריאה. יש לנו כיום חמישה מומחים כאלה שזמינים 24 שעות ביממה".

סוכנות הסיוע הלאומית - "מורשת בן גוריון"

אחד "הסולמות" החשובים ביותר לרשות משרד החוץ, הוא אגף מש"ב - סוכנות הסיוע הלאומית - אחד הגופים הוותיקים בעולם בתחומי הסיוע למדינות עולם שלישי ונחשב לאחד ממקורות הגאווה הגדולים ביותר שיש לישראל. לאחרונה הניח הצוות הישראלי בהאיטי אבן פינה להקמת חדר מיון חדש בטכנולוגיה ומימון ישראלי, על-פי בקשתה של הממשלה המקומית. למעשה, הצוות הישראלי הוא בין האחרונים שעוד נותרו בהאיטי אחרי רעש האדמה, בו נהרגו יותר מ-200 אלף בני אדם.

כיום, כמעט אין מדינה מתפתחת בעולם שאין בה פעילות של מש"ב, בעיקר בתחומי החקלאות, מים, רפואה וחינוך. גם בתחום העצמת הנשים, פועל מש"ב ביתר שאת: כבר ב-1961 הקימה גולדה מאיר, אז שרת החוץ, את "מרכז כרמל" בחיפה, שלדבריו של דיבון זוכה עד היום לפרסומים במדינות המתפתחות. "חשוב שיראו ישראל היא לא רק הסכסוך, היא גם תורמת לעולם. מה שתופס מדינות מתפתחות – הן היכולות, הרוח והנחישות שלנו".

במשרד החוץ מודעים לכך שתהליך "המיתוג מחדש" של ישראל בזירה הבינלאומית עדיין בחיתוליו וייקח עוד זמן רב. "אנחנו רוצים להראות מדינה שהיא רבת פנים: מעבר לסכסוך, שהוא חשוב וצריך להתמודד איתו, יש עוד פנים רבות", מסכמים אילון-שחר ושלו-שלוסר. "השוטרים ששלחנו להאיטי זו דוגמא לאחריות קולקטיבית. להשתלב כמה שיותר זה גם אינטרס מדיני כי אם נישאר בתוך 'קופסת הסכסוך' נחטא לעצמנו. צריך לעשות את המקסימום בשביל להיות אומה כשאר האומות. היום אנחנו כבר לא הילד הנזוף בפינה, אלא יושבים לבטח על המושב בכיתה".