נפתח בידיעה למטיילים בפסח: אם במקרה תיכננתם חופשה ביוסטון, טכסס, ואתם נוהגים על הכביש הראשי המחבר לאי גלבסטון ומביטים בציורי הקיר הססגוניים מהם נשקים חוף הים והביצות שבדרך, שתדעו לכם שמי שציירה אותם היא אחת משלנו. ענת רונן, שנמצאת כבר ארבע שנים ביוסטון עם בעלה אורי ובנה בן ה-15, התבקשה ע"י חברת הפקות מקומית שצבעה את גשר קוסבי לצייר על קירות הבטון שלצד הכביש הראשי. אל ענת הגיעו אנשי החברה דרך מודעה בקרייגס ליסט, ולמרות שחלפו שנים מאז עבדה בישראל כמעצבת גרפית, היא השיבה בחיוב. עד שהגיעה ההזמנה, סיפרה, היא בכלל לא ידעה שהיא מסוגלת לצייר.

"שנינו אנשים עם מוסר עבודה גבוהה ובכל זאת לא הצלחנו להתבסס בארץ. החלטנו לנסוע לבדוק את ארץ האפשרויות". רונן בפעולה

את ציורי הקיר הענקיים ציירה ענת במשך שמונה ימים, כשלידיה חולפות מכוניות במהירות של 65 מייל לשעה. אבל העבודה לא הרתיעה את ענת אלא רק הגבירה את הביטחון העצמי שלה ואת ההכרה שהיא אכן נמצאת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. את המודעה בקרייגס ליסט פירסמה מתוך מצוקה כלכלית, לאחר שהמשפחה עזבה את פלורידה, שם זכתה לוויזת עבודה מאחת החברות הישראליות המקומיות. אבל מכיוון שהשידוך לא ממש הצליח והם לא אהבו את מיאמי, החליטו בני הזוג, הוא מקיבוץ משמר העמק והיא מטבעון, לנסות את מזלם ביוסטון, טכסס. מדינה גדולה, כך חשבו, עם הרבה אפשרויות.

כמהגרים טריים נאלצו בני הזוג למצוא עבודות מזדמנות. אורי מצא עבודה כהנדי מן וענת פנתה לעיצוב גרפי. בשנת 2008 קיבלה להפתעתה את ויזת האמן שהגישה כמה חודשים קודם לכן והחלה לעצב אתרים ולהעניק שירותים גרפים. ההנחה שלה בעניין האפשרויות התגלתה כנכונה לאחר שההצעות התחילו להגיע בעקבות ציורי הקיר שציירה על הכביש הראשי. לא מזמן היא הוזמנה לצייר שלט פרסומת למשקה אנרגיה חדש של ד"ר פפר, הניצב ליד איצטדיון הבייסבול שבעיר וגם מחברת האופנה "נימן מרכוס" פנו אליה וביקשו שתצייר להם שלט. מחג ההודיה ועד כריסמס, שהוכרז כחודש אימוץ חיות בטכסס, ציירה ענת חתולים וכלבים בבגדי סנטה קלאוס על קיר גדול שליד אחד המלונות. ענת מספרת שאת היום היא מתחילה בשעה חמש וחצי לפנות בוקר ומסיימת בעשר וחצי בלילה. ביום שני השבוע היא עבדה על פרויקט ציור קיר של צמחים שגדלים בעיר, אותו קיבלה מביה"ס מונטיפיורי. על השאלה למה כל כך רצתה להגיע לאמריקה השיבה ענת שזה היה בעקבות חשבון נפש שערכו היא ובעלה אחרי חמש שנים של עבודה קשה".

"שנינו בני ארבעים ולפני חמש שנים ישבנו וערכנו לעצמנו שאלון. שאלנו את עצמנו האם אנחנו מרוצים מהחיים שלנו וממה שהצלחנו להשיג. אחרי שעשינו רשימה התשובה שלנו הייתה שלילית. שנינו אנשים עם מוסר עבודה גבוהה ובכל זאת לא הצלחנו להתבסס בארץ. החלטנו לנסוע לבדוק את ארץ האפשרויות".

עכשיו שדברים מסתדרים, מה החלום הבא?

"לקנות מכונית RV ולנסוע לטייל בארה"ב".

פגשתם במקרה את בוש?

"אבא שלו גר לא רחוק מאתנו, את בוש הבן לא פגשנו".

מה אתם עושים בפסח?

"בטח לא נעשה כלום, פסח זה החג הכי לא אהוב עלינו. עם המצות, הצפיפות בדרכים והמחוייבות לפגוש את כל בני המשפחה".