מדע הטוב והרע
האם הטבע יכול ללמד אותנו מה עלינו לעשות? האם נוכל להסיק מנתונים "יבשים" על הערכים המוסריים הנכונים? יתכן שלא, אולם עלינו להמשיך לנסות. גם המדע מתגייס
עלינו להביע ספקנות אל מול החלוקה הזאת. אם אי אפשר להעמיד את העקרונות המוסריים ואת הערכים על בסיס האופן שבו הדברים מתנהלים בפועל, כלומר על המציאות, אז על מה צריך לבסס אותם? כל הערכים המוסריים חייבים להתבסס בסופו של דבר על הטבע האנושי.
בספרי "מדע הטוב והרע" בניתי טיעון מדעי לכך שלתחושות המוסריות יש בסיס אבולוציוני והראיתי כיצד המדע יכול לתרום להחלטות מוסריות. כמין של פְּרימָטים ("יונקי על") חברתיים פיתחנו במהלך האבולוציה חוש עמוק המבדיל בין טוב לרע המשמש אותנו כדי להדגיש ולתגמל הדדיות ושיתוף פעולה ולהפחית ולהעניש אנוכיות מופרזת וטפילות. מערכות החוקים של החברות האנושיות בנויות על בסיס מערכות החוקים של הטבע האנושי.
לרווחת כולם
תחום מדעי חדש, נוירו-אתיקה, מבוסס על האתיקה האבולוציונית הזאת. המייצג האחרון של התחום הזה הוא הספקן חד-העין והכותב המשכנע סאם האריס, חוקר מדעי העצב שמקעקע את חומת הרצוי והמצוי בספרו "הנוף המוסרי".
הטיעון של האריס הוא עיקרון ראשוני המבוסס על ראיות ניסיוניות רבות מאוד השזורות בחוט מחשבה מהודק ומנומק. העיקרון הראשוני של האריס הוא שמירה על רווחתם של יצורים בעלי מודעות. מן העיקרון הזה אפשר לבנות מערכת של ערכים מוסריים, המבוססת על המדע, שבה אנו קובעים באופן כמותי אם גורם כלשהו מגביר רווחה או מפחית אותה.
למשל, שואל האריס, האם נכון להכריח נשים ללבוש שק ולהתיז על פניהן חומצה בעוון ניאוף? לא צריך מדע גבוה - וגם לא דת, כפי שהאריס מעיר בחריפות - כדי להסיק ש"ערכים תרבותיים" כאלה מפחיתים את רווחתן של הנשים הנענשות ולכן הם אינם מוסריים.
הדוגמאות האלה הם הפירות התלויים על ענפיו הנמוכים של עץ הדעת טוב ורע, ולכן גם המדע וגם הדת אינם מתקשים לקטוף את הבשלים שבהם ולקבוע בבטחה שפעולות מסוימות, כגון שקר, ניאוף וגנבה הן חטא משום שהן הורסות את יחסי האמון בין בני אדם התלויים באמירת אמת, בנאמנות ובכבוד לרכוש. אך כשמטילים על הסוגיות המוסריות האלה מטען פוליטי, כלכלי ואידאולוגי, מתרוממות גבעות בנוף המוסרי הזה.
לגשר על הפער
תכנית המוסר מבוססת המדע של האריס היא תכנית אמיצה שאני מאמץ בלב שלם. אבל כיצד נפתור סתירות בנושאים בוערים, כמו למשל מִסים? הנוף המוסרי של האריס מאפשר את קיומם של פסגות ועמקים ויותר מתשובה נכונה או שגויה אחת לדילמות מוסריות. ולכן ליברלים ושמרנים, שמאלניים וימניים, ירוקים וכתומים יכולים להתקיים זה בצד זה על פסגות נפרדות.
אני דוגל בגישה של "חיה ותן לחיות", אבל מה קורה כשרוב השוכנים על פסגות רבות מעבירים חוקים הכופים על המיעוט השוכן על פסגות אחרות לעזור ולממן תכניות לרווחה חברתית לכולם? לא סביר שנתונים מדעיים נוספים יפתרו את הבעיה.
שאלתי את האריס לדעתו על הבעיה האפשרית הזאת. "חיה ותן לחיות היא לעתים קרובות גישה חכמה למזער עימותים בין בני אדם", הוא מסכים. "אבל היא פועלת רק כשההימור אינו גבוה מדי או כשהתוצאות הסבירות של התנהגותנו אינן ברורות. לומר ש'לא סביר שנתונים מדעיים נוספים יפתרו את הבעיה' זה כמו לומר שלמעשה שום דבר לא יפתור אותה: מפני שהחלופה היחידה היא לטעון טענות בלי להסתמך על עובדות.
אני מסכים שאנו מוצאים את עצמנו במצב כזה מדי פעם, לעתים קרובות בשאלות כלכליות, אבל אין בכך כדי להעיד אם יש להן תשובות נכונות או לא".
אני מסכים. העובדה שאיננו יכולים להעלות על דעתנו כיצד המדע יכול לפתור סוגיה מוסרית כלשהי אינה ראיה לכך שהסוגיה אינה פתירה. מדע הוא אמנות העוסקת בסוגיות בנות פתרון, ועלינו להשתמש בו היכן שנוכל.
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת www.skeptic.com
הכתבה התפרסמה בגיליון אפריל-מאי של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.
לפנייה לכתב/ת 
