יום ראשון הארור

מה יכול בנאדם לאכול והרי הוא רק בנאדם? רבות התחבטתי בשאלה הזאת. נכון שעם השנים הקיבולת והיכולת לא מה שהיו, נכון שהזמנים המאושרים בהם יכולתי לבלוס 2 מנות שווארמה ולהמשיך בעמל יומי כרגיל חלפו לבלי שוב, אבל עדיין, חברים, מסוגל אני לתת פייט שלא מבייש צעירים ואכלנים כפייתיים. אבל יום הראשון הזה עליו מדובר כמעט שבר אפילו אותי.

סיפורנו יתחיל הפעם בשבת. שבת בבוקר יום יפה. הגברת גולשת מצוקים בגליל, אני גולש מהמיטה וגורר את עצמי לחדר הכושר. ישנם ימים שאני לא כל-כך סוחב בהם בבוקר ולא בגלל שהלכתי לישון מאוחר (אולי בגלל ששתיתי יותר מדי). התאוששתי לאיטי, מביט במשקולות, הן מביטות בי בחזרה, שותה קפה ו... כלום. אין סטארטר. לוגם משקה אנרגיה ועדיין חצי סטארטר. נשכב על הספסל ומתחיל לדחוק. אולי המשקה, אולי הירידות של נועם המדריך "ככה בחיים לא תגיע למר עולם ל-seniors" ואולי מנסיוני שעם האוכל בא התאבון, אני שורד את האימון.

מתקלח לאיטי, שום תוכנית אטרקטיבית לא מגיעה דרך הסלולרי. אני מכיר רק דרך אחת לצאת מהמשבר הזמני: חצי לחם שיפון, חצי קופסה ממרח גבינה בולגרית (התחליף לחמאה בימים בהם אני מאוכזב מגזרתי), אחד הפוך ענק וסרט אקשן על הכורסה מול המסך.

אני ממתין לגברת בתחילת השוק. ממול מאפייה תימנית. יושבים, מזמין מים. מה זה קובנה? אני מתעניין, שכן שמעתי את השם מספר טעמים. תטעם, מזמין המוכר בחיוך תימני ומניח לפני משהו שנראה כמו חצי חלה, פריך מבחוץ, רך עם ניחוח מהמם מבפנים, לצד ביצה, רסק, חריף וטחינה. טוב, לא נעים לסרב, טעמתי את הכל. זוחל הביתה, נמרח על הכורסה בתקווה לעיכול שלו של מספר שעות. או אז מודיעה לי הגברת שבערב חוגגים אפילו לא זוכר מה ויוצאים לאכול. כמעט קרסתי. הקובנה התיידדה עם לחם השיפון מאתמול ושתיהן שמחו להתוודע לסמבוסק. זה סופו של כל זללן, אמרתי בהשלמה.

ערב נפלא של אוכל ואווירה בתרנגול... הכחול - הליכה רגלית של יותר משעה על גדול הירקון, אספרסו כפול, סיגר, פעמיים מקלחת והרבה אפטר-שייב ואני מוכן למשימה. הביטי, הסברתי לגברת, חייל ותיק בהנאות החיים יודע להתאושש בזמן ולתפקד תחת תנאי לחץ. הגענו ל'תרנגול הכחול' במתחם G הנוצץ. נתחיל מזה שאהבתי את האווירה מאוד. אדני רכבת, הרבה עץ טבעי ובכל זאת לא כבד מדי. מרפסת ענקית שאפשר לקחת אליה את הקפה צופה אל העיר, הרבה אורות ורואים עד רידינג. יש שם הכל: בר עם אחלה אווירה וחדר פרטי שהוא האגף השקט יותר, שם הושבנו אנחנו, חבורה של 15 איש.

על השולחן הונחו, על קרש עץ: לחם וחמאת זיתים, בריוש מעולה, קלוי ופריך מבחוץ ונימוח מבפנים, עם שלל ניחוחות של שמרים וחמאה, פוקצ'ה ועוד. כחמישה כאלו חוסלו במהלך הערב. האם ייתכן שפחמימות הן המצאה של השטן?

ליקר אוכמניות חביב, לא מתוק מדי שהוגש לשולחן בשייקר ונמזג לכוסות בהן יש קרח ואוכמניות טריות, עזר לכולם לפתוח את התיאבון ומצב הרוח. לי זה עלה בעוד 2 בריושים שחיסלתי.

עוף ממולא ותמיד טעים (צילום: shutterstock)

תרנגול ממולא באורז ובשר טלה

כבר ניסיתי למלא עופות עם כמעט כל מה שזז: החלפתי את הבשר הטחון בכבד עוף, הוספתי חמוציות, תבלינים אקזוטיים כמו קינמון, אבל תמיד אני חוזר לגרסה הבסיסית הזאת. כל מה שצריך ליד זה לימון טרי. לידיעתכם, השילוב של עוף וטלה תמיד יוצא לי קטלני.

המרכיבים:

1 כוס אורז

400 גרם בשר טלה טחון, לא רזה במיוחד

1/2 כפית מלח

1/2 כפית פלפל

1/2 כפית פפריקה מתוקה

1 בצל קצוץ

1/4 1 כוסות מים

2 כפות צנוברים

3 כפות + 1/2 כוס שמן זית

אופן ההכנה: 

1. מתבלים את העוף מבפנים ומבחוץ במלח, פלפל ופפריקה.
2. שוטפים את האורז במסננת ומשרים כ-15 דקות במים, מסננים.
3. מחממים במחבת את שמן הזית, מזהיבים את הבשר ומטגנים מספר דקות. מערבבים פנימה את האורז המסונן, עוד מעט מלח ופפריקה ובוחשים עד שגרגרי האורז יצופו בשמן.
4. מוסיפים את המים, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כ-15-20 דקות.
5. קולים את הצנוברים על מחבת יבשה מספר דקות ומוסיפים לאורז.
6. ממלאים את העוף בתערובת, סוגרים את שני הצדדים, אפשר בקיסמים או בחוט תפירה.
7. במחבת מוסיפים עוד כ-1/2 כוס שמן זית ומטגנים את העוף לאט לאט מכל הצדדים. מעבירים לתבנית, מחממים תנור ל-180 מעלות, צולים כ-35-40 דקות כשהחזה כלפי מעלה, הופכים וממשיכים עוד כ-45-50 דקות.
8. מניחים על קרש או על צלחת הגשה, מצננים מספר דקות, מחלקים למנות ומגישים.
   

• לאתר של רפי אהרונוביץ'