דיני הוראה

לפני עשרים שנים, היה דרור אלון עורך דין צעיר בתחילת דרכו. כבר באותם ימים ידע בוודאות שהוא לא רוצה להזדקן במקצוע. "החיים קצרים מידי כדי להעביר אותם בהתנסות אחת" ,הוא טוען. שיעור מזדמן שהעביר בגן של ביתו הצעירה, פתח לו את התיאבון לעסוק בתחום ההוראה. הוא החליט לבצע הסבה אקדמאית ונשאב לתוך מערכת החינוך בה הוא נמצא עד היום.

במקביל, למרות שעות העבודה הרבות והעומס, אלון לא הפסיק לרגע לתפקד כעורך דין. "אני רואה חפיפה רבה בין שני המקצועות; במקום אחד אני מופיע באולם בית משפט מול שופטים, בני משפחה וכל הצדדים המעורבים, ובבית הספר אני מופיע מול תלמידים. בשני המקרים אני חייב להיות חד מחשבה, ערני ובעל יכולת וורבלית גבוהה".

לא אחת הוא לוקח סיטואציה כמו מריבה בכיתה ויוצר סביבה משפט מדומה. "כחלק משעורי חינוך אני מביא גלימות לתלמידים, פטיש שופט וספרי חוק. חלק מהתלמידים הופכים לתובעים וחלק לנתבעים וכולנו דנים על המקרה".

מקצוע עם משמעות וסיפוק

"חשוב להדגיש שככל שיגיעו אנשים מתחומים רבים ומגוונים כמו עריכת דין, ראיית חשבון, טכנולוגיה, ביולוגיה והייטק, ויעשו את המעבר לתחום החינוך, כך הדור הבא שלנו יהיה דור מוצלח יותר" אומר אלון. "אי אפשר להשאיר לאחרים לעשות את זה. כל אחד חייב לתרום את חלקו ואפילו במעט".

ואכן, מסתבר כי בשנתיים האחרונות קיימת עליה בתחום הסבת אקדמאים להוראה. פרופ' ציפי ליבמן, משנה לתכנון ופיתוח במכללת סמינר הקיבוצים טוענת כי ההסבר לכך טמון בכך שאנשים לא בחרו ללמוד את המקצוע שהם באמת רצו. "לאחר ניסיון של פרק זמן בחיים אנשים מבצעים חשיבה מחודשת ושואלים את עצמם שוב - מה ירצו לעשות כשיהיו גדולים. מידי שנה מצטרפים כ-250 סטודנטים לתוכנית לימודים מיוחדת שנמשכת בין שנה לשנתיים ומיועדת לאנשים בעלי תואר המעוניינים לעשות הסבה להוראה לאחר שעסקו או למדו מקצוע כלשהו בעבר. עושה רושם שמעבר למשכורת החודשית אנשים מחפשים מקצוע עם משמעות וסיפוק".