שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכי מטוקבקות
      מעמד הביניים קורס? אולי רק בטלוויזיה
      63% מתושבי ישראל מרוצים מחייהם בישר סקר בינלאומי בשבוע שעבר. האמת, את הטענות הקשות על "שחיקה" ו"קריסה" של מעמד הביניים, משמיעים אלו שלא מוכנים לשאת בנטל. רוב הציבור עובד קשה ודווקא נהנה מהחיים

      בחודשים האחרונים מתפרסמות כמעט מדי יום הצהרות של פוליטיקאים ושל פעילים חברתיים שמזהירים מפני קריסתו הקרובה של מעמד הביניים. רואי השחורות מתראיינים בעיתונים, באתרי האינטרנט ובאולפני הטלוויזיה ומצהירים שהנה או-טו-טו ציבור השכירים יתמוטט ולא יוכל להמשיך לשאת על גבו את כל המשק.

       

      לדבריהם, אם מעמד הביניים יקרוס, כל כלכלת ישראל תתערער מאחר שמעמד הביניים הוא היחיד שיוצא מדי בוקר לעבודה, תורם לתפוקה הלאומית, משלם מסים, ומשרת במילואים.

       

      מי מבלה במסעדות ובמופעים?

      האומנם זו תמונת המצב האמיתית של מעמד הביניים? אנשים קשי-יום שנושאים על גבם את כל המשק והם על סף קריסה? האם מאות האלפים שמבלים ושמחים מדי ערב בפאבים, במועדונים, במופעי מוזיקה ענקיים, בתיאטראות, בבתי הקולנוע, בחוף הים ובאתרי הטבע והנופש, אינם משתייכים למעמד הביניים?

       

      האם המסעדות הטובות שקשה למצוא בהן מקום פנוי (בערים הגדולות - אך גם במושבים ובכפרים שבגליל ובנגב) מאוכלסות רק על ידי עשירים? האם המלונות היקרים והצימרים האופנתיים אינם עמוסים במרבית ימות השנה במשפחות שמגיעות במבצעים של וועדי עובדים? האם עשרות אלפי המכוניות החדשות שנעות על כבישי הארץ שייכות רק לעשירונים העליונים?

       

      חברת המחקרים וסקרי-דעת הקהל "גאלופ" הבינלאומית פרסמה בשבוע שעבר תוצאות של סקר שבדק את מידת האושר של התושבים ב-124 מדינות בכל רחבי העולם. "מדד האושר" של גאלופ נקבע על-סמך מדגמים מייצגים של תושבים בכל אחת מהמדינות שנסקרו.

       

      למרבה הפלא, ישראל דורגה במקום השביעי במדד האושר העולמי. גבוה יותר מארה"ב, הולנד, בריטניה, צרפת ואפילו גבוה מנסיכויות הנפט העשירות - קטאר ואיחוד האמירויות. זאת למרות המתח הביטחוני המתמיד, השחיתויות בצמרת הפוליטית, החום המעיק בקיץ, נטל המס הגבוה, מחירי הדירות המאמירים, והפערים הכלכליים והחברתיים.

       

      מובטלים מתוקשרים היטב

      תוצאות הסקר מעידות אולי יותר מכל על הפער הגדול בין מה שתושבי ישראל חושבים על מצבם הכלכלי האישי והחברתי, לבין מה שמתפרסם כמעט מדי יום בתקשורת.

       

      אלה שמתריעים מעל כל במה מפני "שחיקת מעמד הביניים", לא מוכנים שיבלבלו אותם עם עובדות. הם עושים יד אחת עם אמצעי התקשורת ומציגים סיפורים אנושיים נוגעים ללב על משפחות מצוקה מעיירות פיתוח שמתפרנסות בדוחק מקצבאות ביטוח לאומי.

       

      האם משפחות אומללות אלה באמת מייצגות את כל ציבור המובטלים? גם את אלה שמסרבים לצאת לעבודה ומעדיפים לחיות מקצבאות? רק באחרונה שמענו על מלון חדש שנפתח במצפה רמון, ישוב עם שיעורי אבטלה גבוהים, שלא הצליח למרות מאמציו לגייס מספיק עובדים מקרב המובטלים המקומיים.

       

      במקום לבדוק כיצד ייתכן שישנם כיום בישראל עשרות אלפי מובטלים כאשר המשק משווע לידיים עובדות ומוצף בעובדים זרים, מציגים בטלוויזיה מובטלים שטוענים בפנים מיוסרות שהם לא מצליחים למצוא עבודה.

       

      נכון, מרבית העבודות שמוצעות למובטלים הן עבודות לא-מקצועיות בענפים כמו מלונאות, מסחר ושירותים – ולא בהייטק, בבנקאות או בשוק ההון. נכון גם שהמשכורות בעבודות אלה אינן גבוהות בהרבה משכר המינימום וכמובן שאינן כוללות משרד ממוזג, כיסא מנהלים ורכב צמוד. אז מה?

       

      האם עדיף לחיות מקצבאות וממענקי אבטלה במקום להשתכר בכבוד? מדוע העולים שהגיעו בהמוניהם מברית המועצות לא התביישו בתחילת דרכם בארץ לעבוד בניקיון רחובות ובכל עבודה מזדמנת אחרת עד שמצאו עבודה שמתאימה יותר להשכלתם ולכישוריהם המקצועיים?

       

      התקשורת מחפשת את החריגים

      אין עבודה שלא מכבדת את בעליה. אם לפני שלושים שנה עבודת מלצרות לא נחשבה כ"עבודה-מכובדת", היום מתמודדים על כל משרה של מלצרות שלושה או ארבעה צעירים, בעיקר סטודנטים. אלה עובדים קשה, במשמרות של יום, ערב ולילה, מתפרנסים יפה מעבודתם, ומממנים בדרך זו את הנסיעה לחו"ל אחרי הצבא או את לימודיהם במכללות ובאוניברסיטאות.

       

      אי אפשר להאשים את אמצעי התקשורת בהטיה מכוונת של תמונת המצב. הרדיו הטלוויזיה והעיתונות, מעצם טבעם, מחפשים סיפורים אנושיים חריגים ונוגעים ללב שיגדילו את הרייטינג שלהם. סיפורים על משפחות נורמטיביות שעובדות קשה ומצליחות להתקדם כלכלית וחברתית לא מביאים קוראים לעיתונות ולאתרי האינטרנט ולא מושכים צופים לטלוויזיה.

       

      חשוב להדגיש שלא כל השכירים ממעמד הביניים מסתבכים בהרפתקאות כלכליות ובחובות כבדים, כפי שניתן אולי להתרשם בטעות מתוכניות טלוויזיה פופולריות כמו "משפחה חורגת" בהנחייתו של אלון גל.

       

      מפיקי התוכנית עובדים קשה כדי למצוא את החריגים ולהציג משפחות שיש להן עיניים גדולות מדי, שנקלעו לחובות כבדים ושלא יודעות להסתדר בחיים. תמונה אובייקטיבית של משפחות מהמעמד הבינוני העמל, הבונה, המגדל משפחה, המבלה והשמח בחלקו – לא תביא את הרייטינג המיוחל ולכן היא לא תוצג לעולם.

       

      מקום שביעי במדד האושר העולמי אינו דבר של מה בכך. הרוב הדומם של המשפחות בישראל אמר את דברו. המדגם המייצג של המשפחות הישראליות שהצהירו בסקר העולמי שהן מאושרות ושמחות בחלקן הן ותיקות וצעירות כאחד. משפחות של שכירים שבהן שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה, וכשצריך לוקחים עבודה נוספת להשלמת הכנסה. משפחות שלא נעזרות בקצבאות, לא מתחמקות משרות מילואים, לא מעלימות מסים, ולא מנסות לתחמן את כל הסובבים אותן. משפחות שתורמות ככל יכולתן לקהילה, בונות את עתידן ומאושרות. כן – מאושרות ונהנות מהחיים.

       

      הכותבת היא מרצה בחשבונאות ומימון, ביה"ס למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      עובדים קשה ומרוצים
      צילום: Index open
      גלי אינגבר
      מומלצים