שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מצוקת הרפואה בדרום: 30% פחות רופאים ואחיות

    כך עולה מנתונים שהוצגו לקראת "כנס מצפה רמון לשיוויון בבריאות", שנערך היום לראשונה. מטרת הכנס: לגבש תוכנית פעולה שתוביל לשינוי. "הפערים המשמעותיים פוגעים בבריאות התושבים", אומר אחד המארגנים

    האם יוזמה חדשה תוביל סוף סוף לשינוי מצב הרפואה בנגב? בשנים האחרונות נהנה הנגב מתנופה כלכלית, הכוללת אזורי תעשייה מתקדמים, חממות טכנולוגיות וחברות ענק הבוחרות להקים בו מרכזי פיתוח, יחד עם יזמים פרטיים שמעוניינים לנצל את הפוטנציאל הטמון באזור. לצד זאת, דווקא התשתית הרפואית נותרה מאחור. היום (ה') יתקיים כנס "מצפה רמון לשוויון בבריאות". הכנס נערך ביוזמת המרכז לחקר מדיניות הבריאות בנגב, בראשו עומד ד"ר נדב דוידוביץ', אפידמיולוג ורופא בריאות הציבור, וביוזמת קרן מיראז' לפיתוח הנגב והמשרד לפיתוח הנגב והגליל.

     

    מטרת הכנס היא דיון בדרכי ההתמודדות עם הפערים בבריאות בנגב, והתווית תוכנית פעולה יישומית ורב-שנתית. משתתפי הכנס, אנשי רפואה ואקדמאים, החליטו להתאחד יחד ולנסח את אותה תוכנית פעולה לצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה.

     

    תקנים של רופאים נותרים לא מאויישים

    ד"ר יצחק אבנד, המנהל הרפואי של מחוז דרום בקופת החולים "מכבי", היה שותף לגיבוש נייר העמדה בנוגע לתשתיות וכוח אדם. ד"ר אבנד גר כיום בנס ציונה, אך בשנות ה-80 הוא ורעייתו התגוררו בירוחם. "באותה תקופה התוועדתי לראשונה למושג פריפריה", הוא מסביר. "יש בעיות בריאות קשות שנובעות מכמה גורמים, ביניהם רמה נמוכה של תשתיות בריאות, היקף נמוך של כוח אדם במקצועות הבריאות, ובעיקר רופאים ואחיות".

     

    בחודשים האחרונים ישבו במשרדו של ד"ר אבנד נבחרת של רופאים ואקדמאים בניסיון לגבש את נייר העמדה.

    "היוזמה הייתה של מספר חברים מהאקדמיה. יחד עם עוד חברים רבים, מקופות החולים וממשרד הבריאות, ויחד עם מנהל בית החולים סורוקה והנהלות של הכללית ומכבי, עסקנו במיפוי המצב הקיים ואיסוף חומרים".

     

    תמונה קשה, אך מוכרת להכאיב בעבור תושבי הדרום עולה מתוך הניירות שגיבשו: תקנים רבים של רופאים (מומחים ומתמחים) ושל כוח אדם סיעודי בנגב בלתי מאוישים. מגמה זו הולכת ומחמירה עם השנים. שיעור הרופאים והאחיות בנגב עומד על 2.1 ו-3.7 לכל אלף נפש בהתאמה, בהשוואה ל-3.3 ו-5.1 ברמה הארצית. במערך הרפואה בקהילה הבעיה אף חריפה יותר, בפרט בתחנות לאם ולילד, שם המחסור בכוח אדם הביא לסגירה של תחנות.

     

    המרכז הרפואי-האוניברסיטאי סורוקה קיבל בשנת 2006 את מספר הפניות הרב ביותר למחלקה לרפואה דחופה מכלל בתי החולים בישראל (195,775) בעוד שיעור עמדות הרפואה הדחופה באזור נמוך ביותר מ-50% מהממוצע הארצי (1.38 לעומת 1.93 בהתאמה). תמונה דומה עולה מבדיקת שיעור המיטות ליולדות, עמדות דיאליזה, פריסת האמבולנסים בנגב ועוד. בכולם שיעור העמדות לנפש נמוך, לעתים בעשרות אחוזים, מהממוצע הארצי, ומשרת מספר פניות גבוהות יותר ביחס לממוצע.

     

    "למרות ההמלצות - לא חל שינוי"

    "יש קונצנזוס שצריך להיות שיוויון בשירותי הבריאות", אומרת ד"ר צחית סימון-תובל, חברת סגל במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת "בן גוריון" ושותפה לכתיבת ניירות העמדה שייחשפו בכנס. "זהו כנס ראשון. מגיעים לשם אנשים מכל קצוות העשייה בתחום הבריאות. אפשר להתכנס ולהתפלפל באקדמיה על הקמת מודלים לקידום השיוויון, אבל זה יישאר תיאורטי. כאן יש הזדמנות, יש נציגים מארגונים ומערכות שונות, מרכזיות במערכת הבריאות".

     

    "על אף ההמלצות של מספר ועדות בדיקה מטעם משרד הבריאות וארגונים אחרים, לא חל שינוי בתשתיות ובמצבת כוח האדם הרפואי בפריפריה, והפערים המשמעותיים שבין הפריפריה לעומת המרכז רק הולכים ומחמירים", מוסיף ד"ר נדב דוידוביץ', יו"ר המרכז לחקר מדיניות הבריאות בנגב, אחד מיוזמי ומארגני הכנס. "אותם פערים עלולים להביא לפגיעה בבריאותם של תושבי הפריפריה. גם שביתת הרופאים הנוכחית מביאה לידי ביטוי את הצורך הדחוף בטיפול בצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה".

     

    כאשר נשאלת ד"ר סימון-תובל האם לדעתה מערכת הבריאות היא בריאה אין לה תשובה חד-משמעית. "זו מערכת מורכבת, עם צדדים חיובים ושליליים. החלק המצויין של המערכת הוא הטכנולוגיה היחסית מפותחת, השירותים שהם ברמה גבוהה. אבל ההשתתפויות העצמיות הן מאוד גבוהות".

     

    "אני מקווה מאוד שהכנס יויבל לשינוי. אם לא הייתה לי התקווה שניתן לשנות לא הייתה מצטרפת לעניין הזה", אומרת פרופסור אילנה שוהם ורדי, מהמחלקה לאפידמיולוגיה באוניברסיטת "בן גוריון". "כבר נעשו המון כנסים והיו המון דיבורים על הצרכים של הנגב וחוסר השיווין בנושא בריאות, וכל הזמן מכריזים על תוכניות כאלה ואחרות. אני מקווה שבמאמץ מרוכז נצליח להגיע לאיזשהי מסה קריטית של אנשי מקצוע שיאמרו 'כך זה לא יכול להמשיך. חייבים לעשות משהו'".

     

    אז מה ניתן לעשות? בין היתר ממליצים משתתפי הכנס ומחברי ניירות העמדה לפתוח מגמות ייחודיות בבתי הספר לרפואה, אליהן יתקבלו סטודנטים עם נתונים אישיים גבוהים, אשר ייחויבו להתמחות בדרום. כמו כן, הם ממליצים לסייע בשכר לימוד ובמתן תמריצים למי שיסיים את

    לימודיו ויעבוד באזור במשך שלוש עד שש שנים לפחות, שיפור תנאי המתמחים במרכז הרפואי סורוקה והגדלת התקנים ועוד.

     

    אחד הצעדים החשובים עליהם מסכימים המשתתפים הוא הקמת בית חולים נוסף באזור, בצומת להבים. "ללא מתן מענה הולם לכל הסוגיות עלולה מדינת ישראל למצוא את עצמה עם פערים חברתיים, כלכליים ובריאותיים שהולכים וגדלים", כותבים הרופאים והאקדמאים, "אין זו התשתית המוסרית עליה הוקמה המדינה ועליה הושתת חוק הבריאות הממלכתי".

     

    "בישראל קיימת לא רק פריפריה גיאוגרפית, אלא גם פריפריה חברתית אשר ממוקמת במרכז הארץ. מדובר באוכלוסייה נרחבת אשר סובלת מפערים בתחום קבלת שירותי רפואה", אמר בכנס מנהל המרכז הרפואי וולפסון בחולון ומי שכיהן כמנכ"ל משרד הבריאות בעבר, ד"ר יצחק ברלוביץ', "בהיותה ממוקמת נמוך בסולם הדרגות החברתי-כלכלי", המשיך ד"ר ברלוביץ', "עבור אוכלוסיה זו - המאופיינת ברמת השכלה ויכולת השתכרות נמוכות - השתתפות כספית עצמית מהווה חסם בולט לקבלת שירותי רפואה טובים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בית החולים סורוקה. 50% פחות עמדות לרפואה דחופה
    צילום: הרצל יוסף
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים