יציאת אירופה תשע"א
הפירוטכניקה והמסכים המרהיבים ביותר שנראו מזה שנים וליוו את אירוויזון 2011, לא חיפו על שירים גרועים ומוצרי פופ שנדמה כי נלקחו היישר משנות ה-60. אריאנה מלמד נשבעת: אם ישראל לא עולה לגמר בשנה הבאה - גם היא לא
הצמד סינתטי, המלים מפלסטיק, המוזיקה - למעליות, ההעמדה - היתה חדשנית בשנות ה-70 וההצבעה, כמובן, פוליטית, כפי שידעו יפה באי ההיכל בדיסלדורף, ששרקו בבוז כל אימת שהמזרח-אירופים הרעיפו נקודות זה על זה.
אזרבייג'ן היא בכלל באסיה, וגם רפובליקה איסלמית, ולמרות שרוב תושבי המדינה הם חילונים, בעצם מדובר במוסלמים שיעים, אללה יוסתור. זהו, בכך סיימתי את ההתבכיינות על העדרה של דנה אינטרנשיונל מגמר אירוויזיון 2011, וגם על העדר העניין המועט שהיה יכול להיות לפטריוטים המקומיים חובבי הטראש בגמר הזה.
כי השנה, קצת יותר מאשר בשנים קודמות, השעמום חגג. בערך מחצית מן השירים, החל בפיני הג'ינגי שנראה כמו דני שובבני וכלה באל וניקי הזוכים (אל ושרון חזיז לא הופרדו בלידתן?) הגיעו אל הבמה עם מוצרי פופ שנשמעו כמו שירי אירוויזיון קלאסיים משנות ה-60.
על במה אחת: פיה על חד-אופן, טינטין והקוסם מארץ עוץ
מי שהעזו קצת יותר נראו כילדים טובים שהתחפשו לפנקיסטים במסיבת סיום בתיכון (דנמרק, עם אחד השירים הפחות מעצבנים בערב), ויותר מדי הרכבים-לרגע הלכו על מיצגי קרקס.
התאומים האירים, ג'דווארד. הופרדו בלידתם מטינטין (צילומים: EBU)
פיה מולדבית על חד-אופן, תאומים איריים עם שיער מחושמל בג'ל (שגם הם הופרדו בלידתם - מטינטין המצויר), דבוקה אסטונית במחוות אופנה לדורותי מ"הקוסם מארץ עוץ", ודבוקה סרבית במחווה לשגעונות האופנה של 1963, שלא ברור אם היתה קרקסית, רטרואית או סתם סרת טעם.
כיוון שהייתי ועודני חובבת של מופע הטראש השנתי של המוזיקה האירופית הממוסחרת, אין בי שמחה לאיד וגם לא לעג לרש, כאשר אני נאלצת לקבוע בצער: היה משעמם.
הבלחה אופראית אחת של הצרפתי ששר באיטלקית לא יכולה היתה להציל את רצועות המוזיקה הדלוחות מגורלן היאה להן, ו"בינוניות" לא היתה הפעם תגית ביקורתית אלא מושא שאיפה של רוב המבצעים ויצירותיהם. כן, כמעט הכל נשמע כאילו נכתב בידי מחשב ישן, חורק ולא מוכשר.
ביזאריות לא מלבבת
אפילו באגף התלבושות לא נרשמה אמירה מעניינת: פעמיים נוצות, עשר פעמים לפחות ז'קטים מעור עם ניטים, יותר מדי חליפות בר מצווה מטאליות מבהיקות, שמלות שלא התעלו לכדי ביזאריות מלבבת וכמה זרועות חשופות של שרירנים שאולי לא ידעו לשיר, אבל ידעו לסמן למיליוני הצופים שחייבים מישהו שישדר גבריות מסוקסת על הבמה, לשמחתן של האוחצ'ות ברחבי איגוד השידור האירופי.
במת האירוויזיון. המופע הכי יפה שנראה מזה שנים
הכיף, אם היה כזה, הגיע ממופע המַסָכים, הלייזרים והפירוטכניקה הכי יפה שנראה על במות האירווייון מזה שנים.
שאפו, אם מגיע כזה, יילך היישר אל הפקת המולטימדיה הגרמנית המוצלחת, שעדכנותה ותיחכומה עמדו ביחס הפוך ומכאיב לרמת השירים והביצועים.
אבל רוב המבצעים לא ידעו לנצל נכון את האופציות הוויזואליות שהועמדו לרשותם, ושאפו קטן מגיע לאוקראינה על המציירת בחול ויצירותיה שהוצגו בזמן אמת על המסך והוסיפו אפקט של עומק לשיר דלוח עד כדי כך, שבאמת עדיף להקשיב לפעימות הלב שלך-עצמך במקום להאזין לו. בשנה הבאה, בי נשבעתי, אם ישראל לא שם - גם אני לא.
