שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ברוכים הבאים לחמארה

    קשה מאוד להגדיר מהי בדיוק "חמארה", אבל כשנכנסים לאחת, יודעים שזה זה. ליבי שפרלינג ממליצה על עשר חמארות בחמש ערים שביקור בהן עושה שמח בגרון, נעים בבטן וטוב על הנשמה

    "מה זה חמארה?" כמספרן של החמארות כך מספר הפירושים שהציעו לי לתרגום המינוח האפלולי. חלק אמרו שמשמעות המילה בערבית הינה מאורה או כוך. אחרים הסבירו שבתוניסאית משמעה פאב קטן או בר. ברחבת השוק העיראקי במחנה יהודה, חמארה פירושה בכלל בית קפה קטנטן בו שותים תה עיראקי חזק, קפה מרוכז ומשחקים שש-בש עד שנמאס. כולם הסכימו שבחמארה האקוסטיקה תמיד מצויינת – סראונד של ויכוחים, קללות, צחוק מתגלגל ואיחולים. מפרשן לפרשן, אתם מתחילים להרגיש למה הכוונה.

     

    החמארות - לא תואר להן ולא הדר – בחוץ לפעמים המבנה קצת רעוע או שהטיח מתקלף, אבל בפנים שמחה גדולה, שיחה ערה והרבה נשמה שעושה שמח, ובקול גדול. הרעיון ברור: בדרך כלל בפאתי שוק גדול או סמטאות צדדיות של רחובות הומים, שוכנת מעין מאורה קטנה וערה של אלכוהול ואוכל טוב. מאפיינים אותה כסאות נמוכים (או גבוהים מאוד) ושולחנות פורמייקה קטנים שמגישים עליהם בירה קרה מהחבית או עראק ומשקאות אחרים לצד תקרובת פשוטה וטעימה טעימה. סקירה ארצית לא מייצגת, מצפון לדרום, הניבה גילויים מרגשים. יש לכם המלצות נוספות? בשביל זה יש טוקבקים.

     

    מעיין הבירה | חיפה

    חמארה מזרח-אירופאית אמיתית פוגשת את צ'אושסקו. צעירה קצת יותר מהעוגן, בועטת החל מ-1962 ומשרתת את אותו קהל לקוחות נאמן שכאילו זה עתה ירד מהספינה. מיקומה בעיר התחתית מוסיף לאווירה. העיצוב מיושן, אך מלא עץ וקסם. שורה ארוכה של ברזים מאפשרת טעימות רבות ומגוונות פלאס דגש על בירות מנזרים בלגיות. מהמטבח יוצאים כל כוכבי השטייטעל לדורותיהם אבל שווה להתמקד בקרפעלך בשר מצויינים, קוסטיצה אגדית ושוק אווז נימוחה. החזרת בוערת וטוב שכך.

     

    • רח' נתנזון 4



    מעיין הבירה בחיפה (צילומים: אלעד גרשגורן)

     

    המקום של מוריס | ירושלים

    מוריס ביטון הוא מנגליסט מדופלם שתורתו אמנותו. בלב לבו של השוק המקורה הוא צולה שיפודים מופלאים, חלקי פנים ושאר אוצרות. החל משעות החשיכה תופס פיקוד על הגריל והאווירה השמחה דודו, הבן, והעראק נשפך כמו מים. לכאן באים כדי לשתות חלב אריות. מהמטבח, כל מה שיורד מהגריל והוא לא רגיל, היינו, פרגיות ואדום תזללו במקום אחר. כאן שווה להתמקד בשקדי עגל, אשכי הודו, טחול ממולא עילאי ונקניקיות מרגז אומרות שירה. יש גם כבד אווז פלאי למתקדמים. לא לוותר על עמבה, סחוג ביתי מעקצץ וטחינה סמיכה-סמיכה. שאר הסלטים כבר יצנחו על השולחן בלי שתבקשו. וכמה טוב שכך. בסעיף האווירה: שמח בהיכל.

     

    • המקום של מוריס, רח' החרוב (כמעט פינת רח' התות), ירושלים

     

    טֶספָאי | ירושלים

    חמארה אתיופית שוקקת חיים ואורות פלורסנטיים מרצדים. טלוויזיה בפינת החדר דולקת נון-סטופ והמקום מזכיר חמארות דומות לאורכו של רחוב נווה שאנן התל אביבי. את הבירה שותים בבקבוקים גדולים, בעיקר של גולדסטאר וקרלסברג. שווה לטעום בירה אתיופית בשם מטה, מפתיעה ומתקתקה בטעמיה. לאכול יש כמעט אך ורק אינג'רה אוורירית ושחומה (מעין לחוח עשוי קמח טף). עליה מניחים תבשיל עדשים צהובות לא מתובל, תבשיל עדשים חומות בוער חריפות ותבשיל בקר מלהטט אשר הוקפץ עם תועפות בצל ורסיסי פלפל ירוק חריף. חוויה אנתרופולוגית? לא נכחיש.

     

    • טספאי, רח' אגריפס 18, ירושלים

     

    מתי המקלל | תל אביב

    אולי הוותיקה ביותר מהמוכרות לנו. בעל הבית כבר חצה את רף ה-80 ולא מזמן אפילו זכה בפרס על מפעל חיים בתחרות BEERS. ולא בכדי. הגולדסטאר קרה כקרח והמזיגה איטית וסבלנית. לקצף יש ראש סמיך ומשגע ומוגזוּת שנשמרת בהתאם. החמארה קטנה, דחוסה ורעשנית. קולנית כל כך שלא תוכלו לשמוע את עצמכם חושבים. וזה כל הקסם. ליד הבירה מיני דגים מליחים, גרגירי חומוס ספרדי חמים ענקיים, סלט קצוץ דק על הרגע ועוד הפתעות חמות (לפעמים קבנוס במחבת, לפעמים לשון). יש גם רגל קרושה. בחיי. אבל אפחד לא הסכים לנסות. אין כמו החמארה הזאת לקבלת שבת מאולתרת, בכל יום שלא יהיה.

     

    • מתי המקלל, רח' מטלון 41 פינת זבולון, בואך שוק לוינסקי, תל אביב


    המחירון של מתי (צילום: יגיל הרמתי)

     

    שישקו | תל אביב

    משודרגת, מלאת קסם ונעימה. בר גדול, סביבו שולחנות גבוהים ומוסיקה בלקנית, יוונית או צוענית שעושה שמח. מהברזים נמזגות גולדסטאר ומכבי, בבקבוקים יש עוד המון, ועל המדפים שלל מותגים "אניסיים" מאזור הבלקן, חלקם נושקים גם ל-50% אלכוהול. בעיקר מככבות ראקיה ובוחא, אבל ממש לא רק. השירות אישי, מקצועי ומלבב. מהמטבח מומלצים כבד קצוץ, איקרה, סלט פלפלים בולגרי משגע ואפילו קבבים טובים ומוצקים. והחלה של ארהל'ה. הו ארהל'ה. משהו באווירה ההומה והשמחה יגרום לכם להישאר עוד ועוד. גם המיקום הרומנטי, במעין חצר פנימית מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, מפנק ורב השראה, כמו סך מרכיביה האחרים. תענוג.

     

     

    אריקס | תל אביב

    ממש מול מתי שוכנת המסבאה הצנועה הזאת. אריק, בעל הבית, הוא איש רב פעלים. לא רק שהוא שיפץ, צבע והרכיב את המקום והבר, עוד נשאר לו כוח למזוג באיטיות כמעט רוחנית בירה קרה מן הברזים. ידיו הטובות גם אמונות על הפתעות מן המטבח. במקום מתנגנת מוסיקה נושנה: בעיקר אולדיז, הרבה בלוז ושירים עם טעם של פעם. בברזים גולדסטאר מצויינת, הייניקן משובחה וגינס שאין כמותה. מהמטבח מגוון גדול של אוכל טוב, החל ממזטים פשוטים ועד סנביץ' קורנביף אמריקאי עם בשר כבוש מצויין. כל הבישולים נחים על פתיליות, ועומק הטעמים בהתאם. לא לוותר על כרובית מטוגנת שאריק מלטף עם לימון, סרדינים ממולאים ובעיקר מצ'ומה, תבשיל של קורקבנים ולבבות ברוטב אדום בוער. בשישי יש חמין מעולה וטבחה בסילק.

     

    • אריקס, רח' זבולון 25 פינת מטלון, תל אביב



    בירה ופתיליות. אריקס (צילומים: עומר בן זאב)

     

    קרליבר | תל אביב

    בתוך כוך קטנטן אפלולי, מול רחבת הסינמטק, שוכן הסוד התל אביבי הזה. המקום של רוחל'ה נעצר הרחק אי שם, נסורת על הרצפה ומוסיקה שההורים שומעים בתקליטים. גם הרבה ישראלית והרבה שמח. ים תיכון. לפעמים יש הופעות חיות שממיסות לבבות. שווה לברר. בברזים הייניקן וגולדסטאר אבל השאלה היא איזו יד מוזגת. מהמטבח בעיקר פלטות: דגים כבושים ומעושנים, נקניקים, גבינות והרבה ירקות טריים. פס קר במיטבו.

     

    • קרליבר, רח' קרליבך 41, תל אביב

     

    העוגן | חיפה

    במרחק כמה חביות מתגלגלות מהנמל, שוכן העוגן. בר יפה, שעל אף השיפוץ, כאילו קפא בזמן. רוחם של יורדי הים וסוחרי הצי עוד מנשבת במקום ומבעד לרמקולים. לדברי גיל, בנם של הבעלים המקוריים, העוגן פועל במרץ כבר החל מ-1942 וההרגשה וכובד ההיסטוריה בהתאם. הוא חמים והומה מוסיקה טובה, ברזים מפוארים (אוהרה'ס, ארדינגר, גולדסטאר, בקס, ספטן ופוסטרס) ומטבח משובח. בעוגן מככבים גם להיטים בטוחים כמו איקרה, כבד קצוץ או הרינג. לאחריהם תוכלו לזלול פלטות נדיבות של בשרים קרים או גבינות, ליהנות מהמבורגר שמנמן או כריך רוסטביף. לא לוותר על הסופלה.

     



    מגישים אלכוהול מאז 1942. העוגן

     

    אצל עמרם | אשדוד

    ברחוב הנרייטה סולד אשר ברובע ב' באשדוד, אותו נוהגים המקומיים לכנות "רחוב סומסום", שוקקות שלל חמארות קטנות וביתיות. בימי שישי קבלת השבת גולשת אל המדרכות והשמחה רבה. כולן טובות ומציעות תבשילים חמים ובוערים מבית אמא. מומלצת במיוחד החמארה של עמרם, שם תזכו לקבל שלל משקאות אניס, מלבנון ועד דרום צרפת פינת הריביירה, לצד מזטים חריפים ושלל תבשילים איטיים, בעיקר כאלה שמאורסים לחלה לבנה. לא לוותר על תבשיל מוח ברוטב אדום וחצי לימון או חריימה מהממת של לוקוס טרי מהים. סלט גזר לימוני, סלק מוצלח וסלט חם של זיתים ברוטב עגבניות כבר יזרמו אליכם מאליהם. אפילו שמסביב קצת עזוב ומוזנח והמרכז המסחרי הישן קצת דועך, אצל עמרם שמח, אופטימי וטעים.

     

    • אצל עמרם, רח' הרב הרצוג 7, אשדוד

     

    קפה סרוסי | באר שבע

    נדב פרץ, שגריר של תענוגות הדרום ובכלל, גילה לי את הפנינה הזאת. מקום צנוע, נחבא אל הכלים בעיר העתיקה, שבקצהו עוד מתנוסס שלט טוטו בתלת מימד, שחור-לבן, זכר לשנים עברו. אצל סרוסי הגולדסטאר מגיעה בבקבוקים גדולים ואם מבקשים ממש יפה, אפשר לקבל גם לגימה מעלית הארק, אבל השיחוק האמיתי רוחש בסירים הגדולים. קוסקוס אוורירי ורך כמו משי, תבשיל בשר ומנגולד, קציצות עגל דחוסות טובות, כל אלו יחכו לכם בדרום החם. סלטים טריים רעננים ילוו את כל החגיגה ושירתם פלפל חריף ועשבים ירוקים עוקצים. שלא לאמר צ'רשי ומסאייר אליפות. שווה שווה.

     

    • קפה סרוסי, רח' החלוץ 110, באר שבע

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתי המקלל (בכחול) וחברים בחמארה
    צילום: יגיל הרמתי
    מומלצים