לא מחכים למשיח
ביהדות אוהבים לחלום על משיח שיבוא ויעשה פה טוב לכולם, אבל לא כולם קשרו את הגאולה עם נס. בכנס באריאל יוצגו כמה מהאנשים האלו - בהם ירמיהו, עקיבא יוסף שלייזינגר ולא מעט ציונים-דתיים (וגם כמה חבר'ה משיר של שלום חנוך)
לעם היהודי הובטח סוף טוב. אמנם נאמר להם בפירוש שיהיה רע מאוד - אבל לפחות אחר כך יהיה נפלא. הסוף הטוב היהודי כולל הופעה של משיח שיביא את הגאולה, ויהפוך את העולם למקום טוב יותר. הציפייה למימוש ההבטחה הזו הפכה לאחת מיסודות האמונה היהודית, ודמותו של אותו אלמוני בעל כוחות מיוחדים הנקרא "משיח" גם זכתה להתייחסויות מרובות בכתבים. אבל לצד אלה שמחכים לה, ישנה קבוצת מיעוט בקרב הוגים יהודים אורתודכסים שלא רואה במשיח דמות הכרחית לגאולה, וסוברים כי הסוף הטוב תלוי בנו, ולא בו.
בכנס השנתי של המחלקה למורשת ישראל במרכז האוניברסיטאי אריאל, שמתקיים היום (ד') בסימן "משיחיות, שיגעון וחזון", תציג ד"ר תמי שלמון-מאק את הרעיון של "גאולה בלי משיח" - גאולה שהיא תוצאה של מהלכים רציונאליים ופוליטיים, ולא אירוע ניסי שמוביל אדם אחד.
לא לחכות לנס
"יש מספר התבטאויות במקורות ישראל, מתקופות שונות, שתומכות בגירסה זו", מסבירה שלמון-מאק, "בולט מעל כולם הוא הנביא ירמיהו, שמנבא נבואות ארציות
ואקטואליות, הפונות לישראל ומתארות הליך ריאלי שבו עשרת שבטי ישראל יחזרו ויהפכו לחלק מהמלכות היהודית המאוחדת.
"גם אחר כך, כשירמיהו מדבר על מלכות יהודה, הוא מזהיר מפני גלות בבל הקרבה. הוא קורא להיכנע ומבקש להיות סבלניים ולקבל את המצב הפוליטי. הנביא מבטיח שבתום 70 שנים קשות, העם יחזור לארץ. ושוב, לא מדובר במשהו ניסי, אלא נסיבות פוליטיות - כמו שמתואר אחר כך בספר עזרא ובדברי הימים, שהייתה הצהרת כורש ובעקבותיה שיבת ציון".
ירמיהו הוא אולי הראשון, אבל לא היחיד ששלמון-מאק נסמכת עליו. "בימי הביניים, בדרום צרפת, חי יוסף אבן כספי, שמאוד בלט בגישה הדתית רציונליסטית שלו", היא מספרת, "הוא היה ער להתפתחויות הפוליטיות שהיו בזמנו, והאמין שגם בעתיד יכול להתרחש משהו שדומה להצהרת כורש. הוא כתב שכמו שבימיו חלקים מהארץ נכבשו בידי המוסלמים, ושהנוצרים כבשו מידי המוסלמים את ספרד, ישנה אפשרות שארץ ישראל תופקע מידם של המוסלמים ותגיע בסוף לידהם של היהודים".
גם בעת החדשה אפשר לראות גישה דומה. עקיבא יוסף שלייזינגר, שהיה שייך למחנה האולטרה-אורתודוכסי בהונגריה כתב מניפסט שבו הוא מציע ליהודים להחזיר בעצמם עטרה ליושנה. "הוא הציע ליישב את ארץ ישראל, לעבוד בחקלאות, להקים צבא יהודי והנהגה פוליטית", מסבירה שלמון-מאק, "הוא לא רואה בגאולה נס, אלא משהו שצריך לעשות. לחזור לארץ עכשיו ולא לחכות לעידן של ניסים".
בציונות ישנה גם כן תפיסה דתית שמנסה בזהירות להביא גאולה בלי לחכות למשיח. שלמון-מאק מסבירה כי ישנם אנשים דתיים שמאמינים בהשגחת האל בעולם, אבל לא כורכים את החזרה לארץ ישראל עם תהליך ניסי: "בציונות הדתית ישנה שאלה האם מדינת ישראל היא ראשית גאולתנו".
ומה אתה עשית בשביל גאולה?
בעיני שלמון-מאק, ההבדל הגדול בין גאולה עם משיח לבין גאולה בלי משיח היא בחלקם של בני אדם בגאולה.
"להאמין במשיח פירושו לחכות לאחרית הימים", היא אומרת, "וזה אומר המתנה פאסיבית, כי אתה מאמין שעד שלא יקרה נס לא תהיה גאולה. וכל עוד לא גר זאב עם כבש, אז אין גאולה. הבעיה עם גישה זו היא שבינתיים, בגלל הציפייה הגבוהה לגאולה, אנשים מחפשים משיחיות בכל מקום ונופלים לא פעם למשיחיות שקר, כפי שקרה בעבר.
"ובכל זאת, ברור שגישה זו היא הגישה הקלאסית. רוב אנשי החוכמה ביהדות דיברו על נס ועל אירועים דרמטיים. אפילו הרמב"ם, שלא חושב שמשיח ישנה סדרי טבע, מדבר על מלך שיביא לעידן של הכרת השם ושלום עולמי. זו הגישה הרווחת בעיקר בשל נבואות, שקל יותר לפרש אותן בצורה של התגלמות משיחית. ישנן
התבטאויות, בעיקר של ישעיהו, שיקום מישהו מזרעו של ישי, והכי קל לפרש את זה כדמות משיחית, על אף שאפשר לפרש את זה בצורות אחרות".
אז למה כולם רוצים משיח?
"כשמצפים לשינוי מוחלט יש כמיהה שזה יבוא על-ידי מנהיג שיהיה אפשר להיתלות בו. כי אם לא, משמעות הדבר שמשימת הגאולה מוטלת עלינו - וזה נשמע יותר קשה. האופציה הניסית היא ללא ספק קלה יותר. בסופו של דבר, האמונה במשיח מאוד מושרשת והפכה לאחד מעיקרי האמונה, ואף יהודי מאמין לא ויתר על הרעיון הערטילאי שיבוא משיח ויעשה פה טוב".
לפנייה לכתב/ת 
