שתף קטע נבחר

"לאתיופים אין חוש טכני וזה גנטי"

משלחת של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מישראל ומאירופה ביקרה בשישה מפעלים קטנים. האורחים התפעלו מנכונות המעסיקים להעסיק עובדים מאוכלוסיות שונות, ביניהם מוגבלים, אבל נבוכו למצוא נגריה שמעסיקה פליטים ומפעל שאינו לוקח ערבים ואתיופים לתפקידים טכניים "כי זה לא בדם שלהם"

שוויון הזדמנויות בתעסוקה הפך לאחרונה למנטרה ממש. כל קוקטייל של בכירי המשק מקדיש כיום פאנל ל"אוכלוסיות המיוחדות"; כל שר, פקיד ומנהל מקפיד להצהיר בכל נאום וראיון כמה חשוב לקבל נשים לכל תפקיד, להעסיק ערבים, חרדים ועולים מאתיופיה ולתת הזדמנות שווה לנכים ומוגבלים.

 

 

על רקע זה, הזמינה התאחדות המלאכה והתעשייה - המייצגת את המפעלים היצרניים הקטנים - את אנשי נציבות שוויון הזדמנויות לעבודה של התמ"ת לסיור בשישה מפעלים, כדי לבדוק אם מתקיים בהם שוויון ההזדמנויות ולשמוע את דעתם על המצב בשטח.

 

לנציגי התמ"ת הישראלי התלוו גם נציגים מהנציבות האירופית לשוויון הזדמנויות. אלה ואלה נדהמו ממגוון הטיפוסים והאוכלוסיות שפגשו, התפעלו מהנכונות להעסיק את הזר והשונה, וגם עברו כמה רגעים של מבוכה, כשגילו שאחד המפעלים מעסיק מסתננים מאפריקה, וכששמעו מה חושבים באחד המפעלים על עובדים מעדות מסויימות.

 

בוחר להעסיק את המקרים הקשים

מפעל מגוון 2002 באזור התעשייה של אשדוד מייצר לוחות מחיקים להרצאות ולבתי ספר. שם המפעל אמור לבטא את מגוון הצבעים והצורות של הלוחות, אבל הוא הולם גם את 18 העובדים המצטופפים באולם הייצור האפרורי והרועש. הבעלים והמנהל, יעקב לוי, לקח על עצמו מחוייבות אישית להעסיק אנשים במצוקה. 

 

מחצית העובדים במפעל מוגבלים. החוק מחייב את לוי לשלם להם שכר רעב של 12 שקל לשעה, אך הוא משלם להם את שכר המינימום הרשמי. אחד מהעובדים האחרים היה חסר בית, ולוי דאג לו גם לדירה, ואילו עובד אחר הסתבך בחובות, ולוי הצליח לחלץ גם אותו. יחד עם כל האנשים קשי-החיים הללו מעסיק המפעל במשרה חלקית גם מתאגרף צעיר, שמקדיש את רוב זמנו לאימונים ואינו יכול לעבוד במשרה מלאה. החברה, כמעט מיותר לציין, מעסיקה אנשים מכל הגוונים בחברה הישראלית: אתיופים ורוסים, חילונים ודתיים, ומדי פעם גם נהגים בדואים.

 

"העבודה אצלנו פשוטה וכמעט כל אחד יכול לעשות אותה. השכר לא גבוה, וזה מאפשר לי להעסיק את כל סוגי האנשים. אני מתייחס אליהם כאנשים מבוגרים, עובדים רגילים לכל דבר ובעלי אחריות, ודורש תוצאות. אנחנו מעירים בחריפות, ולפעמים גם מענישים, במקרים שהם לא בסדר, אם זה עובד שנכנס לעימות עם עובדים אחרים, לא עושה משהו שאמרו לו לעשות או לא מגיע לעבודה בלי להודיע".

 

יש אנשים רבים שצריכים עבודה, ואתה מעדיף עובדים עם בעיות. למה?

 

"זה נותן לי סיפוק עצום".

 

אתה בעל עסק. זה משתלם לך?

 

"אני לא מפסיד מזה, ואני מרוויח עובדים נאמנים. כמעט שאין עזיבה במפעל. אני מניח שאם הייתי מנסה להנפיק את החברה בבורסה, המשקיעים היו אומרים לי מייד - חבל לך על הזמן, תפטר את כולם. אבל ככה אני רוצה לעבוד".

 

אחד העובדים שומע את השיחה ולוחש לנו אחר כך: "הוא מעסיק את כל המסכנים רק מסיבה אחת: הוא אחלה בנאדם".

 

הפליט מאריתראה מפטפט ברוסית

במשלחת המעונבת המשתרכת בין המכונות הרועשות והמנסרות המאובקות יש שבעה אורחים: שני נציגים של התאחדות המלאכה, ביניהם המנכ"ל ניר קלינגר; עו"ד מרווה רינאוי מנציבות שוויון הזדמנויות; בוב ניבן מהנציבות הבריטית לשוויון הזדמנויות, שעובד בתמ"ת הישראלי במסגרת פרוייקט משותף של ישראל והאיחוד האירופי ונציגי נציבויות מבלגיה ומצפון אירלנד. האורחים מחו"ל, שקראו נתונים קשים על האפליה נגד מיעוטים בשוק העבודה הישראלי, שמחו לראות שמרבית המפעלים מעיסקים עובדים מכל רקע אפשרי. 


"לאתיופים אין חוש טכני". עובד אתיופי במפעל מגוון 2002 

 

הם מופתעים לשמוע את אווה אוחנה, הבעלים היהודי של בית האופנה פרסטו, מפטפטת עם המנהלת הערבייה מיפו בשפה הערבית שלמדה בבית שגדלה בו לפני שעלתה ממצרים. הפתעתם גדלה כשאוחנה מתגאה בכך שאחרי שסגרה את המתפרה בטייבה, היא לא פתחה מתפרה חלופית בסין, אלא בדהרייה שבגדה המערבית, למרות האירועים הביטחוניים, הסגר והעוצר שמעכבים את העבודה, ושהיא מנסה למכור בשוקי המפרץ הפרסי.

 

כיצד העובדים והלקוחות מתייחסים לדו-קיום הזה, הם שואלים. "זה לא תמיד קל", מודה אודליה פרקש, אחת המנהלות ובתו של הבעלים במפעל המברשות פאר ביבנה, "יש לנו סוכן מכירות ערבי בירושלים, והיה לנו לקוח חרדי שאמר שהוא לא רוצה לעבוד אתו. גיבינו את הסוכן שלנו. היום הם חברים טובים, הולכים יחד לאכול ארוחות צהריים".

 

בנגריית בוקאי בראשון לציון מועסקים מספר מסתננים מאריתראה. מרבית העובדים בנגריה הם עולים מבוגרים מחבר המדינות, והם לימדו את הפליטים את השפה השלטת באולם הייצור - רוסית. "הם עברו פה באזור ושאלו אם יש עבודה, אז לקחתי אותם", אומר בעל הנגריה, יוסי אלקובי, "אני עוזר להם עם הבירוקרטיה ומוודא שיש להם את כל הניירות. אם הם צריכים כמה מאות שקלים בתור התחלה בשביל לקנות אוכל, אני נותן להם, זה לא מה שיפיל אותי".

 

למה אתה מעסיק אותם במקום ישראלים?

 

"ישראלים צעירים לא רוצים לעבוד בעבודה הזאת. אני משלם בסדר, הרבה יותר משכר המינימום, לא מלוכלך כאן יותר מדי, אבל הם לא באים. אני גם לא מקבל את הביקורת בעניין הפליטים. זה לא פוגע בישראלים בשום צורה. מי שלא מבין אותם, כנראה לא מודע לכך שההורים שלו הגיעו גם הם מאיפשהו והיו פליטים בעצמם. אנחנו, היהודים, יודעים מה זה להיות נרדפים, וכשאנחנו רואים אנשים שמגיעים ממקומות חשוכים וזקוקים למחסה ולפת לחם, אנחנו צריכים לעזור להם".

 

האורחים מקיפים את הפליט, מביטים בו בסקרנות כאילו היה מוצג מוזיאוני ועומדים בתור ללחוץ את ידיו. נציגת הממשלה, רינאווי, מגיבה במבוכה. "העסקת הפליטים היא נושא מסובך", אומרת רינאווי, "ברור שהיו ישראלים שהיו מוכנים לעבוד במקומו. למעסיק יש אינטרס להעסיק פליטים כי זה עולה לו פחות. הבעיה היא שהמדיניות הממשלתית בעניין עדיין לא מגובשת. יש חוות דעת כאלה וכאלה ואין שורה תחתונה ברורה".

 

"לא כל טמבל יכול להפעיל מכונה"

מפעלים קטנים אינם מקומות עבודה אטרקטיביים. הם זקוקים לעובדים מיומנים ואינם יכולים לשלם שכר גבוה, וכל המנהלים מתלוננים על מחסור בידיים עובדות ומבקשים מהאורחים לסייע להם בכך. "הממשלה חיסלה את החינוך המקצועי בישראל", אומר אלקובי, "כשאין בתי ספר לנגרות אין נגרים מקצועיים". 


קיבוץ גלויות: עולה מרוסיה ופליט מאריתראה בנגריית אלקובי 

 

למרות זאת, המפעלים הקטנים אינם מוכנים להעסיק כל אחד. כמעט כל העובדים בסדנאות ובתי המלאכה הם גברים. "ניסינו להעסיק נשים בפס הייצור אבל זה לא הצליח", אומר אברהם אמיר, בעלי מפעל המתכת שיבובים מחולון, "זאת עבודה קשה של הרבה שעות, ולנשים, פעם יש הריון ופעם יש חופשה בבית הספר של הילדים, אז הן לא בנויות לכך. אנחנו מעסיקים נשים בחלקים העדינים יותר של העבודה".

 

שיבובים עוסק בעיבוד שבבי כקבלן משנה של התעשיות הביטחוניות. כמעט כל העובדים הם עולים מחבר המדינות, והאורחים מבקשים לדעת מדוע זה כך. "אנחנו זקוקים נואשות לעובדים ומוכנים להעסיק כל אחד, לא משנה מי הוא ומאיפה הוא", אומר אמיר, "אבל אנחנו צריכים אנשים מיומנים עם יכולת טכנית. לא כל טמבל יכול להפעיל מכונה. היהודים ילידי הארץ לא באים לעבוד אצלנו כי האמא היהודיה רוצה שהבן שלה יהיה עורך דין או מנהל. ולערבים, ובמיוחד לאתיופים, אין יכולת טכנית. ניסינו להעסיק ערבים ואתיופים בעבר, וזה לא הצליח. זה לא בגנים שלהם".

 

אולי אתה מתכוון שזה לא בתרבות שלהם, ולא בגנים, שואלים האורחים ההמומים. "לא, זה עניין גנטי", מתעקש אמיר, "עובדה שגם יהודים מעדות המזרח התקשו במשך הרבה שנים להשתלב במקצועות הטכניים. אנשים שבמשך מאות שנים עסקו בחקלאות ובמסחר, אין להם חוש טכני בגנים. אני בעצמי כזה, אין לי חוש טכני בכלל".

 

שלא במפתיע, רינאווי אינה מתלהבת מה"תיאוריה" של אמיר. "זאת התבטאות גזענית", היא אומרת, "האמירה עצמה היא לא יותר ממצחיקה, אבל היא מראה משהו על הגישה של מעסיקים לעובדים. הוא צודק בכך שערבים ואתיופים מתקשים במקצועות טכניים, בגלל שאין להם רקע מתאים, אבל כשהוא מכליל על כולם, הוא משפיע על המציאות ומנציח את הבעיה".

 

אתם בתמ"ת צריכים לדאוג להכשרות מקצועיות כך שכולם יוכלו לעסוק בכל דבר.

 

"נכון, ואנחנו דואגים לכך".

 

כך או כך, הביקור בשיבובים לא הצליח לקלקל את הרושם החיובי שקיבלו האורחים מחו"ל. "אני חושב שאמיר לא התכוון לגנטיקה אלא לחוסר התאמה תרבותי", אומר ניבן, "אני מאמין לו שהוא ניסה לשלב בעבודה אנשים שלא הצליחו. בסך הכל, התרשמתי מאוד מהפתיחות של המעסיקים במפעלים שביקרנו מהם ומהנכונות שלהם לקלוט עובדים מכל הקבוצות באוכלוסייה. מה שחשוב עכשיו זה שהממשלה תסייע להכשיר עובדים, שיהיה גם מי שיעבוד במקצועות הללו".


פורסם לראשונה 27/05/2011 15:57

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יוסי אלקובי, נגרית בוקאי: גאה להעסיק פליטים
צילום: רועי גזית
יעקב לוי, מפעל מגוון 2002: "העסקת מוגבלים נותנת סיפוק עצום"
צילום: רועי גזית
אברהם אמיר, מפעל שיבובים: "לרוסים יש יכולת טכנית מלידה"
צילום: רועי גזית
ארווה רינאווי, נציבות שוויון הזדמנויות: "העסקת פליטים זה עניין מסובך"
צילום: רועי גזית
בוב נווין, נציבות שוויון הזדמנויות: התרשם לטובה
צילום: רועי גזית
מומלצים