שתף קטע נבחר

למה שאשה נשואה תמחק את יופייה ברחוב?

כיסוי פנים באיסלאם, בליווי בגד מכף רגל ועד ראש, מעלים את הנשיות כמעט לחלוטין. כיסוי ראש ביהדות משאיר לאשה את צורתה הנשית. אבל בשני המקרים, כך נראה, מדובר בהטלת דופי במראה הטבעי של האשה. מחשבות על כבוד האשה

"טרוף הדעת יבוא על אותו האדם, שמניח לאשתו שתיראה משערות ראשה לחוץ מהכסוי... אישה שמוציאה משערות ראשה לחוץ מהכסוי כדי להתקשט בו... גורמת לרוח הטומאה שישכון בבית", אומר ר' חזקיה בספר הזוהר. רבי יהודה מוסיף ש"שיער ראש האשה שנתגלה... גורם לפגום אותה. ולכן צריכה האשה להיזהר שאפילו קורות ביתה לא יראו שיער אחד מהראש".

 

בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים

 

ההלכה היהודית אינה חד משמעית בעניין הזה. יש המקלים ודורשים כיסוי חלקי, או רק ביציאה מהבית, ויש הדורשים כיסוי מוחלט, כולל בבית ובפני הבעל והבנים. דברי הזוהר מציגים גישה מחמירה.

 

למרות זאת, מקוממת עצם הדרישה המופנית אל נשים בלבד. חובת כיסוי הראש פוגעת לכאורה בכבוד האשה, מפני שהיא לא שוויונית ומפני שנועדה לפגום ביופייה ובנשיותה. אם הפיתוי מפחיד כל כך, למה לא להטיל חובה דומה גם על גברים, ואם כבר – למה לא לחייב אותם לגלח את זקנם?

 

מתבקשת כאן השוואה לכיסוי פנים על ידי רעלה, כפי שנהוג באיסלאם.

 

"כיסוי פנים נוגד את הסדר הציבורי"

בספטמבר האחרון התקבל בצרפת חוק האוסר להסתיר בציבור את פניה של האשה. "כיסוי הפנים, בין אם מרצון או בין אם בכפייה, נוגד את הסדר הציבורי", אמרה מישל אליו-מארי, שרת המשפטים, בתחילת הדיון שנערך לפני ההצבעה, "אם הדבר נעשה בכפייה, יש כאן משום פגיעה בכבודה של האשה. אבל גם כשהיא מכסה את פניה מרצון, היא מדירה עצמה מהכלל ומתנערת מכלל היסוד של הרפובליקה, הקובע כי כל האזרחים משלבים ידיים למען הכלל".


נוגד את הסדר הציבורי? (צילום: Shutterstock)

 

שרת המשפטים הדגישה את הערך של כבוד האשה, אבל כללה במושג "הסדר הציבורי" גם צרכים בטחוניים (למנוע ממחבלים ופושעים להסתיר את זהותם) וגם את העיקרון של הפרדת דת ממדינה (להרחיק סממני דת מבתי הספר וממוסדות ממלכתיים).

 

החוק מעורר, כצפוי, מחלוקת לא קטנה, בצרפת ובעצם בעולם כולו. המחלוקת העיקרית מתנהלת דווקא בתוך המחנה התומך במתן זכויות שוות לכל בני האדם, נשים וגברים. מצד אחד מזדעזעים שם מהשפלת האשה, מצד שני חוששים לזכותה לחופש פולחן ולפרטיות.

 

עד כמה, אם בכלל, דומה המקרה המוסלמי של כיסוי פנים למקרה היהודי של כיסוי ראש?

 

עולם גברי של שוחרי טרף

ההבדלים בין כיסוי ראש לרעלה הם בהחלט משמעותיים. רעלה, בליווי של בגד מסורתי רחב (בורקה), מכף רגל ועד ראש, מעלימה את הנשיות כמעט לחלוטין. כיסוי ראש, לעומת זאת, משאיר לאשה את צורתה הנשית. יחד עם זאת, הדומה אינו מבוטל. בשני המקרים, מדובר בנורמות של הטלת דופי במראה הטבעי של האשה. נראה שנשים, בשונה מגברים, מתאפיינות ביופי מפתה שגובל בטומאה. בהחלט משפיל. איך אפשר שלא להיעלב כששיער הערווה הוא דימוי לשיער הראש?

 

אלא שפירוש כזה של הצניעות הדתית, על פיו כיסויי ראש ופנים משפילים את האשה, מתבסס על עולם הערכים של חילוניים המתבוננים מהצד. אולי האשה הדתית לא רק שלא מרגישה מושפלת, אלא אפילו מרגישה מכובדת דווקא בגלל זה.

 

הדרך הדמוקרטית לברר זאת היא לשאול את הנשים עצמן. חלקן, אולי אפילו רובן, מעידות שזה רצונן וזו בחירתן. נוח להן לכסות עצמן בעולם גברי של שוחרי טרף, הן מרגישות בטוחות יותר, ונעים ומרגש בשבילן להפגין בדרך זו מסירות לבעל. ואפשר, אם רוצים, להוסיף לכך צורך מובן לפרוש מהעולם האכזר של תחרות יופי בלתי פוסקת.

 

מצד שני, איך אפשר לדעת שכך הן אכן חושבות ומרגישות? אולי הן לא חופשיות מספיקות כדי לבחור, ואולי הן התרגלו לחיים כאלה של נורמות מבזות, בדומה לבני ישראל שאהבו את סיר הבשר במצרים.

 

איך אפשר לדעת?

 

דרכי התייפות עוקפות

ניתן ללמוד על הרצון גם על פי המעשים. פיאה נוכרית, למשל, וחצאית מיני מעל מכנסיים או גרביונים, וכמובן תכשיטים, הם התחכמות נגד האיסור להיות יפה ונחשקת ברבים. יש בהם, מבחינת הדת, טומאה לא פחות משיער טבעי. ככל שאשה רוצה שלא למשוך אליה תשומת לב של גברים שאינם בעלה. מדוע היא טורחת כל כך להתקשט ביציאה מחוץ לבית? 

 

זאת ועוד: הולכות ומצטברות עדויות של נשים מכוסות ראש המדברות על המיאוס והאימה שהן חשות כלפי חובת ה"כיעור" המוטלת עליהן. הן רוצות ואוהבות להיראות נשיות. כך הן נולדו. חלקן שמחות אפילו לדעת שגברים מסובבים אליהן את המבט. כך הן מרגישות נשיות ובטוחות יותר במיטה עם הבעל.

 

והנה, אני מקשה על עצמי. השאלה שמעניינת אותי היא, האם ראוי לפקפק באמירות המפורשות של אותן נשים? אני טוען שלא. אשה המעידה על עצמה שבחרה מרצונה החופשי בכיסוי ראש, או בכיסוי פנים, עושה זאת על פי זכותה לפרטיות ולחופש פולחן. השיקולים הם שלה, העובדה שאולי היא סותרת עצמה במעשיה היא עניינה הפרטי ולא של הציבור העומד מהצד.

 

לא קל לטעון טיעון כזה. ייתכן שבכך אנחנו משאירים נשים למר גורלן. אבל, זאת השיטה הדמוקרטית. היא מצווה לכבד את דברי הזולת לגבי עצמו, למעט במקרים קיצוניים במיוחד. אי אפשר להשאיר את הערכים הדמוקרטיים לשלטונם של פסיכולוגים ובלשים. אסור שהדמוקרטיה תיהפך לאח הגדול.

 

 


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
איך לא להיעלב כששיער הערווה הוא דימוי לשיער הראש?
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים