שתף קטע נבחר

זוגיות טובה: מה היינו עושים בלי גוגל-מן?

"מה עושים כשהאשה שלי צריכה תמיכה, אבל אני בדיוק רואה תוכנית מרתקת?" אהובי הקליד את השאלה בראשו וציפה לקבל תשובות מהירות שיצילו אותו מהמצב

קמתי הפוכה משנת אחר הצהריים , אחרי יום עבודה שהתחיל בחמש וחצי בבוקר, וידעתי שצפוי לי עוד לילה ארוך של לימודים. מצאתי את אהובי בדיוק צופה במחשב בתוכנית של אמנון לוי על גלעד שליט, ונסער מאוד. " זה לא ייאמן, מה שהלך שם! " הוא ממלמל . "לא ייאמן! רוצה לראות איתי?" הוא פונה אליי בתמימות, לא יודע שתיכף התשובה שלי תגרום לו להצטער על שבכלל הציע.

 

בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים

 

"אני רוצה מאוד, אבל לא יכולה! יש לי רפרט להגיש ביום חמישי ואני לא מוכנה! המאמר שאני אמורה לדבר עליו פשוט לא נגמר! כל מי שהציג לפני דיבר שעה וחצי, ואין לי מושג איך אני אדבר אפילו חצי שעה! נמאס לי מהלימודים כבר! "

 

אהובי עצר את התוכנית בדרמטיות, נעמד, שם ידיו על המותניים והתחיל להסתובב במעגלים בתוך החדר. ראיתי היטב את המתחולל בתוך מוחו הקודר. ברגע זה ממש אהובי נכנס ל-Google Man © והקליד שם שאלה: "מה עושים כשהאשה שלי צריכה תמיכה, אבל אני בדיוק רואה תוכנית מרתקת?" הוא הקליד בראשו וציפה לקבל תשובות מהירות שיצילו אותו מהמצב. במקביל להקלדה עלו ישר אופציות נוספות להשלמת המשפט: "מה עושים כשהאשה שלי צריכה תמיכה, אבל אני בדיוק רואה ספורט/ צריך לצאת מהבית / עייף מת וכמעט נרדם על הספה?" אהובי בחר באופציה הכי קרובה לבעיה וקיווה שזה יצליח לו.

 

"את עוד מעט מסיימת את התואר. נשארו לך רק חודש וחצי אחרונים", ניסה את התשובה ההגיונית המתבקשת, אבל נתקל עדיין בפנים הסקפטיים שלי.

 

"תחזיקי מעמד, חמודה שלי", הוא ניסה את התשובה השנייה שיצאה במנוע החיפוש הגברי. ללא הועיל.

 

" אני אוהב אותך", הוא עבר לתותחים הכבדים, השמורים למקרים קשים. זה כבר התחיל לעזור קצת.

 

אני צריך לרשום להם הערות, הוא מזכיר לעצמו בהזדמנות הזאת, הסדר של התשובות לקוי בחסר. צריך להכניס שם מקצה שיפורים. כן, בהחלט.

 

"כשתסיימי להכין את הרפרט, אנחנו נשב ביחד ואת תציגי לי אותו. את תמיד מצליחה בסוף".

 

אני כבר מסכימה לזה, ומתרככת.

 

אהובי מכבה את מנוע החיפוש שבראשו בהקלה ומתיישב במהירות הבזק בחזרה בכסא. "תודה לאלוהי הגוגל-מן", הוא ממלמל, לפני שאתחרט, ולוחץ על כפתור ההפעלה של התוכנית שעצר.

 

"מאמי?" אני רק רוצה לוודא משהו לפני שאני עוזבת אותו לנפשו .

 

"כן?" הוא כבר אינו מרוכז.

 

"אתה זוכר שביום שישי אנחנו מוזמנים לברית ברעננה?"

 

"מה? של מי?!"

 

"הבן של חברת ילדות שלי, סיגל".

 

"פגשתי אותה פעם?"

 

"עוד לא", אני מודה.

 

"נפגשת איתה מאז שאני ואת ביחד? "

 

"לא יצא... אתה יודע איך זה, עם המרחק והעבודה".

 

"כלומר, שנתיים לא ראית אותה, אבל אני צריך לנסוע עד לרעננה ביום שישי בצהריים בשביל הברית של הבן שלה?"

 

"כן, היא מתה כבר לפגוש אותך", אני מתחילה.

 

"זה נראה לי ממש, אבל ממש, מיותר!" הוא סקפטי.

 

"זה לא לעניין לא להגיע", אני עוברת לתשובה השנייה ומחזיקה אצבעות.

 

"אז תסעי לבד מקסימום", הוא עדיין מפקפק בהכרחיות של זה.

 

"בדרך חזרה אפשר לעצור בתל אביב לבקר את תורג'מן", אני דוהרת קדימה לתשובה השלישית, רואה את השיריון שלו מתחיל להסדק. ”ונשב באיזה פאב", אני מוסיפה כדי לא לאבד את המומנטום.

 

"אוקיי", הוא מתרצה, בלית ברירה.

 

אני מנשקת אותו ויוצאת מהחדר, תוך כדי אנחת רווחה. תודה ל-Google Woman ©, אלא מה?

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מנוע חיפוש פנימי
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים