עדיפה שיטת הפלסטר, או חיזור ממושך יותר?
פתאום שמתי לב שמתחת לאף יש מישהי שמרגשת אותי יותר מאחרות. שמלהיבה אותי. שהמחשבות עליה, למרות הציניות שכבר מתלווה לעולם הדייטים, מעסיקות אותי יותר ויותר. ואני פחדן רצח. חושש להגיד לה, ללא סיבה רציונלית
"אתה סתם עושה את זה בשיטת הפלסטר", היא אמרה לי. "זה סוג של ביטוח, וחבל. הרבה פעמים בחורים שמיד הצהירו על כוונות הלחיצו אותי. לנשים לוקח יותר זמן להימשך למישהו, זה לא רק מראה חיצוני. תן לזה עוד שבועיים של ידידוּת מפלרטטת".
אני מתחזק את הידידות עם גילי כבר שנה, ובחיי – פעם ראשונה שהיא נתנה טיפ מוצלח.
בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
אני חייב להודות שבחודשי הרווקות שלי, עוד מעט כבר חמישה, כמות הרגש – ובתוך כך השמחה בחיי – גדולה משמעותית מבכל תקופה אחרת בחיים לפני כן. אני כבר לא מרגיש זקן, ומאדם שלא נהג להביע רגש פתאום התחלתי, וכך נוצר מצב שבו בראשונה בחיי אני מוקף בהרבה אנשים שאוהבים אותי.
אחרי חוויות מוצלחות יותר ופחות, שעוררו בי התלהבות כזאת או אחרת, קרה לי בראשונה שהרגשתי פרפרים. מה אכפת לי שזה נחשב רגש "נשי". פתאום שמתי לב שמתחת לאף יש מישהי שמרגשת אותי יותר מאחרות. שמלהיבה אותי. מישהי שהמחשבות עליה, למרות הציניות שכבר מתלווה לעולם הדייטים, מעסיקות אותי יותר מבזמן הפגישה בינינו. יש בעיר מגוריי שכונה שנקראת על שמה, ואם לפני חודש או חודשיים לא חשבתי עליה בכל פעם שנתקלתי בשלט שמוביל לשכונה הזאת – עכשיו היא עולה שם. עולה שם, ובבוקר, ובערב, ויותר מדי, עד שזה כמעט מגוחך.
ואני פחדן רצח. חושש להגיד לה, ללא סיבה רציונלית. "אני אומרת לך את זה כי גם אני כזו של להגיד הכל ישר, ואז יש פחות סיכון", מוסיפה גילי. והיא צודקת. שיטת הפלסטר עליה היא מדברת נועדה מבחינתי לסיים את הסיפור. כי לדעתי "השכונה" לא מעוניינת בקשר.
יש לכך את כל האינדיקציות, ככל שאני מסוגל להבין את ההתנהגות שלה. אנחנו ידידים כבר כמה חודשים, ובזמן האחרון נפגשים הרבה יותר, מדברים יותר. בקיצור, כל מה שידידים עושים, כשאין לה עניין ביותר מזה. לא יודע איפה הנקודה שבה פתאום התחלתי לרצות יותר.
אם אני רוצה והיא לא, עדיף שאדע את זה
אז פעם אחת יצאנו לפאב, ורציתי נורא לנשק אותה בסיום הערב. כלומר, לא נשיקה כזאת נחמדה על הלחי, אלא אחת אמיתית. ופחדתי מתגובתה. יומיים או שלושה אחרי זה נפגשנו שוב, רציתי להגיד לה – וחששתי. למה, בעצם? הרי אם אני רוצה והיא לא, עדיף שאדע את זה, גם במחיר של השפעה על חברותנו האפלטונית, ממנה גם אני נהנה. ואם שנינו רוצים – מה טוב.
אז אני יושב עם עצמי ומנתח. אולי זה בכלל הפחד הארור הזה שלי מבדידות? הפעם, הפעם אין סיכוי. אינפלציית הנשים והאופציות שיש עכשיו בחיי היא גבוהה. ככל שהמילה 'אופציות' מנוכרת וקרה כשמדברים בעצם על אהבה ויחסים, היא מתאימה כאן, ללא ספק. מספר האופציות שלי מעולם לא היה גבוה יותר. כלומר, נראה שיש כאן מישהי שאני מעוניין בה בגלל כוחי, ולא בגלל חולשותיי.
יצא לי בזמן האחרון לבקר לא מעט בבתי חולים. צירוף של נסיבות מצערות. ביקורים שכאלה תמיד גורמים תהיות ומחשבות. האם באמת צריך להביא בחשבון את כל הפחדים והשיקולים היומיומיים, שללא ספק פוגעים בנו, אבל גם מגוננים עלינו? ברור שמעשית אי אפשר לחיות בלעדיהם, אבל תמיד גם צריך לשאול ולבדוק כמה הם שולטים בנו וכמה אנחנו שולטים בהם.
אז דחיתי את השיחה איתה כמה ימים, עד שהחלטתי שחלאס. דיברנו על מישהי שיצאתי איתה, ואז אמרתי שאולי זה יהיה רעיון טוב אם אזמין גם אותה פעם לדייט. היא צחקה, חשבה שאני צוחק. אז אמרתי שוב. צחקה שוב. אז או שהיא מתחמקת בצורה אלגנטית, או שהיא באמת חושבת שאני צוחק. מהיכרותי איתה – נראה לי שזאת האופציה הראשונה. וכך, יחד עם התלהבות ראשונה אחרי הרבה זמן, באה גם האכזבה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
