ירושלים של כזב

מבחן העשייה ולא מבחן המעשייה / זבולון אורלב

במלחמת ששת הימים זכיתי להיות בין חיילי גדוד 71 בפיקודו של עוזי עילם בחטיבת הצנחנים של מוטה גור. הגדוד פרץ, לחם וכבש את שייח ג'ראח, כיום שכונת שמעון הצדיק. נפצעתי באורח בינוני וכרתתי ברית דמים עם העיר. מאז אני גר בה עם משפחתי, ילדיי ונכדיי וכואב כל פגיעה ושחיקה במעמדה ובחוסנה של ירושלים.

זבולון אורלב לאחר פציעתו במלחמת ששת הימים

ביום ירושלים נעלה את העיר לא רק על ראש שמחתנו, אלא גם בכותרות ובהצהרות. דומה שאף איש ציבור לא יחמיץ הזדמנות לדבר בשבחה של ירושלים, בחשיבותה ובמחויבותו לעיר. וכך גם מן הראוי שיהיה מכיוון שירושלים היא לב לבו של העם היהודי ומהיסודות המוצקים ביותר של הזהות היהודית וזכותנו בארץ ישראל.

אולם מבעד למסך המילים והנאומים קל להבחין בסחף המדאיג שחל בנאמנות של חוגים מתרחבים בעם היהודי כלפי ירושלים. דומה שחג יום ירושלים אינו חגה של "מדינת תל-אביב". אם לפני שנים לא רבות היתה הסכמה רחבה בין השמאל הציוני לימין הלאומי בדבר שמירת אחדותה של ירושלים, הרי שכיום סוגיה זו הפכה למחלוקת. מפלגות ציוניות כמו העבודה מרצ ואף חלקים בקדימה מוכנות היום לדבר על חלוקתה ולהציב בלבה חומה. שחיקה ערכית ורוחנית זו במעמדה של ירושלים מהווה מקור לדאגה עמוקה באשר ליכולת לחנך את הדור הצעיר למקור זכותנו על הארץ.

ירידה במעמדה של העיר איננה רק נחלת השמאל. הממשלה הלאומית הנוכחית הפסיקה למעשה את הבנייה בשכונות החדשות ובמזרח העיר. אין זו רק פגיעה מדינית בירושלים אלא גם נזק להתפתחותה האורבנית של העיר, שאינה מאפשרת לצעירים לגור בה.

אינני מרפה מהצעת חוק שיזמתי בכנסות קודמות, לפיה שמה הרשמי של העיר בחוק היסוד יהיה לא רק בירת מדינת ישראל אלא בירת ישראל והעם היהודי. בכך ניתן ביטוי הולם למרכזיותה של העיר בחיי העם היהודי כולו.

בעניין ירושלים יש לתבוע מהממשלה לא לגלות רפיון וחולשת דעת גם מול לחצים מדיניים מצד מדינות העולם לרבות מדינות ידידות כמו ארה"ב ומדינות אירופה. זהו קו אדום שאסור לחצותו. ההסברה צריכה להיות תקיפה ולא מתגוננת, יוזמת ולא מתנצלת. העולם הנוצרי יודע היטב ממקורות דתו על הקשר והזיקה העמוקה של העם היהודי לירושלים ועל היעדר כל קשר בין האיסלאם לעיר. הססנות, פשרנות וזגזוג רק יגבירו את הלחצים הבינלאומיים לחלק את ירושלים.

מבחנה של הממשלה הוא גם בבניינה של העיר ובהעצמת כל המערכות העירוניות שלה כמו החינוך, התעסוקה, השיכון, האקדמיה, התיירות והרווחה החברתית. ירושלים איננה עוד עיר. היא זכאית להתייחסות מיוחדת. היא אינה נטל מוניציפלי אלא נכס ערכי נצחי לעם היהודי.

בחג יום ירושלים נתפלל שנהיה ראויים לשאת את שמה של ירושלים לא רק בנאומים, אלא בעיקר במעשים, במבחן העשייה ולא במבחן המעשייה.

ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי), יו"ר הוועדה לזכויות הילד.

המפתח בפרנסה / ח"כ דליה איציק

במהלך כל ימות השנה, ובמיוחד ביום ירושלים, נישא שמה של ירושלים בפי כל. כולם אוהבים את העיר, כולם רוצים בטובתה. אהבה כנה ואמיתית, אבל אהבה מרחוק. בתקופת כהונתי כסגניתו של ראש העיר טדי קולק, זכיתי ללמוד את העיר, על מורכבותה, על תפריה העדינים ועצביה הרגישים שגפרור אחד קטן יכול להציתם. עיר של קטבים שצריך לנהל עם הרבה שכל ולב.

בעקבות החטא הקדמון נגזר על אדם כי "בזעת אפיך תאכל לחם", ואכן מאז נדרשים אנו למצוא פרנסה בכדי להתקיים, בעיקר בירושלים. המגזר הפרטי מעולם לא עלה את הקסטל, והמגזר הציבורי מטפטף לו אט אט אל מחוץ לעיר. דו"ח שפורסם לאחרונה מגלה שעשרות יחידות ממשלתיות, ובהן אלפי עובדי מדינה, שאמורות היו לפעול מעיר הבירה, ממוקמות מחוץ לעיר. כך למרות שבחוק יסוד ירושלים נאמר במפורש "ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון", אלפי עובדי מדינה שלכאורה היו צריכים לעבוד בעיר,לא מגיעים אליה.

העברתן של יחידות הממשלה הארציות לירושלים, לא רק שתביא אלפי מקומות עבודה לבירה, אלא תחזק גם את תעשיית השירותים הנלווים השונים, תגדיל את הכנסות העירייה מארנונה, ותיתן תחילת תקווה לציבור הצעיר בירושלים.

ירושלים מנצחת בססמאות, אבל נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו ערב יום ירושלים האחרון מלמדים שירושלים מפגרת אחרי רוב הערים הגדולות ברוב הפרמטרים הכלכליים, החל מאחוז המועסקים, גובה השכר וכלה באחוז המשפחות המחזיקות כלי רכב. העיר, לה אנחנו נשבעים לא לשכוח - שוקעת ונשכחת.

ירושלים על ראש שמחתנו, אבל מעולם לא בראש תקציבנו. תוכניות רב-שנתיות כאלו או אחרות - ראויות, אבל ירושלים זקוקה ליותר מזה. כל ממשלות ישראל נשבעו בשמה של ירושלים, אבל לעתים נדמה שהן ויתרו עליה. נכון, מדובר בתקציבים, אבל לא רק בתקציבים. ירושלים זקוקה להחלטה נחושה, כמעט פנאטית, שלא תאפשר לגופים ממשלתיים לפעול, אלא מתחומה. מדהים אותי כיצד אנחנו מוותרים על עיר הבירה שלנו. אין עוד מדינה אחרת בעולם שמחזיקה בירה רשמית על הנייר ובפועל מתנהלת מעיר אחרת - מדובר בהמצאה ישראלית שזה הזמן לשים לה סוף.

אני משוכנעת שהמפתח הוא בפרנסה, בעקבותיה בא הבית. אם הדברים הללו יקרו, יותר צעירים יישארו בירושלים ויהוו את דור העתיד של העיר.

אבל, בכל זאת, העיר הזאת הכי יפה בעולם! זה רחוק מלהיות מספיק, אבל יש באוויר תחושה שבכל זאת משהו קורה בעיר הבירה. אירועי תרבות רבים, עליה לרגל של תל-אביבים למסעדות ולמוקדי בילוי ותרבות, מספר שיא של תיירים. אם פעם התשובה לשאלה "היכן מבלים בירושלים?", היתה תל-אביב - היום אין לירושלמים במה להתבייש. אך לא די בכך. חיי תרבות, עשירים ככל שיהיו, לא נותנים פתרון תעסוקתי, שרק באמצעותו יוכלו אוהביה של העיר לאהוב אותה מקרוב, ולא רק להתגעגע אליה מרחוק.

ח"כ דליה איציק, יו"ר סיעת קדימה בכנסת. בעבר כיהנה כסגנית ראש העיר ירושלים.