מטעמים משאמס

המשכנו משם לכיוון גבעת הצעקות שעלתה לאחרונה לכותרות. ביקרנו בשוק מיוחד הנמצא בתוך המטעים. שוב ממש כמו בעיירות בחו"ל, הדור הוותיק מוכר כל אחד את מרכולתו. טעמנו תפוחי עץ בלי טעם של קירור, נשנשנו מעט זיתים והמשכנו הלאה.

עברנו לכפר שנקרא מַסעדה, לפי השם הוא כבר מצא חן בעיניי. עצרנו ליד שוק נוסף, מעין רמלה-לוד, ובו חלווה, פירות יבשים ובגדים בערבוביה. ממול מסעדת נידאל מלאה באנשים. חמקתי מהקבוצה, עברתי את הכביש ונכנסתי לטעום. טעימות קלות של כדורי פלאפל בגודל כדור טניס (אל ייקל הדבר בעיניכם, לא קל לטגן כדורי פלאפל מפלצתיים, כך שייצאו פריכים מבחוץ ועשויים מבפנים), עליהם זרוי מעט שומשום, טבלתי במעט טחינה... תענוג. המלצר, אגב, איש שיחה מרתק, יש לו תואר שני במתמטיקה ותואר ראשון בחינוך, לא בדיוק המלצרים שאני זוכה לראות בעיר שברגע שגומרים את התואר הראשון עוברים למקצוע האמיתי. מיד ראיתי יתרון במלצר עם תואר ראשון במתמטיקה, פניתי לגברת בלחש ואמרתי: אין סיכוי שהוא יטעה בחשבון.

המון סלטים טריים וטעימים בעין תינא (צילום: רפי אהרונוביץ') 

תוך כדי הסבר של פאדי על כך שבכפר מספר גדול של אקדמאים, אני קוטע אותו שוב כי ראיתי בדרך שלט של עוף מטוגן. אני חייב לטעום את זה, אני אומר לו, לפני שחוזרים למלון. כן, אני יודע, פניתי לגברת, אני זה שלעולם לא זוכר איפה חניתי את האוטו בחניון, אבל זוכר את העוף המטוגן שראיתי בדרך. אחריך, אמר פאדי, בעודו ממלמל משהו למישהו בסלולרי. כנראה על הממושקף שאוכל כבר 24 שעות עם הפסקות רק לשתייה ומעט לשינה.

אי אפשר להפסיק לאכול (צילום: רפי אהרונוביץ') 

העוף ייקח מספר דקות, התנצל המוכר על השעה המוקדמת. אין בעיה, נחכה, אמרתי. בינתיים נטעם מהשווארמה. טובה. מספר חצילים מטוגנים, גם העוף בנוסח קנטאקי היה לא רע. חוזרים למלון. מנוחה, מקלחת ומיד, איך לא, שוב ארוחה.

'קדירת המכשפה והחלבן' בנמרוד. אווירה יש בשפע, המקום עצמו, הכביש אליו, אפילו ערפילי הערב הוסיפו לאווירה הקסומה. אחד בלאדי מרי כהלכתו עם אקסטרה טבסקו עזר לי לשכוח את טעימות הצהריים ולפתוח את תיאבון הערב. מרק חמציץ ומנגולד היה טעים ומרענן, מרק בצל די קלאסי חימם את האווירה בתוספת מעולה של גבינת עזים. בשלב זה כולם היו זקוקים להפסקה. אני ניצלתי את ההפסקה כדי ללגום עוד יין ולבקש פלטת גבינות קטנה שנקראת בתפריט: נגיעות גבינה. בסך הכל, אמרתי, המקום הוא גם מחלבה. טעים.

(צילום: index open) 

קדירת בקר וטלה

המרכיבים (ל-8 סועדים או לזוג אחד ל-4 ימים):

1/2 1 ק"ג בשר בקר לקדירה, חתוך לקוביות בינוניות (שריר, צלי כתף, צ'ך וכדומה)

2 אוסובוקו טלה, מחולקים כל אחד ל-3 (לבקש מהקצב שינסר)

3 עצמות מח (לא חובה. נכון שזה טעים, אבל מוסיף מעט כבדות חורפית לתבשיל)

6 תפוחי אדמה, בערך 1 ק"ג, קלופים וחתוכים לקוביות בינוניות

3 בצלים קצוצים דק

4 גזרים, חתוכים לטבעות עבות

2 שורשי סלרי ו-2 שורשי פטרוזיליה, קלופים וחתוכים לקוביות (הרעיון שיהיה לכם בערך 800 גרם שורשים, כי שפע של שורשים מוסיף המון טעם לקדירה)

8 שיני שום קצוצות גס

1 כוס ציר בקר (אפשר מקוביה טובה)

מלח ופלפל שחור

1 כפית גרגרי כוסברה שלמים

בערך 2 כוסות מים רותחים

1 כוס יין אדום יבש

שמן זית לטיגון

אופן ההכנה:

1. בניגוד לקדירה חורפית, כאן לא מקמחים את הבשר (שוב, על מנת שהרוטב לא יסמיך מדי ויוסיף לכבדות). מניחים את הבקר והטלה בצלחת גדולה, ממליחים, מפלפלים ומפזרים את זרעי הכוסברה. מטפטפים מעט שמן זית ומעסים את הבשר קלות.
2. מוסיפים שמן זית לסיר רחב וכשהוא חם מאוד מכניסים את הבשר פנימה ומערבבים לאט לאט עם כף עץ. מוסיפים את הבצל והשום וממשיכים לערבב מספר דקות (ייתכן שנצטרך להוסיף מעט שמן). מוסיפים את כל שאר הירקות מלבד תפוחי האדמה ומערבבים מספר דקות נוסף. מנמיכים את האש ומבשלים ללא נוזלים על אש קטנה מאוד כ-30 דקות, מכוסה.
3. מוסיפים את הנוזלים, מביאים שוב לרתיחה, מכניסים את תפוחי האדמה, מנמיכים את האש וממשיכים לבשל כשעתיים על אש נמוכה מאוד (הנוזלים צריכים לכסות את הכל כמעט לחלוטין. אם רוצים, אפשר גם להכניס את הסיר בשלב השני של הבישול הנמוך ל-140 מעלות בתנור, כשהוא מכוסה ל-3 שעות).
4. הקדירה הזאת תשביח מיום ליום ואם תגמרו את רוב הירקות שיש בפנים, תמיד אפשר להגיש אותה על אורז, פסטה או פולנטה.
   

• ניתן להוסיף מעט סויה, להגדיל את כמות השום או לחילופין להוסיף כף רסק עגבניות או עגבניות מרוסקות.