שתף קטע נבחר

חגיגה כל ישראלית: על המופע של ישי לוי

החיבור של ישי לוי עם גלי עטרי וריקי גל היה השלב הסופי בחדירתו של הזמר ללב הקונצנזוס הישראלי, וסיפק את אחת ההופעות הטובות שהיו בז'אנר המזרחי בתקופה האחרונה

אם היו אומרים לישי לוי, לפני לא יותר מארבע שנים, שבפרק זמן זה הוא יגרום ל- 1,700 איש לקנות כרטיס לאולם ה"האנגר 11" ועוד יארח את גלי עטרי וריקי גל, שתיים מהזמרות המוערכות בזמר הישראלי, הוא בוודאי היה פורץ בצחוק חמוץ ובשפתו הציורית היה אומר "די עם החארטה הזה". אבל אמש (ד'), לוי לא רק שאירח אותן במופע שהיה אחד הטובים שהיו בז'אנר המזרחי מזה תקופה ארוכה, אלא עשה בעיקר דבר אחד נוסף, קנה סופית את מקומו בלב הקונצנזוס הישראלי.


ישי לוי. הקהל על הרגליים

 

הסיפור של לוי מכיל את כל האלמנטים של טרגדיה ידועה מראש. למרות שירים אדירים בשנות ה-90, הוא מעולם לא זכה לפרגון מוזיקלי מחוץ לברנז'ה המזרחית. הסמים, הסיפור הלא ברור עם מי שהיה פעם חברו הטוב זהר ארגוב, תקופת המאסר הממושכת והצתת הבית בדרום תל אביב, הביאו לו פרסום שלילי שנדמה היה שמדובר בעוד כשרון מוחמץ שטבע במיץ של הזבל. כשגדעון מלאכי, מפיק פסטיבל "התימניאדה" הוותיק התחיל לנהל אותו לפני למעלה מעשור, אמרו לו שהוא השתגע ושהוא שם את יהבו על סוס מת. אמש, הוכיח מלאכי כי מדובר בהשקעה מניבה שרק חיכתה לנסוק. ובמופע, לוי לא רק שנסק, אלא הוכיח לכל מקטרגיו כי הוא אחד הזמרים המרגשים ואפילו, דבר שפעם לא היה נתפס להגיד, האיכותיים.

 

היופי במופע הוא שלוי לא היה צריך גימיק מטומטם כמו הבמה המסתובבת השטותית כדי לרתק את הקהל ולתת שואו מצוין. הוא לא רקד כמו משה פרץ שהופיע שם לפניו, נתן גירסה משלו ללהיט של ליידי גאגא כמו דודו אהרון או שטף את המקום במפל של זיקוקי דינור כמו שקובי פרץ רגיל לעשות, אלא עמד, כמעט ולא חייך ועשה דבר אחד פשוט לכאורה, אך בצורה מושלמת - שר.


עם גלי עטרי. מסע לשורשים התימניים

 

הוא שר כשהתחיל את המופע עם הבלדה המרגשת "האחת שלי", הוא המשיך לעשות זאת עם "עלם חמודות" מהתקופה המוקדמת, הוא לא ויתר על קלאסיקה כמו "ריקדי" שנצבעה הפעם בצליל לטיני ופרגן לקהל עם הלהיט העכשווי "עננים". לוי, בפשטות, צנעה וענווה, לא בא לעשות שופוני, אלא לעשות מה שמופע מוזיקלי אמור להיות, שמח ומרגש.

 

מי אמר השתאכנזות?

החיבור של לוי עם זמרות כמו גלי עטרי וריקי גל, היה על פניו מקור לחשש לא מבוטל ולוי אף ספג עליו ביקורת משדרן רדיו מפורסם שהאשים אותו ב"השתאכנזות". לוי, עם זאת, לא רק שענה למבקריו, אלא הצליח לתת ממד אחר למופע, כזה שהפך אותו מערב מזרחי טהור לחגיגה כל ישראלית, אליה הקהל הגיב לא רק בחיוך, אלא בתשואות לא מבוטלות, שנדמה שהפתיעו אפילו את לוי, עטרי וגל בעצמם.


עם ריקי גל. מפגן עוצמה מוזיקלי מצוין

 

עם כל אחת הוא ביצע שני שירים, אחד שלו ואחד שלה, ולא רק שהם עבדו בהצלחה, אלא היו הרגעים הכי קסומים בערב. עטרי המשיכה עם לוי את המסע שלה לשורשים התימניים, מסע שהתחיל לא מכבר עם אלבום חדש שיצר לה עמיר בניון, וחוץ מלרקוד צעד תימני, נדמה שהיא בהחלט יכולה לחשוב על הסבה מוזיקלית.

 

עם גל, לעומת זאת, לוי התעלה לגבהים חדשים כשהחיבור ביניהם היה לא פחות מאשר מפגן עוצמה מוזיקלי מצוין. הם לא ריחמו על הקהל ולמרות שמדובר במוצאי חג הם שרו את "מקום לדאגה" של גל שמושמע בעיקר בימי זיכרון, והצליחו לרגש ואף לגרום לקהל לשיר יחד איתם. כשביצעו מיד אחר כך את "בשבילי את השער לגן עדן" של לוי, הם כבר התעלו לפסגה מוזיקלית נדירה. טיפ ממני: תוציאו את הדואט מהר כסינגל ואולי אפילו תחשבו על מופע משותף. מופע כזה יעשה לקריירה של גל את מה שהחיבור עם שמעון בוסקילה עשה לשירי מימון, ויהיה לא פחות משלאגר.

 

לוי המשיך להגיש את להיטיו הרבים, אלו שעברו פלייליסט מהשנים האחרונות כמו "אשה נאמנה", "ריקוד רומנטי", "מלנכולי" ועוד, ואלו שזכו להתעלמות, אז בשנים הקשות בהן המוזיקה המזרחית נחשבה למוקצה, כמו "כשאת לידי", "תלתלים שחורים", "איפה את היום" וקינח עם הבלדה המצוינת "תודה". רק בסוף, לראשונה בערב כולו ובאופן נדיר לז'אנר המזרחי שרגיל לחפלה ולא לקלאסיקה, קם הקהל על רגליו, מחא כפיים סוערות ואמר ללוי דבר אחד בלבד - "תודה".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ישי לוי. לא רק מזרחי
צילום: דודו אזולאי
לאתר ההטבות
מומלצים