שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העוקץ האיטלקי: הצדעה לקומדיות של רוברטו בניני
    עם סיפור חיים מהאגדות, ניסיון בקרקס, פה גדול ואומץ לגעת בנושאים הכי רגישים באופן הכי מצחיק, לא פלא שרוברטו בניני הפך לקומיקאי מספר אחת בקולנוע האיטלקי. מועדון הסרט המופרע מצדיע לו

    כשרוברטו בניני עמד על דוכן הנואמים בטקס האוסקר, הוא הודה להוריו שנתנו לו את המתנה הנפלאה מכל: "עוני!". החודש בסינמטקים תיערך חגיגת רוברטו בניני, הנער מטוסקנה שכבש את הוליווד בהומור חצוף וחיוך כובש.

     

    עוד כתבות קולנוע ותרבות בעמוד הפייסבוק שלנו

     

    אז איך הכל התחיל? כמו באגדות, היה היו זוג איכרים עניים. הם היו הולכים לישון מוקדם וקמים בארבע בבוקר לעבודתם הקשה. נולדו להם שלוש בנות, ורוברטו היה ילדם הרביעי. בגלל מצבם הכלכלי הגרוע הוא נאלץ לישון עם אחיותיו במיטה אחת. 

     

    אמו של רוברטו חשבה שהוא ילד רזה, מכוער וחסר סיכוי להצליח בחיים. היא היתה נוהגת לקחת אותו ל"מכשפות" שהיו רוקחות עבורו שיקויי קסמים שישפרו את מראהו. בגיל 14 החליט בניני שקץ בחיי הכפריות והחילט להפוך לכומר. הוא נסע לפירנצה ללמוד אולם ההשגחה האלוהית התערבה וגשם בלתי פוסק גרם לנהר הסמוך לעלות על גדותיו ולהציף את הסמינר לכמרים.


    רוברטו בניני. אגדה מהעולם האמיתי (צילום: Gettyimages imagebank)

     

    איך האגדה בינתיים? חכו, זה לא הכל: בניני נסע לעיר הגדולה רומא לחפש עבודה. בעודו משוטט נתקל במודעה: "דרוש עוזר קוסם לקרקס". כך, במשך שנה, מצא עצמו בניני מצביע בכל פעם שהקוסם חיפש "מתנדב מהקהל שלא פגש מעולם". קריירת הקרקס הסתיימה בגלל שידו של בניני עלתה באש. המשחה שהיתה אמורה להגן על היד מפני הלהבות לא פעלה, ובניני נושא על ידו כוויות מאותו אירוע עד עצם היום הזה.

     

    אחרי שחווה את אהבת הקהל בקרקס החליט להצטרף לתאטרון נסיוני אוונגרדי (היחידי שהסכים לקבלו) וכבר בגיל 20 הפך למלך הלא רשמי של התיאטרון המחתרתי ברומא. בעקבות הצלחתו בתיאטרון קיבל תפקיד ראשון בטלוויזיה, בסדרה הסאטירית "Onda Libera" מ-1976.

     

     

    בניני התפרע במערכונים (לא צריך לדעת איטלקית כדי להבין שמשהו לא בסדר עם הבנאדם) ובאחד הפרקים ממציא את "המנון הגוף המשוחרר", שיר מגעיל במיוחד שמתאר לצלילי גיטרה שיטות שונות לעשיית צרכים, ביניהן מילוי דלי וניגוב עם עלי כרוב. השיר המטופש עורר סערה גדולה באיטליה והצנזורה ביטלה את הסדרה.

     

    בזכות הפה הגדול שלו קיבל בניני תפקיד ראשון בסרט של אנריקו ברטולוצ'י, ופינה בטלוויזיה שבה גילם מבקר קולנוע עצלן במיוחד שהיה סוקר סרטים מבלי לטרוח לצפות בהם. לפעמים היה פולט כל כך הרבה שטויות, שמרכזיות הטלפונים קרסו בעקבות שיחות זועמות.

     

    הצרות שלי עם האפיפיור

    כעת הצנזורה עקבה היטב אחרי בניני. ב-1980 הוא קרא בשידור חי לאפיפיור יוחנן פאולוס השני "וואצ'ילאצ'יו". לאצ'יו זה כינוי שמשמעותו באיטלקית רע או שובב. שמו הפרטי של האפיפיור היה וואצ'ילה, כלומר, וואצ'ילה אפיפיור רע. באותה שנה הוזמן יחד עם שחקנית הקולנוע האיטלקיה אולימפיה קרליסי להגיש קטע קישור בפסטיבל סן רמו. בתום הצגת השיר בניני נישק את אולימפיה. הנשיקה נמשכה עוד ועוד וגררה תשואות מהקהל הנלהב.

     

     

    ב-1983 יצר את סרטו הראשון, "אל תפריעו לי", ארבע סיטואציות שמעבירות ביקורת על אלוהים. למשל, בתחילת הסרט בניני מנסה לרחוץ את ישו הקטן באמבטיה, אבל הילד הולך על המים. בסרט זה פגש לראשונה את השחקנית ניקולטה בראשי, שתהפוך לאשתו ותככב בכל סרטיו הבאים.

     

     

    אחרי שהוכיח את עצמו כבמאי, כותב, שחקן ובלגניסט, החליט להגשים חלום ישן ולכתוב קומדיה על... נסיעה בזמן. הסרט "לא נותר אלא לבכות" (1984) הוא מעין "בחזרה לעתיד" בניחוח איטלקי (שימו לב, הסרט הופק שנה לפני הלהיט בכיכובו של מייקל ג'י פוקס). בניני וחברו מוצאים עצמם תקועים מאחורי מחסום רכבת. הם מחליטים לעקוף את המחסום דרך שביל עפר לא מוכר שמוביל אותם לעבר. מאותו רגע הם מנסים לחזור לעתיד ובינתיים מספיקים להתאהב ולחשוב איך להרוויח מהסיטואציה.

     

    הם מנסים ללמד את אנשי תקופת הרנסאנס שירים פרי עטם של ג'ון לנון ופול מקרטני בתקווה שיהפכו ללהיטים, מנסים לעצור את קולומבוס מלגלות את אמריקה ומלמדים את לאונרדו דה וינצ'י על המנורה החשמלית, קפיטליזם ורמזורים בתקווה שיוכלו להתחלק איתו ברווחים. עשרות בדיחות ומשחקי מילים מהסרט מצוטטים עד היום על ידי המעריצים באיטליה. בסצנה הבאה (מתורגמת לאנגלית), השניים מנסים לחזור למאה העשרים.

     

     

    הבמאי האמריקני ג'ים ג'רמוש רואה את האנרגיות המתפרצות של בניני בטלוויזיה ומבקש שישחק בסרט קצר בשם "קפה וסיגריות", ואחריו בסרט בשם "נרדפי החוק". בניני מגלם אסיר שהושלך לכלא באשמת רצח: הוא זרק כדור ביליארד על מישהו.

     

     

    זוהיתה דריכת הרגל הראשונה של בניני בארצות הברית והיה לו ברור שעליו לנצל את הצוהר שנפתח לו להוליווד. הוא החל לכתוב תסריט של קומדיה מטורפת על כומר מגרש שדים. השד, שבורח מגופה של אשה איטלקיה, לובש דמות אדם ומתחיל להרוס את חייו של הכומר. לסרט קוראים "שטן קטן שלי".

     

    בניני (השטן) ניסה לחשוב מי ישחק לצידו את הכומר. "חשבתי על גראוצ'ו מרקס או על קלארק גייבל אבל הם כבר מתו", סיפר. "אז המפיק אמר לי: לך על וולטר מתאו, הוא חי. נסעתי להוליווד לראות אם הוא חי, איזה מזל, הוא גם היה שם וגם היה חי". מתאו התאהב ברעיון, טס לאיטליה ויחד יצרו השניים את הסרט האיטלקי הרווחי ביותר אי פעם (בינתיים) עם הכנסות בסך 20 מליון דולר.

     

    מה שיותר עצוב, יותר מצחיק

    כששאלו את בניני במה יעסוק סרטו הבא, הוא אמר שלא החליט עדיין אך הוסיף כי הבין לאחרונה שככל שהנושא טראגי יותר, הקומדיה תהיה חזקה יותר. הוא חיפש את הדבר שהכי הציק לאיטלקים והחליט לצחוק על המאפיה הסיציליאנית, נושא רגיש במיוחד בגלל גל רציחות ששטף את איטליה.

     

    הסרט "ג'וני סטקינו" נחשב עד היום לקומדיית פולחן והוא הסרט שנבחר להציג במועדון הסרט המופרע בסינמטקים. מי שיגיע יגלה שבניני כתב, ביים והפיק את הסרט, ואף כיכב בו בתפקיד כפול. מדובר בקומדיית חילוף זהות מטורף בין נהג אוטובוס לילדים מוגבלים ובין מאפיונר שנמלט מציפורני החוק, שבמקרה גם נראים אותו הדבר. הסרט הפך להיות הסרט הפך למכניס ביותר באיטליה אי פעם... לבינתיים.

     

     

    הקומיקאי פיטר סלרס, שהלך לעולמו ב-1980, השאיר אחריו סדרת סרטים בשם "הפנתר הוורוד" שבה הוא משחק את המפקח קלוזו, אלוף ההסתבכויות בעל המבטא הצרפתי. כדי לייצר את הסרט השמיני בסדרה פנה הבמאי בלייק אדוארדס לבניני והציע לו לשחק את בנו הלא חוקי של המפקח קלוזו. המבטא האיטלקי הוחלף במבטא צרפתי ובניני מצא עצמו בנעליו הגדולות של פיטר סלרס.

     

     

    אביו של בניני היה ניצול שואה ושרד כמה שנים במחנה עבודה. בניני החל לקרוא ספרים ולצפות בסרטים דוקומנטריים בנושא, ואפילו התייעץ עם שלמה דנציה ונדו פיאנו, שני ניצולי שואה שגוללו באוזניו במשך שבועות את הזוועות שעברו עליהם באושוויץ. כשהחלו להגיע ידיעות על כך שבניני מצלם קומדיה שמתרחשת בזמן השואה, גבות הורמו בכל העולם. זה נעשה פעמים מועטות בהיסטוריה.

     

    הראשון שעשה זאת היה צ'רלי צ'פלין. בניני העריץ את צ'פלין. בסרט "החיים יפים", מספר האסיר של בניני הוא 7397. זה מספר האסיר של צ'פלין בסרט "הדיקטטור הגדול".

     

    "החיים יפים" זכה להצלחה אדירה. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר וגרף שלושה. שבועות דיברו בהוליווד על האפשרות שהסרט יגרוף יותר מפרס אוסקר אחד ותהו לגבי הנאום המטורף של בניני, אם יזכה.

     

     

    בזמן הטקס נהרו מכל איטליה אנשים לכפר הקטן ורגאיו, שאפילו לא הופיע בכל המפות. אוהל גדול הוקם מול בית העם ומסך ענק הקרין את הטקס. כשבניני זכה בפרס הסרט הזר, הוא טיפס על הכיסאות והעניק לקהל את אחד הנאומים המרגשים בהיסטוריה של האוסקר. כששמע בניני שזכה בפרס השחקן הטוב

    ביותר הוא לא האמין. הוא אמר: "אני מצטער, השתמשתי בכל האנגלית שלי בנאום הקודם". האוסקר השלישי התקבל בזכות הפסקול של הסרט.

     

    ובאותו זמן, בכפר קטן באיטליה, האגדה מספרת שנשמעו תשואות אדירות שלא נשמעו מאז זכתה נבחרת הכדורגל של הכפר בתחרות המחוזית. תזמורת הכפר החלה לנגן את "אאידה". שלוש אחיותיו התחבקו עם הקהל. רק ההורים, האיכרים מתחילת הסיפור לא היו שם. באותו הזמן הם ישנו בבית. אחרי הכל, הטקס שודר באיטליה באמצע הלילה, ועוד מעט צריך לקום לעבוד.

     

    אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומנחה אירועי "מועדון הסרט המופרע" ברחבי הארץ. בשבת, 25 ביוני, יוקדש האירוע בסינמטק ת"א לרוברטו בניני עם הקרנת הסרט "ג'וני סטקינו". האירוע יגיע לסינמטק ראש פינה ביום רביעי, 29 ביוני, ולסינמטק ירושלים בחמישי, 30 ביוני. מפגש "וודי אלן, הומור יהודי ונונסנס" יערך בסינמטק חיפה ביום חמישי, 23 ביוני, עם הקרנת הסרט "ימי הרדיו". בסינמטק שדרות יערך ביום ראשון, 26 ביוני, ערב שיוקדש לחבורת לול ואורי זוהר עם הקרנת הסרט "לול". מופע המערכונים של "היפופוטם" והקרנת "המוסד הסגור" יערכו בסינמטק ת"א ביום שישי, 24ביוני


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוברטו בניני. על הכל מותר לצחוק
    צילום: gettyimages
    לאתר ההטבות
    מומלצים