סרטן: הזוגיות זקוקה לטיפול בתוך הגיהינום
בן הזוג עובר את המחלה יחד איתכן, ולרוב חש חסר אונים, מתוסכל ועצבני, משום שהוא יודע שהוא לא באמת יכול לעזור, לא באמת יכול ליטול מכן את הסבל ואת הכאב ולעבור את זה במקומכן, ולכן, בכל הטירוף, המאבק והכאב, חשוב שתעצרו רגע כדי לשאול את עצמכן איך אתן יכולות להקל גם עליו
בואו לדבר על התמודדות עם סרטן גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
סרטן זו מחלה משפחתית, כי היא משפיעה בצורה דרמתית על אורח החיים שלכן, ומכאן גם על אורח החיים של המשפחה שלכן ושל האנשים האהובים עליכן מכל. הסביבה הזאת עוטפת אתכן, אבל גם מתמודדת יחד איתכן, וכל מה שעובר עליכן עובר גם על יקיריכן. ולכן חשוב שתזכרו לצאת לפעמים מהבועה ולוותר על הרחמים העצמיים. הנפש שלכן היא הציר המרכזי שמנהל את ההחלמה שלכן, אבל מחוצה לכן יש מעגלי חיים רבים אחרים, שממשיכים להתקיים – של בן הזוג, של הילדים, של המשפחה, של החברים – והמסע הארוך שלכן נוגע לכולם ובכולם. אם תפנימו את ההבנה הזאת ותתחשבו בצרכים וברגשות של האחרים, תקלו באופן משמעותי על הסובבים אתכם, ובסופו של דבר תעזרו להם לעזור לכן.
איך הייתן מרגישות אילו בן הזוג שלכן היה חולה במחלה קשה? מה היה עובר עליכן? לא פשוט... סיכוי סביר שהייתן מתמלאות כעס, חושבות ביניכן לבין עצמכן, "איך הוא יכול לעשות לי דבר כזה?" יש להניח שכך חש בן הזוג שלכן. הוא עובר את המחלה יחד איתכן, ולרוב חש חסר אונים, מתוסכל ועצבני, משום שהוא יודע שהוא לא באמת יכול לעזור, לא באמת יכול ליטול מכן את הסבל ואת הכאב ולעבור את זה במקומכן, ולכן, בכל הטירוף, המאבק והכאב, חשוב שתעצרו רגע כדי לשאול את עצמכן איך אתן יכולות להקל גם עליו. אם החצי השני שלכן יידע כיצד הוא יכול להקל עליכן, זו תהיה מתנה בשבילו. שתפו אותו בצרכים שלכן, היכולת לעשות משהו עבור מישהו בזמן משבר היא מתנה. לשני הצדדים.
לשמור על מידה של ריחוק
מהר מאוד הבנתי שבעלי לא רק צמוד אליי, אלה הופך להיות המפרנס היחיד של הבית ושל המחלה, ממשיך להיות אבא לילדים שלנו, אבל משמש גם בתפקיד האמא, ומוותר על דברים שקשורים אליו. במילים אחרות, הבנתי שכל הנטל המשפחתי נופל על כתפיו. אני זוכרת שחשתי סוג של קונפליקט. מצד אחד רציתי אותו לידי כל הזמן (מה שלא ממש אפשרי כשיש שני ילדים קטנים בסביבה), ומצד שני היה לי חשוב לשמור על מידה מסוימת של ריחוק, כי ידעתי שככל שאני מקרבת אותו ומשתפת אותו יותר, כך אני גם מכאיבה לו וגורמת לו לחוש מתוסכל יותר.
לכל אחת יש דרך משלה. עילית פישר (צילום: טל קצורין)
חיפשתי דרך לאזן בין שני הרצונות דווקא מפני שהיה לי ברור שאנחנו יוצאים למסע ארוך שבו אזדקק לו יותר מכל אחד אחר, וכדי שיהיו לו תעצומות הנפש לתמוך בי כשאפול, התעקשתי שימשיך לעבוד, שלא יהיה איתי סביב לשעון. עודדתי אותו לשמור על מסגרת החיים השגרתית שלו וממנה לשאוב כוחות – למענו, למעני ולמען המשפחה שלנו.
אם יצאת למסע עם בן הזוג שלך, יש לך סיבה טובה לחוש בת מזל. יש כאלה שעוברות את זה לבד (לשם כך הן צריכות לגייס חלופות אחרות). אבל זכרי תמיד – גם לו קשה. קשה מאוד. ולכן, ככל שזה מצריך מאמץ ומחשבה, הקפידי לגלות רגישות כלפיו ונסי לפנות לשניכם כמה שיותר זמן איכות שבו תבלו יחד. בדרך הזאת לא רק תזכי להערכה, אלא בעיקר תעצימי את בן זוגך, תזיני אותו בכוחותייך ותתמלאי מכוחותיו המתחדשים.
שמעתי לא פעם על זוגות שהתגרשו בעקבות מחלת הסרטן וגם על כאלה שנפרדו בתום תקופת הטיפולים. זה לא כל כך מפתיע אותי, כי אני יודעת שבתקופת המחלה אנחנו יכולות להפוך בקלות ליצורים תובעניים, ומבלי לשים לב לדרוס את כל מה שנמצא בדרך. ודווקא משום כך אני רוצה להזכיר לכל אחת ואחת מכן: הדרך שלך לשמור על עצמך היא לשמור על הסביבה שלך, ובעיקר על בן הזוג שלך.
דרכים יצירתיות לשמר ולחזק את האינטימיות
תופעות הלוואי של המחלה יוצרות קשיים בקיום יחסי מין. יובש בפה, יובש בנרתיק, דלקות חוזרות ונשנות בנרתיק (לאור ההיחלשות של מערכת חיסון), עייפות כרונית, כאבי עצמות, פיסורה, נימוּלים ומה לא – כל אלה לא בדיוק תורמים לאווירה רומנטית. ואני אומרת: הכל נכון, אבל זו לא סיבה להרים ידיים. דברו על זה, אל תתעלמו, אל תטאטאו תסכולים מתחת לשטיח, ובעיקר אל תגיעו למצב של משבר במערכת היחסים וגם אל תנסו להעמיד פנים שהכל בסדר. זה לא יועיל לזוגיות שלכם. הזוגיות שלכם זקוקה לתשומת לב למרות הגיהינום שעובר עליכן. שתפו זה את זה בפחדים, בכאבים וגם בחלומות, וכשתהיו מוכנים – פנו ליועצת מין. היא תעזור לכן למצוא פתרונות יצירתיים ותרופתיים לחלק מהתופעות. אתן זכאיות לייעוץ, זה מגיע לכן.
עם זאת, אם אין סקס, שלא יהיו לכן רגשי אשם – קשה לו, אבל לך קשה יותר (אפילו מין אוראלי הוא לא אופציה כשהפה שלך מלא בפצעונים שחוגגים עד הגרון), והוא יודע את זה.
הקושי האמיתי שאני חוויתי היה היעדר קירבה ואינטימיות. ואני לא מדברת בהכרח על יחסי מין, אלא על הקושי להתחבק, כי כואבות העצמות. הקושי להתנשק כי אין רוק בפה. כל אלה הביאו אותי לחשוב ללא הפסקה על דרכים יצירתיות לשמר ולחזק את האינטימיות, דרכים להתקרב, דרכים לפצות על מה שאי אפשר, דרכים להרגיש קרוב. חפשו גם אתן דרכים יצירתיות לייצר קירבה ואינטימיות. אני מזמינה אתכן לאמץ את ארבעת התי"ווים: תתנשקו, תתחבקו, תלטפו ותישנו כפיות. זה עוזר, זה ישמור עליכם יחד ויאפשר לכם לחזור למסלול.
תוכלו גם לחשוב על התקופה הזאת כאילו היתה הריון, הרי גם בתקופת ההריון אורח חיי המין משתנה, תצחקו על כך, אולי אפילו יהיה לכם הריון קצר יותר. חשוב שתראו את האור בקצה המנהרה. ויותר מכך - שתגיעו אליו יחד.
- מתוך המדריך "מכורה לחיים" מאת עילית פישר (הוצאה עצמית, להשיג ברשת "צומת ספרים"). עילית פישר, מפיקה ומגשרת, נשואה ואם לשני בנים, כתבה את "מכורה לחיים" בזמן אמת, תוך כדי התמודדות עם מחלת הסרטן. מרגע האבחון הכל קרה מהר. החיים שלה התהפכו ברגע אחד: ניתוח, הסרה של שלושה גידולים סרטניים, הסרה של 24 בלוטות לימפה, מתוכן שלוש נגועות, כימותרפיה, הקרנות. עילית יצאה למלחמה לכל החיים. וכמפיקה מקצועית, החלה לנהל את תהליך ההחלמה שלה באופן מעשי ולתעד אותו. התוצאה היא מדריך
הישרדות אופטימי ונחוש, המכיל אינפורמציה רלוונטית לנשים שאובחנו כחולות בסרטן השד ויוצאות למסע הלא-פשוט אל הריפוי.
לפנייה לכתב/ת 
