שתף קטע נבחר

בין אמת ויציב

האדם משכנע עצמו באין ספור כזבים ונאחז בתירוציו אודות האלימות הנכפית עליו. אשליית היציבות הפוליטית והביטחון יוצרת פחד ורק מביאה לאי-סדר

"בין אמת ויציב, יציב או אמת?" טוען המשפט המודרני. הניסיון לאזן בין ערכים ומוסכמות משתנים לאמת נדון מראש לכישלון, משום שהתודעה האנושית מקבעת עוד משחר הווייתה את מושג האמת מתוך עולם אידיאות מותנה ולא מתוך התבוננות ישירה. הכרה מותנית זו גוזרת מאבקי כוח אין סופיים, אלו ברבות השנים הפכו את החברה האנושית למעוותת מן המסד (תודעת הפרט) עד הטפחות (הציוויליזציה כולה).

 

רק לפני עשרות שנים הצמיחה חברה שלמה תרבות קומוניסטית אדירה, מעוותת ומסולפת מן היסוד. במשך למעלה מחצי מאה העמידה תרבות זו מכוני מחקר, פרופסורים, שופטים, פוליטיקאים, בנקאים ומעל לכל כוח צבאי חסר תקדים בהיקפו. עשרות אלפי ראשי נפץ גרעיניים הוכפפו לחלומות שווא אודות "חברה שיוויונית", שאנשים מהוגנים, לא פרימיטיבים, קיבלו אותם כבסיס חברתי, כאמת שאין בלתה. מיליוני נרצחים, דיכוי מתמשך ושפל כלכלי ללא חבל הצלה הביאו בסוף המאה ה-20 לקריסתה רק לצורך קפיצתם של אותם האנשים מעגלת הכזבים הקומוניסטית חזרה לעגלת הכזבים הלאומית.

 

יציב אומר הכלל, על כן אנו נכופף ראשנו בפני כל ספק, בפני כל בדל של ביקורת אודות האשליות אותן אנו יונקים ומלמדים; אשליות פשטניות נוסח ימי הביניים הנמסרות על-ידי רבנים, כמרים ואימאמים או מתוחכמות ומניפולטיביות אותן מלמדים נכבדים בחליפות במיטב האוניברסיטאות: אשליות אודות סדר ומשפט, מוסר וצדק, אשליות אודות כוח ומעמדות, עמים, דתות, אנרכיה, חילון, נרטיבים וגבולות, אשליות אודות המציאות.

 

לא האמת היא שמנחה את דרכנו כי אם הפחד ואין ספור ההתניות שהוא מייצר ברבות השנים - אשליית היציבות החברתית, אותה אנו מטפחים, שנה אחר שנה, דור אחר דור, כבישים ומדרכות, בתי ספר ומכללות, ערים ומדינות שקמו בזכות שרירותיות הכוח ומתוחזקות על ידי טנקים וקליעים, דינמיקה חברתית חובקת כל של שקרים.

 

אשליית החיים והמוות הלופתת בגרוננו והופכת אותנו לעבדים לריטואלים של שפיכות דמים בשדות קרב נצחיים שלמדנו להצדיק בהבלים שהוטמעו בראשנו. והכל כדי להגן על חומות שמעולם לא היה כל בסיס לבנייתן, לחלק את העולם מתוך בורות להוויית שלמותו.

 

זה אשר אוחז בנשק וסבור כי משרת אמת הוא, חי בהונאה עצמית, לא אמת "מוחלטת" ולא "יחסית" הוא משרת, "מלחמות מוצדקות" הן אינן נחלתן של דמוקרטיות נאורות במאה השנים האחרונות. תמיד היו שם, הרבה בטרם ניכסו בעלי הכוח הנוכחיים את המילה לצורכיהם. הן נולדו במוחם הקודח של בני האדם שהפרידו עצמם אלו מאלו, את עצמם מן העולם, בכל עת וכל מקום נמצא הצידוק ללהב המאדימה מדם.

 

נאחזים בכזבים ובתירוצים

האדם משכנע עצמו באין ספור כזבים ונאחז בתירוציו אודות האלימות הנכפית עליו, בחוקים אותם הוא מכפיף על עצמו ועל קרוביו, על אוהביו ועל שונאיו. קל לראות את ההונאה העצמית על האחר, על הזר, פשוט לראות זאת בראיה היסטורית, כששיני הזמן אכלו כל הזדהות רעיונית ומה שנותר הוא אסופה של אמונות אוויליות, עבודת אלילים זרה ללא דורש. אך קשה לאין ערוך ההתבוננות העצמית המיידית, זו שדוחה כל סמכות, מביטה בביקורתיות ללא תנאי ומשסעת את חזות המכובדות העוטפת את עולם העיוועים, המזינה את התרבות הברוטלית אותה יצרנו.

 

יציבות דורש הכלל, אך האדם שוגה בהבחנה בין יציבות הנפש ליציבות פוליטית, שכן נפש העסוקה בפחד ובהתניה שזה מייצר אינה יציבה, אינה רואה אלא תמונה מסולפת שממנה נבנית השקפה הרסנית של היבדלות, השקפה שמחייבת חורבן וצמיחה במעגל שאינו תם, מזין את עצמו מחדש ורק סוחף ומייצר עוד ועוד תנופה בהסלמה נכפית ללא מוצא.

 

הנפש האסורה, המותנית באשליית החופש, מבקשת יציבות וביטחון ובסתירה עצמית מובנית מביאה בו בזמן לאי-סדר, לאי-סדר. אלו מובילים לא רק למלחמה, אלה לכלל הבעיות האנושיות: בעיות הסמים, פערי העוני והעושר הבלתי נתפשים, הרעב, המחלות, כולן נגזרות של הבעיה האנושית היסודית - התודעה.

 

יציבות דורשת ישראל, יציבות דורשת ארצות הברית, יציבות דורשות רוסיה, סין ויפן, סעודיה ואיראן, יציבות דורש בנדיקטוס ה-16, יציבות דורש עלי חמינאי, יציבות דורשים הרבנים הראשיים מצגר ועמר, יציבות דורשים הבנק העולמי, מוסדות האו"ם, קרן המטבע הבינלאומי. יציבות דורשים הסוחרים, הפועלים, העשירים והנדכאים, יציבות דורש העולם, יציבות דורש האדם.

 

ויציבות אין.

ולא אמת.

 

המאמר מתפרסם במקביל בעיתון "כל אלערב"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כולם רוצים יציבות
צילום: ויז'אל פוטוס
מומלצים