התחלתי לצאת עם מישהי שמבוגרת ממני
החלטתי לעשות טיול ארוך בתוך החיים שלי, לכן גם הרשיתי לעצמי לצאת עם בחורות שככה סתם אולי לא הייתי יוצא איתן. מסתבר שהן אלו שעזרו לי להבין את עצמי קצת יותר לעומק
גיליתי שאני מפחד כשאני רואה שמישהי מתחילה לרצות אותי באמת.
במשך הרבה זמן חשבתי שאני לא מצליח למצוא מישהי שאני רוצה ושהיא תרצה אותי, וגיליתי שבעצם אני קצת נבהל כשאני חושב שיש סיכוי שמישהי באמת תרצה אותי.
בואו לדבר על רווקים גם בפייסבוק שלנו
רוב האנשים יגידו שזה נשמע שאני פשוט ילד קטן שמפחד מיחסים רציניים ומחייבים, או שאני עוד לא מוכן להם. שאני צריך משחקים, או שפשוט אני גבר טיפוסי שלא יודע מה לעשות עם עצמו. כנראה גם אני הייתי חושב על עצמי את הדברים האלו אמלא הייתי אני.
בחודשים האחרונים החלטתי לצאת לטיול בחיים שלי. הלכתי לעבודה כל יום, נסעתי למשפחה בסופי שבוע לבקר את האחיינים וחזרתי לעיר כדי לשלם את חשבונות המים שאף אחד לא יודע להסביר למה הם כל כך גבוהים. רק לפני שבועיים ראיתי בחדשות שמשבר המים נגמר. לא הייתי צריך לעלות על מטוס, לנחות במקום אחר ולפתוח ברז בלי לחשוש כדי להרגיש בחו"ל. החלטתי להרגיש כמו בטיול ארוך, ולכן גם הרשיתי לעצמי לצאת עם בחורות שככה סתם אולי לא הייתי יוצא איתן. מסתבר שהן אלו שעזרו לי להבין את עצמי קצת יותר לעומק.
התחלתי לצאת עם מישהי שגדולה ממני בדי הרבה שנים. הפרש הגילים בינינו והרגשת הטיול שלי גרמו לי לחשוב שבעצם אין באמת סיכוי שהיא תרצה מערכת יחסים רצינית עם מישהו שצעיר במספר שנים שכזה. אולי בגלל זה חשתי בנוח להיות איתה.
הרגשתי שמועד כרטיס החזרה שלי מתקרב
עוד מבט:
להתחתן? פוחדת ממחוייבות ומאובדן פרטיות
יעל דורון וגילי בר
יש גיל שבו צריך להפסיק לחפש ולהתחיל להתפשר? יש שלב שבו צריך להקשיב לחברים ומשפחה שמרגישים שאת "בררנית"? מאחורי תדמית "רווקת הברזל הבלתי חתינה" עומדת הרבה פעמים בחורה עם קושי אמיתי לייצר אינטימיות
אבל יום אחד הרגשתי שהתאריך של כרטיס החזרה שלי מתקרב. אולי אני נהנה לי בחופים הלבנים בדימיון שלי, אבל יש כאן עוד מישהי שעומדת מולי, וכמו שהיא פתאום נכנסה לחיים שלי, גם אני נכנסתי לשלה. כמעט אינסטינקטיבית התחלתי להתרחק. אולי היא (ואתם) לא תאמין לי, אבל עשיתי את זה כי פחדתי לפגוע בה. אפילו לי זה נשמע משפט מאוד אגואיסטי ואולי אפילו קצת מתנשא. מי אני חושב שאני שבכלל אני יכול לפגוע במישהו? אבל לא יכולתי שלא לחשוב על זה.
עבר קצת זמן, ואנחנו מצליחים לשמור על יחסים חמימים אבל לא רומנטיים והכל דווקא נראה בסדר. אולי בכל זאת טעיתי, אין לי השפעה על חיים של מישהי אחרת.
כמה שבועות אחר כך הכרתי בחורה מארצות הברית שעשתה עלייה. היא מדברת עברית די טוב, לומדת לתואר שני בישראל ומסתמנת כבחורה חמודה מאוד. הכל בינתיים עובר כמו שצריך, היא מראה עניין וכך גם אני. שוב החששות עולים.
אני לא יכול שלא לחשוב על החיים של אח שלי. הוא נשוי לקנדית-ישראלית שעלתה ארצה וכבר יש להם ילד. אך לפעמים החיים שלהם נראים לי בעייתיים מעבר למה שיכל להיות אילו היה עם בחורה ישראלית. הם חושבים הרבה פעמים על מעבר לקנדה, לגור ליד ההורים שלה. אני לא בטוח שזה מה שאני רוצה לעצמי. חיים עם מישהי שכל משפחתה חיה במדינה אחרת ותמיד יהיו געגועים ומחשבה על מקום אחר. אני כבר בגיל שבא לי להכיר מישהי שאני אדע שאוכל לחיות איתה עשרות שנים קדימה.
חוצפה מצדי לרצות מישהי שאולי בכלל לא קיימת
מה אלה הדרישות האלה שיש לי? איזו חוצפה זאת מצדי לרצות מישהי שאולי בכלל לא קיימת. הבעיה היא שכבר חוויתי אהבה בעבר, לכן גם ברור לי שאי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד. שום דבר לא בטוח, וצריך לחיות עכשיו ולא מחר.
הנשים האלה עזרו לי להבין את מה שקורה לי באמת. נראה שאני מפחד כשאני מרגיש שרוצים אותי. היום בדיעבד אני מבין שאני והחברה האחרונה שלי שבאמת אהבתי נפרדנו בגלל אותה סיבה בדיוק - לחץ לא ברור מהעתיד. חיי האהבה שלי נמצאים בדיסוננס מתמיד. אין משהו שאני רוצה יותר מאהבה, אז למה אני מפחד ממנה?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
