שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בחן את עצמך: האם עומדים לפטר אותך?

    אם עשית טעות והבוס הגיב באדישות, אישרו לך חופשה בלי לבדוק תאריכים ופטרו אותך מפגישה משמימה - יכול להיות שאתה עובד בר מזל, אולי הכי בר מזל בעולם. אבל יכול להיות גם שאתה עומד להיות מפוטר. כך תדע אם ללטש קורות חיים

    אתם קמים בבוקר והולכים לעבודה כמו בכל יום רגיל. הבוס כועס עליכם מדי פעם, אותה מכונת קפה ניצבת בגאון במטבחון, אתם מוזגים לעצמכם את אותה כוס מים. עולם כמנהגו נוהג.  

     

     

    בעבודה יש לכם, כמובן, את כל החברים שלכם ויש את העובדים שאינכם סובלים, אבל הם נמצאים שם עוד לפני שהגעתם. בתחילת כל חודש נכנסת המשכורת לבנק וכך מתנהלת לה שגרת החיים. יש מי שנהנה ממנה עד מאוד ויש מי שאומר ש"עבודה היא רק בשביל כסף", אך בשורה התחתונה - רובנו הולכים לעבודה ומתפרנסים ממנה.

     

    לא אחת, פתאום אוחז פחד בעובד – האם יפטרו אותי? מדוע ההתלחששויות האלו מאחורי גבי? למה המנהל הישיר שלי נקרא למנהל הישיר שלו כבר כמה פעמים?

     

    משהו לא בסדר?

    להלן עשר נקודות שיכולות להעיד שמשהו לא בסדר ויש סיכוי שעומדים לפטר אותך. הרשימה אינה מחייבת, כמובן, וכל מקרה יכול לקרות בכל מקום עבודה ללא קשר לעתיד העובד, אבל צירוף של כמה מהמקרים יחד יכול וצריך להדליק כמה נורות אדומות.

     

    המנהל הפסיק להסתכל לי בעיניים ונמנע מקשר אישי: אחרי שהוא גייס אותי לעבודה, החמיא לי על העבודה השכם וערב וידע תמיד מה עובר עלי, ליווה אותי לאורך החוזה ואפילו ייעץ לי על איזה סעיפים להתעקש ועל מה אני יכול לוותר. פתאום אין בינינו ולו קשר עין. אם פעם הוא היה מתקשר אלי מעבר לשעות העבודה בשביל לראות מה שלומי או סתם לקיים שיחת חולין, היום אנחנו שני אנשים שהקשר ביניהם מסתכם ביחסי עובד-מעביד.

     

    נטפלים אלי לקטנות: המנהלים שלי יודעים שאני יוצא להפסקות סיגריה. בזמן האחרון זה לא ממש מפריע להם להעיר לי על אורך ההפסקות שלא השתנו במאומה. התפוקה שלי היא אותה תפוקה בדיוק ואף גבוהה יותר. לפני כמה ימים העירו לי שאני משתמש יותר מדי במכונת הקפה של המשרד ואם אני יכול לשתות פחות קפה. בנוסף מעירים לי פעמים רבות על נושא הגילוח ו/או לבוש מרושל.

     

    אישרו לי חופשה בלי לבדוק את התאריכים: ביקשתי מהבוס שלי לצאת לחופש והגשתי לו טופס בו רשמתי בדיוק את טווח הזמנים שאני מעוניין לצאת בהם לחופשה. מבלי להסתכל בנייר הוא חתם ולא שאל אותי אף שאלה.

     

    נעדרתי, בלי שאלות: הייתי חולה ארבעה ימים בבית, כשחזרתי לעבודה הבאתי פתק מחלה מרופא המשפחה, אבל אף אחד לא שאל אותי איפה הייתי ואיך אני מרגיש. אפילו את פתק המחלה לא ביקשו ממני.

     

    לא זומנתי לפגישת צוות: אחת לשבוע מתקיימת ישיבת צוות של כל המקבילים לי בעבודה. לפגישה האחרונה לא הזמינו אותי. כשבדקתי מדוע לא זומנתי לפגישה אמרו לי שפשוט "שכחו לזמן אותי", אבל את כל שאר המשתתפים הזמינו כמו תמיד.

     

    יש ראיונות במשרד: המון פרצופים לא מוכרים מגיעים למשרד שלנו. כששאלתי את אחראית כוח אדם לאיזה תפקידים מראיינים אנשים היא אמרה לי "כל מיני תפקידים חדשים שצריך לאייש כבר מזמן", אבל היא לא ציינה באיזה תפקידים מדובר.

     

    טעיתי - למי אכפת? במסגרת התפקיד עשיתי טעות שלא עוברים עליה בשתיקה לעולם, נוזפים ואף מפטרים בגללה. איש בכלל לא טרח להעיר לי על טעות די אקוטית שעשיתי ואף תעשה נזק לחברה. כשבאתי לדבר עם המנהל הישיר שלי על הנושא הוא אמר לי ש"זה לא נורא וכולנו טועים".

      

    שמו אותי ב"הולד": הכסא שלי שבור, המיקום שלי לא נוח, אני אמור לקבל כרטיסי ביקור והכי חשוב - הבטיחו לי העלאת שכר. עושה רושם שמושכים את הדברים, דבר לא קורה ואיש לא טורח כלל לעדכן אותי מה אני אמור לעשות.

     

    "הכסא בדרך, לוקח זמן עד שיגיע", "נעביר אותך מקום בקרוב", "כרטיס הביקור שלך עדיין בבית הדפוס" וכמובן - "העלאת השכר שלך תגיע". אלו תשובות שכיחות למדי.

     

    בוטלו לי הטבות: העיתון עליו אני מנוי על חשבון החברה לא מגיע מספר ימים, הדלקן לא ממש עבד בפעם האחרונה שתדלקתי ואמרו לי כי יתכן שישנה בעיה במכשיר עצמו.

     

    זומנתי לפגישה אישית עם המנהל: לא המנהל הישיר שלי, אלא מנהל החברה כולה. נקודה זו בפני עצמה יכולה להיות חיובית - ייתכן שמדובר בקידום, העלאת שכר או כל דבר חיובי אחר, אך אם היא מתווספת לעוד כמה מהנקודות שצויינו לעיל, כנראה שיש מקום לדאגה.

     

     אם כמה מהדברים האלו אכן קרו או קורים לכם במקום העבודה, כדאי שתבקו האם מצבכם יציב ואין כל כוונה לקיים "תהליך" בחברה שלכם כשאתם חלק ממנו.


    פורסם לראשונה 22/07/2011 08:52

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    צילום: דנה קופל
    צילום: Index Open
    מומלצים