הריח שלו מצליח לשבות אותה בכל פעם מחדש
קולו מתנגן כשהוא מדבר אליה, קורא בשמה כקורא שירה. באופנים רבים הוא משלים אותה לחלוטין, החלק החסר של הפאזל ש-29 שנים התאמצה למצוא. לבעלי האהוב, לכבוד יום הנישואין, מסע אל העבר ואל העתיד
היא בוהה בתמונתם התלויה על הקיר, זו מהטיול האחרון לאפריקה עם שני ילדיהם, ומחייכת. עד היום היא לא קיבלה את התשובה לשאלה איזה מעשה טוב עשתה על מנת לקבל מתנה גדולה כזאת מהיקום. אותו.
- בואו לדבר על אהבה ונישואין גם בפייסבוק שלנו
יש לו עור חלק וקטיפתי, עיני ילד גדולות שנפערות או מחייכות בגיצים ירוקים, אף כפתורי וכפות ידיים רכות. ידי מהנדס. הריח שלו מצליח לשבות אותה בכל פעם מחדש. ריח גברי עם שמץ של זיעה קלושה. קולו מתנגן כשהוא מדבר אליה, קורא בשמה כקורא שירה. באופנים רבים הוא משלים אותה לחלוטין, החלק החסר של הפאזל ש-29 שנים התאמצה למצוא.
פגישתם הראשונה היתה חסרת צבע. אילמת ממש. הם עבדו יחד במשרד ממשלתי אפור. הוא במשרה חלקית של סטודנט למתמטיקה באוניברסיטה העברית והיא בין לבין. כמו כל חייה עד אז, בין לבין. אף פעם לא בנקודה הנכונה. אף פעם לא שלמה עם מה שזימנו לה החיים.
כך, במשך שנתיים מלאות, החליפו ביניהם שני משפטים חסרי חוליה. מהוסים ומהססים. ביום בו עזב את העבודה, ארב לה בחנייה התת קרקעית ואזר אומץ לבקש את מספר הטלפון שלה. היא הסכימה מיד. לאחר מספר חודשים, כשהחליט להשתמש במספר שנתנה, מצא מספר לא מחובר. עזוב, כמוהו. הוא חיפש אותה בכל מקום בו יכולה היתה להיות, והיא לא באמת רצתה להימצא.
לאחר שנתיים נוספות נתקלה באקראי בחבר משותף, שלקח את מספר הטלפון העדכני שלה והעבירו אליו. הוא לא יכול היה לבקש מתנה גדולה יותר מזו. בו ביום צלצל אליה וביקש ללגום איתה משהו.
הפגישה היתה כל מה שחלם עליו - רהוטה, מפתה ומתגרה. שפתיה היו רכות, ידיה מלטפות וגופה חמאתי ונוטף זימה. לאחר שעזבה, עם שחר, חיבק את הכר שהיה ספוג בריח גופה המהפנט ונשבע להינשא לה.
היא דווקא לא חשבה עליו. לא חשבה על כלום. כל מעייניה היו נתונים למשימת הלימודים הקשה מכל ולתכנון הטיול למקסיקו. לאחר פגישתם השנייה, נסע לאמסטרדם לזמן מה, אך הקפיד להתקשר משם מספר פעמים. שיחותיו חיממו את לבה והעלו חיוך על שפתיה, שעד לא מזמן ליקקו את הפצעים שהותיר האקס המיתולוגי הידוע לשמצה.
הוא נשק לה שעות, הפיח חיים בלבה המפויח
לאחר חזרתו ארצה חיבקה אותו חיבוק אמיץ וארוך. מצרך יומיומי לרוב האנשים, אך נדיר לשבורי הלב שבינינו. והיא בדיוק יצאה מתקופת הצנע של החיבוקים.
הוא נשק לה שעות, הפיח חיים בלבה המפויח. בסוף הערב ביקש שתהיה שלו. היא נענתה בשמחה.
לאחר חודש החלו לתכנן טיול משותף. היא סיימה בינתיים את לימודיה. במועד נסיעתם לא היתה מאושרת ממנה. הם טסו למדריד, טיילו שלובי ידיים בגנים הבוטניים ובכיכרות הגדולות, ששים לשמע נגינת המריאצ'י הצבעוניים. לאחר מכן המשיכו בדרכם לארגנטינה ולצ'ילה, ולאחר הטיול הנפלא שבו ארצה.
הצעת הנישואין היתה טבעית כמו אהבתם
המעבר למגורים משותפים היה ברור לשניהם. הם חיפשו דירה במשך זמן מה, ולבסוף התפשרו על דירת מרתף רוויה גזי חנייה באזור שקט בהרצליה. החיים נכנסו למסלול נוח, והצעת הנישואין היתה טבעית כמו אהבתם.
חתונתם הייתה צנועה ושמחה. הם התייחסו לאירוע כאל נקודת מפגש בין כל האנשים שהם אוהבים, אלכוהול ומוזיקה טובה. הם היו מרהיבים. נוצצים מרוב אושר.
מספר חודשים לאחר החתונה נפל ביניהם דבר.
האהבה שחשו לפני החתונה ומיד לאחריה נעלמה ופינתה מקומה לדבר אחר, חדש וגדול יותר. כל חומות ההגנה שהערימה נפלו כמו חומת ברלין, באבחה אחת. היא אהבה אותו יותר מאשר את החיים עצמם. הוא הקדיש לה כל נשימה ונשימה במהלך יומו. כל בוקר ספרו את השעות עד לחזרתם לבית, עד לרגע שיתראו שוב. סופי השבוע שלהם היו שמחים במיוחד. הם התענגו זה על נוכחות זו והתרפקו והתלקקו כחתולים. שתי נשמות תועות שמצאו אחת את רעותה.
כבר שעת בין ערביים. משב רוח מנווט דרכו בלחש בין וילונות התחרה שתלתה בחדרם. היא שוכבת במיטתם, מקיצה מחלום מתוק ונזכרת בחיוך שהיום חל יום הנישואין הראשון שלהם. היא מחייכת, שולחת יד מלטפת לבטנה התופחת, פרי אהבתם.
לפנייה לכתב/ת 
