ה"קאמבק" של הרצל: מה הוא למד מאיתנו?
"אם מישהו יודע על אוהל שמתפנה ברוטשילד, זרקו לי מילה. אני רוצה לבלות את הפגרה בתל אביב, בגלל הכוסיות". רגע לפני סוף העונה של תוכניתו "קאמבק", בנימין זאב הרצל מסכם בטור מיוחד ל-ynet את התובנות מחזרתו לחיים
גולשי ynet היקרים שלום,
אני אולי חזיתי את המדינה הזאת, אבל לא חזיתי את הטוקבקים. אז מספר 7 תירגע, מספר 12 - אני אעשה לך ילד, רק תשאירי טלפון, ומספר 15 - ארבע לא צודק.
בכל מקרה, דקה לפני שהעונה של "קאמבק" נגמרת ושתי דקות לפני שהעונה הבאה מתחילה, חשבתי שנקדיש שנייה לדבר על כל התופעות החיוביות בישראל שגיליתי במהלך העונה. הנה עברה שנייה, עכשיו שזה נגמר. בואו נדבר על כל השאר. אז מה גיליתי?
עדיף להסתובב עם זקן
גיליתי שמשתלם להסתובב במדינה הזאת עם זקן, כי אם חושבים שאתה חרדי אז נותנים לך כסף ואם חושבים שאתה הומלס נותנים לך כסף ובכלל, כשלא חושבים שאתה אורי גוטליב, ישר נותנים לך כסף.
הרצל באולפן "קאמבק". מתגעגע לפריים-טיים (צילום: עומר שורץ)
גיליתי שבישראל של היום עדיף להיות חבר של איתן אורבך עם בלוטה על המצח מאשר רופא. למרות שאם אתה קורא את זה, החבר עם הבלוטה,
אולי כדאי שתיגש ותראה רופא, זאת אומרת אם הם לא בשביתה.
גיליתי שבשביל מחאה אמיתית לא מספיק לעשות לייק, צריך גם ללחוץ אטנדינג. אה, וגם גיליתי מי זה דוד לביא, אבל אז שכחתי. מי זה דוד לביא?
אני יוצא עכשיו לפגרה קצרה, שאותה אני מתכוון לנצל כדי להתקבל לתוכנית הריאליטי האהובה ביותר, אין לי מושג איזו תוכנית זאת עדיין, אבל בשנייה שאני מברר - אני שם. אין לי ממש כשרון אבל אני אחלה גימיק, וגם יכול להיות נכה, או לסבית. או שניהם. מה שצריך, בקיצור. יש לי סיפור אישי מרגש, שרדתי פוגרומים וגמרתי ליד מעיין בלום שמשחק את גולדה מאיר (וכמוה, לא מתגלח אף פעם). לפעמים אני מתגעגע קצת לפוגרומים.
בכל מקרה, אני מקווה שתבואו לראות את פרק הסיום של "קאמבק", ברביעי ב-21:15 ב-HOT קומדי סנטרל. ואל תשכחו, אני אולי חזיתי את המדינה הזאת אבל לא חזיתי שיהיה כל כך קל להיכנס לאתרי פורנו, ועכשיו הילדים שלכם עושים כאילו הם קוראים ynet אבל בעצם מסתכלים על המיטב של סשה גריי. אם אתם יודעים מי זאת - תתביישו לכם. (אבל איזה שווה היא, אה?).
לפנייה לכתב/ת 
