כן, אני רוצה ילד, אבל לא יודעת בדיוק למה
אז נכון, אני בנאלית כמו עיתון "לאשה" וצפויה כמו הזריחה, אבל יש לי רחם ואני רוצה להשתמש בו. לפחות פעם אחת. העניין הוא שפעם אחת זה נראה לי הכיוון שהולך להיות, כי רוב ההורים שסובבים אותי מוצאים לי אפילו את החשק מהחלק המגניב של לעשות ילדים
עד שהגעתי להחלטה שאני רוצה לממש את הפוטנציאל של הרחם שלי, אתם באים ונותנים סטירה לאמביציה שנפלה עליי. עד שכבר יש לי מוטיבציה למשהו, אתם באים מורידים לי אותה באחת.
בואו לדבר על ילדים גם בפייסבוק שלנו
אז יש לי מין קטע כזה שאני רוצה ילד, אבל לא יודעת בדיוק למה. נראה שאני כמו רוב הבחורות. אני רוצה להיות אמא כי נבראתי אשה וכי אשה נבראה עם רחם שתפקידו לשאת ילד. כלומר, יותר משאני באמת רוצה להיות אמא, אני פשוט רוצה שיהיה לי ילד, כי כאשה זה כאילו הדבר הבסיסי או אפילו הקיומי שאני חייבת לעצמי. כך הורגלנו, כך גדלנו...אז נכון, אני בנאלית כמו עיתון "לאשה" וצפויה כמו הזריחה, אבל גאד דמאט, יש לי רחם ואני רוצה להשתמש בו. לפחות פעם אחת. כדי לחוש על בשרי מה זה אומר לשאת בתוך גופי תינוק קטן שכולו שלי. העניין הוא שפעם אחת זה נראה לי הכיוון שהולך להיות, כי רוב ההורים שסובבים אותי מוצאים לי אפילו את החשק מהחלק המגניב של לעשות ילדים.
אני מצטערת שאני נופלת עליכם, אבל אתם עושים שיווק רע להורות. רוב ההורים שאני נתקלת בהם גמורים מהחיים, חיוורים וחסרי חן. כל מה שאני שומעת סביבי זה: "אלוהים, זה קשה!", "זה דופק את הזוגיות", "לא ישנתי כבר שמונה חודשים" ו"אין לי זמן אפילו לחרבן".
נכון, ידע זה כוח, אבל יותר מדי ידע גורם לי לברוח
אני לא אומרת שאתם עצלנים ובכיינים, ואני יודעת שהכל אמת לאמיתה, שקשה לכם נורא ושבא לכם לשים את העולל בפנימייה. אני רק מבקשת שתשקרו. לא הרבה. קצת.
נכון, ידע זה כוח, אבל במקרה הזה יותר מדי ידע גורם לי לברוח. מבחינתי שכל ההורים יעשו עליי קונספירציה אחת גדולה ויעלימו ממני מידע, יצקצקו מאחורי גבי ויגידו "וואי וואי זאתי, היא לא יודעת מה מצפה לה". זה סבבה לגמרי מבחינתי. זה עובד לי פצצה. למה? כי לא משנה מה תגידו, אני עדיין ארצה ילד, כי ככה הטבע הדפוק ברא אותי. כל סרטי האימה שאתם מאכילים אותי רק משביזים אותי ומוסיפים לי חרדות, שגם ככה תודה לאל קיימות אצלי בשפע. הרי אתם לא באמת חושבים שאני חושבת שזה הולך להיות פשוט, נכון?
יש לי קטע כזה שאני אוהבת לעשות מרתון סדרות
אני יש לי קטע כזה שאני אוהבת לישון. כן, לישון. להתעלם משעונים מעוררים, לישון אחרי ארוחה מוגזמת ולדפוק שנ"צים עצבניים בשישבת. בקיצור, לבזבז שעות מהיום במחוזות של כלום עטופי שלווה ונטולי מחשבה. עצם העובדה שמשהו או מישהו יחבל לי בדבר הנעים הזה מלחיץ אותי פצצות.
ויש לי קטע כזה שאני אוהבת לעשות מרתון סדרות. לרבוץ על הספה עם קוקו גבוה ופיג'מה לא חיננית ולגמוע ברצף פרק אחרי פרק אחרי פרק.
וגם יש לי קטע כזה שאני אוהבת לרכוש מה שבא לי, למרות שלרוב אין לי את האמצעים לכך.
ויש לי קטע כזה שאני קצת אסטרו - שוכחת לפעמים תור לרופא נורא נורא חשוב, תמיד מחפשת את הסלולרי (למרות שבסוף הוא תמיד נמצא עמוק עמוק בתיק), שלא לדבר על זה שאני מאחרת סדרתית.
וגם נורא חשוב לי איך שאני נראית, ואני כל כך מפחדת מאיך שאראה בהריון, שאני ממש שוקלת ברצינות אם פונדקאית.
אני גם אוהבת להתאמן, ואם אני שומעת שאין לכם זמן ללכת לשירותים, אז איך לעזאזל יהיה לי זמן לחטב את הטוסיק שלי?
והכי חשוב, אני אוהבת את הזוגיות שלי ומתה על חבר שלי ולא רוצה שיידפק לנו כלום.
אתם מבינים? אני גם ככה בסרטים, אז אני רק מבקשת שכשאתם נתקלים בי תספרו לי רק כמה ילד זה דבר נפלא ואין אושר גדול מזה. כי לא משנה מה תגידו או מה אשמע, אני אהיה חייבת לחוות את הכל בעצמי כדי לדעת - ואת זה אני צריכה להבין בעצמי.
אז עשו טובה, היו מתחשבים, וכשאתם פוגשים הורה-וואנבי אל תקיאו עליו את כל החוויות שלכם. כל מה שאני מבקשת זה שלפחות תסננו, אני חוזרת, "סננו!", אני לא אומרת שתגידו שאתם בגן עדן שטוף שושנים, אבל בחייאת אל תלחיצו לי את החיים. באמא שלי, נראה לי שהצלחתם אפילו להלחיץ לי את הביוץ.
>>> דף הטורים של לימור שלו
לפנייה לכתב/ת 
